ראיית לילה (ביולוגיה)
בביולוגיה, ראיית לילה היא החוויה התפיסתית של קליטת מידע מהסביבה, בלי אמצעי ראיית לילה מלאכותיים, באמצעות אור קלוש, כמו האור שיש בלילה, במקומות רחוקים מתאורה מלאכותית.
אצל מרבית בעלי החוליות (למשל יונקים), ראיית הלילה לא מתאפשרת מיד אחרי חשיפה לאור חזק, אלא רק אחרי שהעין עוברת מספר תהליכים. ראשית, קשתית העין צריכה להיפתח לרווחה (האישון צריך לגדול) כדי לאפשר להרבה יותר אור להיכנס לעין.
שנית, מכיוון שתאי המדוכים שברשתית לא מסוגלים לראות באור קלוש, תאי הקנים שבה צריכים להיכנס לכלל פעולה. תאים אלו צריכים להמצא בחשיכה לפחות מספר דקות כדי לחדש את מלאי מולקולות הרודופסין שבהם שאחד ממרכיביהם (רטינל) עובר שינוי מבני בעת חשיפה לאור וצריך לנדוד אל הכבד כדי להיות מסוגל להגיב לאור מחדש.
מכיוון שתהליך ראיית הלילה מתבצע באמצעות תאי הקנה ולא תאי המדוך, אצל מרבית בעלי החוליות, ראיית לילה לא כוללת ראיית צבעים. התמונה המתקבלת בתודעה, בעזרתה, היא בגוונים של אפור. כמו כן, מכיוון שבגומה המרכזית של הרשתית יש רק תאי מדוך, כאשר מישרים מבט בדיוק אל הדמות אותה רוצים לראות בלילה, במקרה שהיא רחוקה, חדלים לראות אותה. דהיינו, ראיית הלילה היא ראייה פריפריאלית. לא ראייה של מרכז התמונה.
בעלי חיים עם הסתגלות אבולוציונית ששיפרה את ראיית הלילה, עשויים, למשל, להיות בעלי עיניים גדולות מאוד בהשוואה לבעלי חיים דומים, חסרי הסתגלות כזו. הם יכולים להיות גם עם שכבת תאים מחזירי אור, מאחורי תאי הקנים, שמשיבים לקנים שנית, אור, שלא נקלט בהם. כך הם מגבירים את האור פי שניים. אצל הינשוף קיימות שתי תכונות אלו.
הבנה מעמיקה של יכולת ראיית הלילה של האדם נחוצה, למשל, לגיבוש טקטיקה צבאית, כגון ירי באפלה.
