"W": חיים שכאלה לג'ורג' בוש

על רקע הטריילר ל-W, סרטו החדש של אוליבר סטון ("רוצחים מלידה", "פלאטון") שעלה השבוע לאקרנים בארה"ב, מתנגנות שורות מהשיר "פעם בחיים" של ה-Talking Heads שמספרות כיצד יום אחד אתה יכול למצוא את עצמך בצד השני של העולם, עם אישה יפה ובית מפואר, ואז לעצור ולשאול: "איך הגעתי לכאן? מה אני עושה כאן?". אותו שיר מתנגן גם בטריילר של הסרט "המופע של טרומן", ולפי האופן בו סטון מתאר את בוש כנשיא, לא מדובר בצירוף מקרים. בדומה לטרומן, דמותו הנשיאותית של בוש מצטיירת כמי שאינו מודע לגמרי לתמונה הגדולה ולמניפולציות שמפעילים עליו יועציו ומקורביו.

W מתיימר לספר את סיפור חייו האמיתי של הנשיא ה-43 של ארצות הברית. הסרט עוקב אחר חייו של ג'ורג' ווקר בוש מגיל 20 ועד גיל 58 ומציג את תקופת נעוריו הפראית, התמכרותו לאלכוהול, יחסיו עם אביו ג'ורג' הרברט ווקר בוש - נשיא ארה"ב לשעבר, חזרתו לדת, ומתמקד בעיקר בקדנציה הראשונה של בוש בבית הלבן ותחילת מלחמת עיראק.

ג'וש ברולין ב-W. משחק משובח

זו אינה הפעם הראשונה בה מטפל סטון באמצעים קולנועיים בנושאים פוליטיים ובדמויות מובילות. סטון גרף שלוש מועמדויות לאוסקר על סרטו "JFK" המתאר את הנסיבות והאינטרסים שהובילו לרצח הנשיא ג'ון.פ.קנדי, ואף היה מועמד לאוסקר על התסריט לסרט "ניקסון" שהציג פורטרט לא מחמיא של הנשיא ה-37 של ארה"ב. בראיון לקראת יציאת הסרט אמר סטון שבניגוד לסרטיו הפוליטיים הקודמים, W הוא יותר קומי, בעיקר בגלל שבוש עצמו הוא אדם מצחיק. סטון תיאר כיצד שאל את עצמו איך בטלן אלכהוליסט הפך לאחת הדמויות הכי חזקות ומשפיעות בעולם, ואמר כי בוש "הוא לא הנשיא הממוצע. אז בואו נהנה עם זה".

לעומת סרטו של מייקל מור "פרנהייט 9/11" שהכפיש את דרכו של בוש, סטון הבטיח כי הוא מרכיב דיוקן הוגן של הנשיא, שזכה ללא מעט לעג באמצעי התקשורת בעקבות שיבושי אנגלית, חוסר בקיאותו בנושאי חוץ, הגרעון הלאומי, ובעיקר בשל המלחמה בעיראק. הנסיון לצייר "דיוקן הוגן" של הנשיא, הוא הדבר העיקרי הפוגם בסרט, שנזהר לא לומר דבר שיתפרש כהסכמה או התנגדות לממשל בוש. במקום זאת, הסרט מתמקד בנסיון להראות את "האיש מאחורי השם" ואת "מאחורי הקלעים" של החיים הנשיאותיים של בוש. הבחירה של סטון לתאר את בוש כרפה שכל, שאינו מבין שלא צוחקים איתו אלא עליו, מעוררת לא מעט אמפתיה אל הנשיא שגורל העולם החופשי מונח על כתפיו.

בכל זאת, הקטעים היותר משעשעים הסרט הם השנינויות האוויליות היוצאות מפיו של הנשיא המתאר את כלבתו ואומר ש"היא כבר כלבה זקנה, היא צריכה כלב נחייה בשביל עצמה", או "כל ממשלה (בעיראק) תתאים, כל עוד זו דמוקרטיה".

סטון נצמד לרוב לביוגרפיה של בוש, ומתאר את ה"שדים" בחייו הפרטים, תוך כדי שהוא מוסיף להם דרמה וצבע. בפלאשבקים לחייו של בוש הצעיר, יושב בוש חצי עירום בגיגית מלאה קרח כשוויסקי מוזרם לפיו, במסגרת טקס חניכה לאחוות "דלתא-קפא-אפסילון" באוניברסיטת ייל. המחשבה כי הסטודנט הכושל שלאחר מכן נוהג שיכור ושולח אצבע משולשת לחבריו בתא המאסר הוא מי שעתיד להיות נשיא ארצות הברית, היא זו שיוצקת את ההומור בסצנות הללו.

W. בוש ככבשה השחורה של המשפחה

על רקע מעלליו של בוש הצעיר, סטון מתמקד לאורך כל הסרט באכזבתו של אביו ממנו, שקורא לעברו תוך כדי שהוא שולח עקיצה פוליטית: "מי אתה חושב שאתה, קנדי? אתה בוש, תתחיל להתנהג כמו אחד!". בוש מתואר ככבשה השחורה של המשפחה, שנמצא ובצל דמותו הנשיאותית של אביו, ובצל אחיו ג'יב המוערך על ידי אביו שתומך בו בהתמודדותו למשרת מושל פלורידה. גם כאשר בוש נבחר להיות נשיא הוריו עדיין אינם מאמינים בו ואינם תומכים בו באופן מלא, בניגוד למי שהוא מכנה "אביו השני" - אלוהים שבשמיים. הסרט מתאר באופן מפורט את חזרתו של בוש לנצרות, המסבירה גם את אמונתו של בוש בכך שאלוהים בחר בו באופן אישי לכהן כנשיא ארה"ב, בחירה שבוש משווה בסרט לבחירה של אלוהים במשה, שגם הוא לא היה רטוריקן מצוין, ובכל זאת נבחר להנהיג את העם.

הפלאשבקים קצרים יחסית וערוכים בקצב של קליפ, אך לעומתם הסצנות הנוגעות לממשל בוש ולמלחמה בעיראק, ארוכות (לעיתים מדי) ומתעמקות בניואנסים ובדינמיקה שבין בוש ליועציו. היועצים מצטיירים לרוב כמעין חבורת תיכוניסטים המנסים להשפיל אחד את השני ולגרום לעמדתם לגבור על עמדת השאר. כך בסצנה בה דיק צ'ייני קורן משמחה על נפילת פסלו של סדאם חוסיין ועוקץ את קולין פאוול שהתנגד למלחמה, עונה לו פאוול: "לך תזדיין". יוצאת דופן היא קונדולוסיה רייס, שבניגוד לדימויה בציבור כאישה אסרטיבית בעלת דעות נחרצות, מתוארת בסרט כמי שמאחורי הקלעים היא למעשה חסרת דעה, ותגובותיה מתמצות בחיוכים ומצמוצים.

הנושא הבוער עבור ממשל בוש ועבור הסרט הוא היציאה למלחמה בעיראק. בוש (וגם אביו) לוקחים באופן אישי את סדאם ואת האיום העיראקי, ובוש מתעלם מהחלטות מועצת הביטחון, ומנסיונותיהן של צרפת רוסיה וסין להאריך את שהות הפקחים שעיראק, ומרגיש כי יש לצאת למלחמה. לאורך התהליך וההכרזה על המלחמה, מי שמפעיל עליו לחצים ומוסר לו דיווחי מודיעין שלא הוכחו כנכונים הוא סגן הנשיא דיק צ'ייני.

הסרט מרמז כי צ'ייני, יחד עם יועצו של בוש, קרל רוב, השפיעו מאוד על יכולת השיפוט של הנשיא בחלטה על היציאה למלחמה בעיראק. כאשר בוש מגלה כי לא נמצאו בעיראק פצצות אטום וכי היציאה למלחמה התבססה על מודיעין מוטעה, הוא זועם וצועק לעבר יועציו: "איך לא אמרתם לי? איך אני לא יודע את זה? מי היה אחראי על זה?". כך למעשה מתאר סטון את בוש כמי שרק רצה לשמור על הדמוקרטיה והחופש של העם האמריקאי, ואינו אחראי למניפולציות שהפעילו עליו יועציו.

ג'וש ברולין (ארץ קשוחה) מגלם את דמותו של בוש בכישרון יוצא מן הכלל ומדגיש את הניואנסים בשפת הגוף של הנשיא. יחד עם ברולין הנהדר, גם ג'יימס קרומוול ("המלכה", הסדרה "עמוק באדמה") מגלם באיפוק ובעוצמה את דמותו של אביו של בוש, הנשיא לשעבר ג'ורג' ה.וו. בוש. שאר השחקנים המככבים לצידים מצויינים גם הם וביניהם אליזבת' בנקס ("זאק ומירי עושים פורנו") בתפקיד הגברת הראשונה של ארצות הברית לורה בוש, אלן בורשטיין ("רקוויאם לחלום", הסדרה "אהבה גדולה") כאמו של בוש, וריצ'רד דרייפוס ("מלתעות", "אני והחברה") כסגן הנשיא דיק צ'ייני.

בדומה לסרטיו הקודמים של סטון, מושם דגש רב על האסתטיקה והצילום של הסרט. בוש, כשהוא לבדו ובעיקר בשיחות עם יועציו, מצולם דרך האוכל שהוא מכניס לפיו ללא הפסקה, באופן שמזכיר לא מעט את הצילום והאווירה של "טווין פיקס" של דיוויד לינץ'. כך מצולם בוש הצעיר לרוב מזווית תחתית בקבוק הוויסקי, ובוש המבוגר מביט ביועציו אוכלים בהנאה פאי פקאן בעוד הוא מסרב לטעום אותו, והוא מסביר זאת על ידי כך שהפסיק לאכול סוכר כדי להביע את ההקרבה שלו למען הכוחות בעיראק (בדומה לבוש האמיתי שהכריז כי הוא ויתר על גולף עבורם).

הסרט מהנה, אם כי טיפה ארוך מדי, ונראה יותר כמו מערכון של סאטרדיי נייט לאב, ואינו דומה כלל לסרטיו הקודמים של סטון או לסרטים המסורתיים המתארים דמויות פוליטיות. עם זאת, סטון עיצב את דמותו של בוש כקריקטורה נשיאותית, והסיר ממנו את האחריות למלחמה בעיראק. הצופים אינם נחשפים למידע שלא ראו כבר בחדשות, ולא מקבלים הצצה אל התמונה הגדולה של הכוחות הפועלים מלבד יועציו של בוש, אבל נהנים מהחקירה של אישיותו של בוש באווירה קלילה המזכירה את דבריו של בוש לאביו על החיים הפוליטיים: "רק אל תחשוב על זה יותר מדי, אם אתה חושב יותר מדי - זה משחק לך עם המוח".

לעוד כתבות וביקורות הרשמו לניוזלטר של עכבר העיר און ליין