אל גור עם ספר מרתק על עתיד האנושות

מאז שנטש את החיים הפוליטיים, לאחר ההפסד לג'ורג' בוש בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000, אל גור צבר אוסף לא מבוטל של הישגים: פרס נובל לשלום, שובר קופות דוקומנטרי זוכה אוסקר - וכסף, הרבה כסף. עד כדי כך שעל-פי הערכות זהירות הונו של גור נאמד בכ-300 מיליון דולר. לשם השוואה, הונו של המפסיד הטרי במירוץ לנשיאות, מיט רומני, הנציג המובהק של ה"וואן פרסנט", ה-1% המושמץ והחזירי, נאמד ב-250 מיליון דולרים.

מאיפה הכסף? מאיפה לא: הוא חתום על פטנטים, בעיקר מתחום האנרגיה הירוקה, שהכניסו לו הון תועפות; הוא משקיע בחברות ענק כמו אפל, שגם ממנה הוא גורף רווחים; והוא גם לקח הביתה סכום נאה בתחום התקשורת, לאחר שמכר את ערוץ החדשות שלו, Current TV, לאל-ג'זירה, תמורת 500 מיליון דולר. אבל אף אחד מאלה לא מביא לגור נחת יותר מהישגיו בתחום האמורפי המכונה בפשטות "הצלת העולם". ספרו האחרון, "העתיד", שרואה אור בימים אלה, נראה כאילו נכתב על-ידי אלוהים בכבודו ובעצמו.

"העתיד" הוא ספר גדול, ארוך ומרתק; לעתים הוא מבריק, לעתים טרחני. זהו ספר שוודאי יעורר תהיות שמא גור הוא טכנוקרט יהיר או מטורף בעל חזון, שיכול לראות את הצרות המתקרבות אלינו מעבר לאופק. יש בו לסתות אנושיות שמיוצרות מנסורת של טיטניום על-ידי מדפסות תלת-ממד, קסדות טלפתיות שמאפשרות לחיילים לתקשר בשדה הקרב, עזים שעברו שינוי גנטי ומסוגלות לייצר קורי עכבישים ועוד שלל המצאות.

הוא טוען שאנחנו בעיצומה של מהפכה כלכלית וטכנולוגית, אך הוא מזהיר (כרגיל, נביא זעם שכמותו) שאם לא נשכיל להבין את התהליכים המתרחשים סביבנו, האנושות תוצף בקרוב על-ידי פני הים הגואים ותסורס בידי תאגידים חמדניים. "אין עוד תקופה בהיסטוריה שמקבילה למה שהאנושות עומדת לחוות", כותב גור. "עברנו תקופות מהפכניות בעבר, אך אף אחת מהן לא הייתה עוצמתית כל-כך והתפצלה לשני כיוונים מקבילים של סכנה והזדמנות, כמו התקופה הזאת".

מי שחושב שגור מגזים מוזמן לקרוא את 15 אלף עמודי התחקיר שערך במשך 13 שנים(!) כדי לכתוב את "העתיד". "זו הייתה אובססיה", הוא אומר. "זה היה זמן מה אחרי הבחירות של שנת 2000. הרציתי בשווייץ, ונשאלתי מה לדעתי הם המאיצים של שינוי גלובלי. עניתי משהו לקוני, אבל השאלה הזאת המשיכה להציק לי, ובטיסה הביתה התחלתי במאמץ לענות עליה יותר לעומק. הייתי קורא דברים ומנסה להתאימם לתבניות כלליות שהתחלתי לחבר. הוצאתי את כל הרהיטים מהסלון שלי, הצבתי בו לוחות לבנים ענקיים, והתחלתי לנהל פרויקט גדול למדי".

- אבל חיזוי העתיד? זה קצת מסוכן, לא?

"זה נכון, אבל התסיסה, הדינמיות והתנופה שקיימת כיום במדע ובטכנולוגיה הן כל-כך מעבר למה שהתמודדנו איתו בעבר, שנראה לי שההבטחה שטמונה באמריקה - גם כלפי שאר העולם - תוכל להתממש רק אם נוכל למצוא דרכים טובות יותר להבנת הכוחות שמעצבים את עתידנו. אחרת נהיה נתונים בדיוק למה שאתה מדבר עליו: דטרמיניזם, נבואה שמגשימה את עצמה".

"הדמוקרטיה נפרצה"

שני מונחים (או אולי נכון יותר לומר שני כוחות) מנחים את החזון בספרו של גור: "המוח הגלובלי" ו"תאגיד כדור הארץ". המתח שבין שני הכוחות האלה נע בין הפוטנציאל האדיר של הראשון למשאבים המוגבלים של האחרון. "המוח הגלובלי הוא כמובן הרשתות הדיגיטליות שמחברות מיליארדים מאיתנו זה לזה", גור מבאר את הראשון. "צרף לזה מכשירי בינה מלאכותית ומאגרי נתונים, שיחד עם הקהילות השיתופיות ברשת מעניקים לנו אפשרות לחדש ולהתניע מחדש את היכולת לדון זה עם זה, לדמיין עתיד טוב יותר ואז לפעול יחד כדי ליצור אותו".

"הכלכלה הגלובלית", גור מבאר את הכוח השני, "מאתגרת את היכולת שלנו לעצור את ההשפעה החמורה שלה, לתקן את העיוותים שדוחפים את האנושות לעבר התהום - שינויי האקלים, חיסול השטחים הירוקים, זיהום המים, מה שהביולוגים מכנים 'הנכחד השישי העצום', אמא טבע".

אני מניח שלזה התכוונת כשכתבת בספר את המילים "הדמוקרטיה נפרצה".

"נכון. הדמוקרטיה נשבתה ועוותה, והיא אינה מתפקדת כפי שאבותינו המייסדים התכוונו שתפעל. ברוב הפעמים היא משרתת את האינטרסים של מי שמצאו דרך להשתלט עליה".

- בוא נדבר באמת על האקלים. קצת הלך לאיבוד, הדיון שיצרת ב"אמת מטרידה".

"נכון. אולי כשניו יורק תוצף פעמיים ברצף בשנתיים, או אם נאבד חלק גדול מניו אורלינס, או אם 60% מהמדינה יסבלו מבצורת קשה, או שעלות אסון שנוצר בגלל האקלים תעמוד על 100 מיליארד דולר, או שהקטבים יימסו - אולי אז אנשים יתחילו להפנים את חומרת הבעיה. הרי התהליך ממשיך להחריף בקצב מואץ.

"ועדיין, האופטימיסט המולד שבי רואה סימנים להתקדמות נהדרת. שיעור האנשים שמקבלים את גודל הבעיה ומבינים אותה הולך וגדל; עסקים רבים נוקטים שינויים ומאמצים מחויבות לקיימות, כשבדרך הם מגלים שהם יכולים לחסוך כסף על-ידי צמצום השימוש באנרגיה, הפחתת האשפה וכולי. אנחנו יודעים מהם הפתרונות. אנחנו יודעים שהכלים שאנחנו יכולים להשתמש בהם נעשים יעילים יותר ויותר, גם מבחינה כספית, מדי שנה.

"תראה, ב-2010, בפעם הראשונה בהיסטוריית העולם, ההשקעות באנרגיות מתחדשות עקפו את ההשקעות באנרגיה מבוססת פחמן. נכון, המגמה התהפכה שוב בשנה שעברה בגלל מהפכת פצלי השמן, אבל מחירי הדלק וטכנולוגיית הרוח ונגזרותיה עומדים ליצור שינוי תהומי. אפילו סין השיקה תוכנית ניסיונית לסחר בפליטות פחמן".

- אתה חושב שהאנושות משמידה את עצמה.

"לא בדיוק. אני חושב שלאנושות יש היכולת להגיע למצב כזה. אפשר להגיד שבני האדם הפכו לכוח גיאולוגי. הפכנו למנהל-סוכן של האבולוציה. רכשנו כלים מעבר לכל דמיון, אבל עדיין לא רכשנו את החוכמה לתקשר ביעילות זה עם זה, על מנת שנוכל להשתמש בכוח הזה באופן מרוסן וחכם. יש לי חבר מדען, שאמר לי פעם, 'בסוף, מה שעומד כאן למבחן הוא הסיכוי לשיתוף פעולה בין האצבעות למוח שלנו'. מעולם האמירה הזאת לא הייתה כל-כך נכונה כמו עכשיו".

הכתבה המלאה - במגזין G