רטוריקה
רטוריקה היא אמנות השכנוע באמצעות השפה. אמנות זו מתארת את האמצעים בהם יכול אדם להשתמש כדי להעביר רעיון מסוים בדרך המתאימה ביותר לשכנוע בן שיחו. נהוג להתייחס לרטוריקה כאל אמנות הנאום, אולם בהגדרתה הקלאסית היא כוללת את כל סוגי השכנוע – מול קהל אך גם פנים אל פנים או אפילו בכתב. רטוריקה היא אחת משלוש האמנויות החופשיות המקוריות (הטריוויום), יחד עם דקדוק ולוגיקה שנחשבו בימי הביניים לחומר הלימוד ההכרחי עבור אדם חופשי.
בזמנים עתיקים ובימי הביניים, הדקדוק נחשב לשימוש נכון בשפה דרך למידה וביקורת על מודלים ספרותיים; דיאלקטיקה נחשבה להמצאת ובחינת ידע חדש דרך תהליך של שאילת שאלות ומתן תשובות; ורטוריקה נחשבה לשכנוע הציבור ומסגרות פוליטיות כגון אסיפות ובתי משפט. לכן, הרטוריקה ידועה בהצלחתה בחברות פתוחות ודמוקרטיות עם זכויות של חופש הביטוי וחופש ההתארגנות.
אמצעים רטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות מספר דרכים לרטוריקה בפועל (כלומר לשכנוע והעברת מסר נכון או שגוי בפועל):
- רציונליזציה – ניסיון להוכיח טענה בעזרת טיעונים הגיוניים והצגת עובדות, לדוגמה על ידי עורך דין בבית משפט.
- הומור – שימוש בצורות שונות של הומור כדי להיתפס מצחיק וחינני ובכך להעביר את המסר בצורה יעילה יותר (אדם הנתפס כמצחיק נתפס לרוב כנחמד יותר ולפיכך כאמין יותר).
- סרקזם – שימוש בצורות שונות של אמרות סרקסטיות שאולי יתפסו על ידי המאזין כמרתיעות ומתוחכמות ויגרמו לו להאמין כי טיעוניו שלו עצמו נחותים.
- קישוש (שימוש באיש קש) – במצב זה מוצגת צורה מפושטת של טיעוני הנגד הגורמת להם להיראות מצחיקים, טיפשיים ובלתי אמינים.
- דמגוגיה – פנייה אל רגש הפחד: הפחדת המשוכנעים והצגה כאילו אי קבלת הטיעון תגרום להם לצרות צרורות.
- הזדהות – הטענה כי הרטוריקן מבין את מצבו של המאזין, ואף חווה אותו בעצמו או נתקל באנשים רבים החווים אותו ולכן אם יאמץ המאזין את הרעיון או המוצר\שירות הוא יוושע ממצבו.
- אידיאליזציה – ניסיון להציג דבר מסוים כאידיאלי (איכותי, רצוי ומשפר חיים כביכול) – אופייני לפרסומות המציגות מוצר או שירות כמה שיביא את המאזין למצב אידיאלי.
האמצעים הרטוריים נחלקים לתוכן ולסגנון. הסגנון כולל את המרכיבים הפונים לרגש כגון שימוש במילים טעונות מילים בעלות קונוטציה חזקה חיובית או שלילית, למשל מדהים או זוועתי, מטאפורות, מילים "מעצימות", האנשה, ציוריות, ניבים וצירופים קבועים, חריגה מן המילים הצפויות, באמצעות שבירת צירוף כבול ("חיים ומוות ביד המקלדת"), שפת גוף ועוד. התוכן פונה לשכל באמצעות טיעונים, עובדות, ציטוטים, דוגמאות וסטטיסטיקות. נהוג לומר כי הרטוריקה הקלאסית התמקדה בסגנון ואילו הרטוריקה המודרנית מדגישה את התוכן.
אפלטון על הרטוריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדיאלוג "גורגיאס" דן אפלטון ברטוריקה (ע"ע סופיזם). ראשית, סוקרטס מוכיח את גורגיאס על כך שאמנות הרטוריקה אינה עוסקת באמת, כפי שמתיימר להציג זאת גורגיאס, ושהרטוריקן אינו מבין בנושאים עליהם הוא מדבר. לאחר מכן מגדיר סוקרטס ארבעה צמדים: ארבע אמנויות אמת שמפתחות את האדם, וארבע אמנויות שקר שבאות לענג את האדם אך פוגעות בו:
את הדוגמה הטובה ביותר ניתן לקחת מהמתח שקיים בין רפואה לבישול. אומר סוקרטס, שבעוד שתרופה תהיה מרה, הרופא, אשר מבין בבריאות האדם, יודע מה טוב לחולה ולכן יתן לו מענה לבעיותיו. לעומתו הטבח אשר אינו מבין בבריאות האדם מסוגל ליצור מאכל אשר יערב לחך החולה אך יפגע בגופו. לכן לרוב יאהב האדם מן השורה את הטבח על פני הרופא ויעדיף להקשיב לטבח.
כנ"ל לגבי המתח בין ספורט לאסתטיקה (איפור, לבוש יפה, תסרוקות למיניהם). שתי המיומנויות הללו גורמות לאדם להראות חינני יותר, אך אומנות האסתטיקה היא אומנות שקר, כי החינניות שהיא מקנה היא חיצונית בלבד, ואינה משפרת באמת את גוף האדם.
זו בעצם אמירתו של אפלטון לגבי רטוריקה. רטוריקה באה לענג את השומע באותן מילים אותן הוא רוצה לשמוע כדי שיקבל את עמדת הרטוריקן, אך לרוב הקשר בין אותן מילים לבין האמת הוא חלקי עד אפסי, אך לרטוריקן אין זה משנה. דוגמה לכך ניתן למצוא באותו הדיאלוג "גרוגיאס", בקטע ארוך בו מספר גרוגיאס לסוקרטס על חולה אשר לא היה מוכן להקשיב לרופאיו, ורק בעצת גרוגיאס הסכים לקחת את התרופה שתיטיב עמו. סוקרטס מוכיח לאחר מכן את גרוגיאס על כך שאינו מכיר באמת את טיב התרופה או את טיב המחלה – רק את טיב האדם השוכב מולו ומה אותו אדם צריך לשמוע.
הרטוריקה החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הרטוריקה החדשה
"הרטוריקה החדשה" הוא שמה של אסכולה חדשה בחקר הרטוריקה, שאת עיקריה ניסח חיים פרלמן בספרו "ממלכת הרטוריקה: רטוריקה והעלאת טיעונים". לפי פרלמן, הרטוריקה אינה נפרדת מהדיאלקטיקה, ותפקידה לחשוף את האמת או את האמיתות האפשריות, וזאת תוך הליך רציונלי והידיינות בין הדובר לקהל. הליך רציונלי זה מתאפשר לפי פרלמן בזכות הדיון המתבסס על נקודות הסמכה, העלאת טיעונים רציונליים וחשיבה ביקורתית. בכך למעשה מהווה הרטוריקה תאוריה של ארגומנטציה.
פרופסור רות עמוסי מאוניברסיטת תל אביב היא חוקרת רב-תחומית, בעלת שם בינלאומי, שספריה בתחום ביקורת הספרות והתרבות נחשבים ביותר בתחום[1]. היא עורכת כתב עת בינלאומי לרטוריקה וארגומנטציה, מרכזת את קבוצת המחקר ADDAR (ניתוח שיח, ויכוח, רטוריקה)[2] והעורכת הראשית של כתב העת המדעי המקוון Argumentation et analyse du speech[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריסטו, רטוריקה, תרגום, מבוא והערות: גבריאל צורן, ספריית פועלים, 2002
- צבי יוגב, "לגנוב את ההצגה", הוצאת הקריה האקדמית קריית אונו 2009
- שי פרוגל, "רטוריקה", הוצאת דביר, 2006
- יורם שובל, נְאוּמוֹלוֹגְיָה, הוצאת קונטנטו דה סמריק, 2015
- יהושע גתי (עורך), מילה בסלע: רטוריקה עכשיו, עמק יזרעאל: המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 2009.
- יהושע גתי, אמנות הרטוריקה: מיוון העתיקה ועד אובמה, סדרת "האוניברסיטה המשודרת", תל אביב: משרד הביטחון, 2013.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רטוריקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "רטוריקה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
