חלונות ליד החלון

כאשר התפוצצה פרשת השחיתות ברשות המסים לפני כחודש, הוזכרה העובדה שרואה החשבון קובי בן גור לא שכר משרד, וניהל את עסקיו בקביעות מ"קפה ג'ו" ברחוב החשמונאים בתל אביב. לבן גור יש שולחן קבוע ליד החלון, נכתב ב"TheMarker", "המשקיף בזווית בטוחה על הנכנסים לבית הקפה, ונסתר במידה מספקת כדי לנהל שיחות דיסקרטיות".

מקומות אסטרטגיים כאלה, ליד שקע חשמל, בבית קפה שמציע שירותי אינטרנט אלחוטי, נהפכו לתחליף משרד לא רק אצל חשודים בפלילים. למרבה השמחה, נדיר למדי (אבל קורה) שרואים מישהו יושב מול המחשב, רגליו על הכיסא הסמוך, והוא רועם לתוך הטלפון הנייד כאילו היה במשרדו הפרטי. אבל אנשים שיושבים במשך שעות מול המחשב הנישא שלהם, על קפה הפוך וקרואסון, הם מחזה שגרתי למדי. ב"תולעת ספרים" ליד כיכר רבין בתל אביב ישב לפני כשבוע לקוח חרוץ. הוא היה כל כך מרוכז בכתיבה במחשב, עד ששתי נשים שבאו לבית הקפה וישבו בקרבתו הרגישו לא בנוח. "אני מפריעה לו לעבוד", הודתה אחת מהן בלחש באוזני חברתה.

שלום לבדידות

"סיאטל טיימס" פירסם באוקטובר האחרון מאמר שבו הסביר כי בעידן התקשורת הניידת כל בית קפה או חנות ספרים יכולים להיהפך למשרד. כפי שנכתב שם, "רבים מבלים חלק ניכר מהיום בשלוחות הווירטואליות האלה של המשרד שלהם. מקצתם באים בגלל הנוחות, אחרים בגלל תרבות הקפה ואחרים כי עשיית עסקים במקום ציבורי גורמת להם להרגיש חשובים".

ע', מרצה לצילום שלומדת פסיכולוגיה לתואר ראשון, נוהגת לשבת בקביעות בבית הקפה "מסריק" בכיכר מסריק בתל אביב, ליד החלון. שם, מול המחשב הנישא שלה, כשניירות פזורים על השולחן ואוזניות תחובות באוזניה - היא כותבת הרצאות ולומדת למבחנים. ע' מספרת שעברה לעבוד בקביעות בבית הקפה מתוך אילוץ, כשהתחיל שיפוץ בבניין שבו היא גרה. "הרעש הטריף אותי", היא אומרת, "אני באה לכאן בשביל השקט". היא ערה לאירוניה שבאמירה ומחייכת: "זה רעש לבן, אפשר להתעלם ממנו".

ד', שכותב את עבודת הגמר שלו לבית הספר לרפואה בבית הקפה "אספרסו בר" בשדרות רוטשילד בתל אביב, וגם מכין שם הרצאות על רפואה מערבית לבית הספר לרפואה משלימה שבו הוא מלמד, מחדד את ההסבר של ע'. "זה רעש שהוא לא שלך, רעש שאתה לא מחויב אליו", אומר ד' שהוא גם אב לתינוק, שיש לו מטפלת, ומתקשה להתרכז בבית גם בשל כך.

בית הקפה הוא מקום ששומר על האנונימיות שלך, מסביר ד', ובאותה העת גם מונע בדידות. ע' מחזקת: "יודעים להתעלם ממך ולא להציק לך, ומצד שני יש גם הווי, אנשים קבועים שבאים לעבוד. השבוע ישב כאן סופר שהתחיל לדבר על היידגר. הייתי חייבת להקשיב". מ', אדריכלית שיושבת בקפה "לנדוור" באבן גבירול בתל אביב, מספרת על יחסי אחווה בין אנשי המחשבים: כשהיא הולכת לשירותים היא מסמנת לסופר המבוגר, שיושב כל יום במקומו הקבוע בפינה, שישמור לה על החפצים. בתורה היא מחזירה לו טובה. א', סטודנטית ועורכת, משתדלת להגיע מוקדם בבוקר ל"קפה נח" ברחוב אחד העם בתל אביב כדי לתפוס את אחד מהשולחנות הרבים שנתפסים בבוקר על ידי אנשי המחשבים הנישאים.

ליד השירותים

"את כל הפגישות שלי אני עושה פה, חוץ מדייטים", אומרת ע'. "אני מנחה פה סטודנטים. יותר נחמד כאן מאשר במכללה. הקפה יותר טוב, האווירה פחות פורמלית. אני יכולה לשבת פה שש או שבע שעות בלי בעיה. יש לי כבר קודים של עבודה. בית הקפה מחייב אותי לכתוב, גם אם מדי פעם אני בורחת לאיי-טיונס ומקשיבה למוסיקה באוזניות".

ע' מסבירה שהעבודה בבית הקפה לא מחליפה את זאת שנעשית במשרד, אלא את זאת שנעשית בבית. ובבית, כפי שמעיד גם ד', יש פיתויים: טלוויזיה, רדיו, ספר. לדבריו, "בבית אתה יכול לקום ולהסתובב במקום לעבוד. בבית קפה לא יקרה לך שתפתח ספר רק לכמה עמודים, ותתעורר אחרי שעתיים משינה עמוקה על הספה".

"מסריק" הוא בית קפה שכונתי, אבל ע' כבר בכלל לא גרה בשכונה. הדירה שלה בשיפוצים והיא באה במכונית מראשון לציון. הטכנולוגיה מאפשרת ניידות, אבל נראה שהנפש בכל זאת מחפשת את הנייחות, הקביעות, המסגרת. "אני יושבת כאן כמעט שנה, ראו אותי ברגעים קשים", אומרת ע'. "אני שומרת למקום אמונים".

ד' עבר ל"אספרסו בר" לא מזמן, לאחר שבבית הקפה השכונתי שנהג לשבת בו רמזו שהם אינם מרוצים מישיבתו הממושכת. "אני מתיישב בבוקר וקם אחר הצהריים", הוא מסביר. "בבית הקפה הקודם הייתי יושב ליד השירותים, כלומר בכיסא הכי פחות אטרקטיווי במקום, זה שכנראה יישאר פנוי גם אם לא אהיה שם. גם ב'אספרסו בר' אני יושב ליד פינת העישון. תמיד אזמין לאכול יותר ממה שאני צריך, כדי להצדיק את הישיבה הארוכה. אני מגיע בסביבות שמונה-תשע, מזמין כריך וקפה גדול, קורא עיתונים, מתחבר למחשב ומתחיל לעבוד. שעה לפני שאני הולך אני מזמין תה עם נענע".

חצי חופש

בבית הקפה "רסטו-בר" (לשעבר "מומנט") בירושלים יושבים קבועים רבים, ובהם עורכי דין ועיתונאים, עם המחשבים שלהם. הברמן אורי בראון מספר על זוג נשוי, שנהג באחרונה לשבת שעות ארוכות מול המחשב מדי יום. "הם עוררו את תשומת לבי, שאלתי אותם מה הם עושים", הוא מספר. הם הסבירו שהם מתרגמים שעובדים על פרויקט, וכעת, לאחר העבודה הממושכת, הם נסעו לשליחות בת שנתיים בחו"ל.

רוב בעלי בתי הקפה מקבלים בהבנה את המשרדים הווירטואליים שמוקמים בבתי העסק שלהם. גיל יעקובי, הבעלים של "מסריק", מסביר כי התקין לפני שנתיים מערכת אינטרנט אלחוטית בשביל הלקוחות העובדים. "זה תפס תאוצה בחצי השנה האחרונה", הוא מספר. הוא עצמו טכנופוב שלא מתקרב למחשב, אבל הוא מבין את הצורך לעבוד בחוץ. "זה מחייב אותך לקום בבוקר, להתלבש ולהתאפר, במקום לשים עוד שכבה של טרנינג ולהישאר בבית. מצד שני", הוא אומר, "גם לכאן באים בטרנינג".

אורי רונן, אדריכל חיפאי שמתכנן בין היתר בתי קפה ומסעדות - ונוהג לשבת עם המחשב הנישא שלו בקפה "תות" במרכז הכרמל - אומר שכיום, מתכננים מביאים בחשבון פיזור נקודות חשמל ותקשורת במקומות ישיבה. "לפעמים מתכננים אזורים שיאפשרו אינטימיות בפגישות עסקיות, ויש אזורים שמייעדים לישיבה עם מחשבים נישאים", הוא אומר. לדבריו, "נראה לי שאנשים שעובדים בבית קפה במשך שעות ארוכות הם במין חצי חופש. העבודה בבית קפה גורמת לאנשים לקום, להתלבש, להתגלח, כאילו לצאת לעבודה".

בעלי בתי הקפה רוצים לקוחות כאלה, אבל לא רוצים שכולם יהיו כמותם. "ב'הלל' ברחוב נחמני בתל אביב סילקו את המפצלים של השקעים", אומר ד'. ברק הרשקוביץ, הבעלים של "לנדוור", מודה שגם אצלו "יש התנחלויות", כמו שהוא מכנה את זה, "בעיקר של פרילנסרים". "היום ביקשו שנעשה כמה נקודות חשמל גם בחוץ", הוא מספר, אבל לא יודע אם ייענה לבקשה. בית קפה, לדבריו, הוא "מקום שיש בו הכל": במקום לראות את העובדים כמי שתופסים שולחן, הוא רואה את האנשים שהם מביאים אתם לפגישות עבודה כלקוחות עתידיים.

ד' אינו אופטימי, וטוען כי "מתישהו התופעה תחוסל. לא ייתכן שבתי הקפה ירצו שזה יימשך". ובכל זאת, יותר ויותר בתי קפה מצהירים במדבקה על הדלת שיש בתחומם רשת אלחוטית, כמו למשל "טאצה ד'אורו" ברחוב שבזי בתל אביב. כשיעקובי מ"מסריק" נשאל אם לא מפריע לו שמישהו יושב לאורך כל היום, הוא שואל: "מה ההבדל בין לקוח כזה לבין אדם שבא לקרוא ספר ומזמין בקבוק מים? אם אתה לא נותן את השירות הזה, אתה יורה לעצמך ברגל". __________________________________________________________

למען דו-קיום

כמה בקשות מטעם מי שסתם באים לשתות קפה * גם אנחנו רוצים לקרוא את העיתון, שחררו אותו * זה לא באמת המשרד שלכם, תצעקו על הקולגה בחוץ * אל תשכחו להעביר את הטלפון למצב רטט * אל תרגישו צורך להראות גם לנו את המצגת * וגם לא את הסרטון המגלגל מצחוק שהרגע קיבלתם באי-מייל * אם אפשר, הגבילו את ישיבת הבוקר לשלושה אנשים ושולחן אחד * תנו לנו להגיע לשירותים בלי למעוד על תיק המחשב שלכם * ואם לא תפסתם את השולחן ליד השקע, אל תפריעו לנו עם הכבל * גם אם הצחוק שלנו הוציא אתכם מריכוז, אל תנעצו בנו מבט נוזף