קלטת שמונה רצועות
קלטת שמונה רצועות הוא פורמט הקלטה שהיה פופולרי[1] בין אמצע שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20.[2][3]
הפורמט היה פורמט ההקלטה הפופולרי ביותר בארצות הברית, הממלכה המאוחדת, קנדה, ניו זילנד, אוסטרליה, מקסיקו, ספרד, צרפת, גרמניה, איטליה, שוודיה ויפן.[2][3][4]
קלטת שמונה הרצועות נוצרה ב-1964 על ידי קונסורציום בראשותו של היזם האמריקאי, ביל ליר (אנ').[5]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח הפורמט והצגתו לשוק
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-1953, הממציא האמריקאי, ג'ורג' איש (אנ'), המציא את פורמט ההקלטה Fidelip ac (אנ'), פורמט שממנה פותח קלטת שמונה הרצועות.[6]
קלטת שמונה הרצועות תוכננה על ידי ריצ'רד קראוס ב-1963. תכנון זה הפחית את המורכבות המכנית של Fidelipac:[7]
- בקלטת שמונה הרצועות, נוספו נאופרן (אנ') מגומי ורולר גמיש (גר') מניילון בתוך המחסנית עצמה, ולא כחלק מנגן ההקלטות של הפורמט.
- חלק מהחלקים הפנימיים של Fidelipac הוסרו בקלטת שמונה הרצועות, כגון מנגנון מתיחת הסרט ומנעול שמנע החלקה של הסרט.
- עיצוב מחדש של הפורמט.
- הוספה פי שניים של רצועות.
- הכפלת זמן הקלטה ל-80 דקות.
הצלחה מסחרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלטת שמונה רצועות, וכן קלטת ארבעת הרצועות, צמחו ונהיו פופולריים בזכות תעשיית הרכב המשגשגת.[8] בספטמבר 1965, יצרנית כלי הרכב האמריקאית, פורד, הציגה נגני טייפ עם שמונה רצועות, שהותקנו במפעל, והותנקו על ידי סוחר כאופציה בשלושה מדגמי 1966 שלה (פורד מוסטנג הספורטיבית, פורד ת'אנדרבירד המפוארת ולינקולן (אנ') היוקרתי).[9] כמו כן, RCA רקורדס הציכה 175 קלטות שמונה רצועות של אמנים הרשומים תחתה.[10] עד לפרסום דגמי 1967 של פורד, פורד הציעה ללקוחותיה אפשרות לשדרג את נגן ההקלטות שלהם. רוב קלטות שמונה הרצועות הותקנו בנפרד מהרדיו, אם כי יש כאלו שהותקנו בשילוב עם רדיו AM, וכן מקלטי AM/FM.[11]
הפורמט זכה לפופולריות מתמדת בשל הנוחות והניידות שלו. נגני בית של הפורמט הוצגו לראשונה ב-1966. בסוף שנות ה-60, פורמט זה היה הגדול ביותר בשוק האלקטרוניקה הצרכנית בעיקר בשל הביקוש למערכות שמונה רצועות למכוניות.[12] נגנים ניידים מסוג "Boombox" היו פופולריים גם כן, אך נגנים בעלי שמונה רצועות לא הצליחו לצבור פופולריות רחבה, ומעט מדי יצרנים הציעו אותם. עם זמינותן של מערכות מחסנית ביתיות, קלטות שמונה הרצועות החליפו את תקליטי הוויניל. גם בסוף שנות ה-60, מהדורות מוקלטות מראש בפורמט של שמונה רצועות הופיעו לכל היותר חודש אחרי יציאת מהדורות של תקליטי הוויניל. מאחר שהציע את ספריית המוזיקה הגדולה ביותר באותה תקופה, פורמט שמונה הרצועות נהיה ללא ספק לפופולרי ביותר בקרב הצרכנים.[13]
מכונת הקריוקי הראשונה, שהשתמשה בפורמט שמונה הרצועות, יוצרה על ידי דייסקה אינואה (אנ') ב-1971.[14][15]
שימושים אחרים בפורמט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכת הבידור OMNI (אנ') של מילטון בראדלי (אנ') היה משחק חידון אלקטרוני שיצא לראשונה ב-1980, בדומה למלך הטריוויה (אנ') ו-You Don't Know Jack (אנ'), שהשתמש בפורמט של קלטת שמונה הרצועות להשמעת אודיו אנלוגי לשאלות, הוראות ותשובות, וכמו כן אותות דיגיטליים במחסן הנתונים על גבי סרט מגנטי ברצועות שנותרו כדי לטעון את התשובה הנכונה לספירת הניקוד. ב-1978, התאגיד מיגו (אנ') השיק את הצעצוע החינוכי והרובוטי, 2-XL (אנ'), שהשתמש בפורמט הקלטה זה כדי לקבוע תשובות נכונות.[16] ב-1977, החברה הסקוטית, GR International, הוציאה את מכונת התופים, Bandmaster Powerhouse. מכונת תופים זו השמיעה קלטות שמונה רצועות מותאמות אישית המכילות לולאות מקצבי תופים וכלי הקשה שהוקלטו בכלים אמיתיים.[17]
ירידה בשימוש בפורמט
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנת השיא של מכירות קלטות שמונה רצועות בארצות הברית היה ב-1978. משנה זו ואילך, הייתה ירידה דרסטית במכירות של קלטות שמונה רצועות.[18] בסוף שנות ה-70, קלטות שמונה רצועות הופיעו פחות בבתים ובכלי רכב.[19]
בארצות הברית, קלטות שמונה רצועות הוצאו מחנויות קמעונאיות בסוף 1982 ותחילת 1983. עם זאת, עדיין היה ניתן להשיג חלק מקלטות שמונה הרצועות דרך קולומביה האוס (אנ') ו-RCA עד סוף 1988. כמו כן, RadioShack (אנ') המשיכה למכור, עד ל-1990, קלטות שמונה רצועות ריקות ונגנים לשימוש הקלטה ביתית.[20]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "A Survey of Recordable Magnetic Media" by Andrew D. Crews, December, 2003, University of Texas, accessed 8 August 2006
- So Wrong They're Right - A 1995 documentary about 8-track enthusiasts
- 8-Track Heaven
- 8-Track Moments Listen to the sound of the 8-Track click
- Bill Lear Invents the 8-Track and Brings in Ford, Motorola, and RCA Victor. Recording History.org
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "What Are 8-Track Tapes?". wisegeek.com. ארכיון מ-2015-02-14. נבדק ב-14 בפברואר 2015.
While immensely popular in the United States for a period of time ...
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Collector's Corner: The History of the Eight-Track Tape". ארכיון מ-2016-11-26. נבדק ב-2014-01-22.
Just as the signs were all pointing to eight-track toppling vinyl as the format of choice for music lovers in the United States, Canada and to a lesser extent, in Great Britain, along came the audio cassette
- ^ 1 2 "What Are 8-Track Tapes?". ארכיון מ-2015-02-14. נבדק ב-2014-01-22.
Outside of the United Kingdom, Canada, and a few other nations, the use of 8-track technology was virtually unknown.
- ^ "8-Tracking Around the World". www.8trackheaven.com. ארכיון מ-2016-08-11. נבדק ב-2022-10-25.
- ^ Wilford, John Noble (1971-04-04). "Bill Lear Thinks He'll Have the Last Laugh". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2017. נבדק ב-2017-09-29.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "George Eash CARtridge inventor tells how it was born". Billboard. 78 (10). 3 במרץ 1966. ארכיון מ-2022-10-26. נבדק ב-26 בינואר 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Crews, Andrew D. (1 בדצמבר 2003). "From Poulsen to Plastic: A Survey of Recordable Magnetic Media". The Cochineal. אורכב מ-המקור ב-18 בדצמבר 2013. נבדק ב-19 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vintage Audio Recording History". Videointerchange.com. 10 במאי 2012. ארכיון מ-2020-11-14. נבדק ב-27 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Despagni, Anthony J. (1976). "Some Help From Debussy For the Hassled Driver". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2017-09-30. נבדק ב-2017-09-29.
- ^ "RCA Fires 175-Title Burst with Release of Stereo 8 Cartridges". Billboard. 77 (39): 3. 25 בספטמבר 1965. ISSN 0006-2510. נבדק ב-27 בינואר 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Mitchell, Larry G. (2000). AMC Muscle Cars. MBI Publishing. p. 73. ISBN 978-0-7603-0761-8. ארכיון מ-2022-10-26. נבדק ב-26 בינואר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Kussisto, Oscar P. (2 בנובמבר 1968). "8-track market booms". Billboard. ארכיון מ-2022-10-26. נבדק ב-23 באפריל 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Shatavsky, Sam (בפברואר 1969). "The best tape system for you". Popular Science. 194 (2): 126–129. ארכיון מ-2022-10-26. נבדק ב-2022-10-25.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Raftery, Brian (2008). Don't Stop Believin': How Karaoke Conquered the World and Changed My Life. Boston, Massachusetts: Da Capo Press. ISBN 978-0306815836.
- ^ Mitsui, Tōru; Hosokawa, Shūhei (1998). Karaoke around the world: global technology, local singing. London ; New York: Routledge. pp. 29–42. ISBN 9781280140877.
- ^ Techmoan: MB OMNI Entertainment System - The 1980s 8-Track games machine (אורכב 22.10.2022 בארכיון Wayback Machine), YouTube, 6 August 2017
- ^ "GR International Bandmaster Powerhouse | Vintage Synth Explorer". ארכיון מ-2022-07-13. נבדק ב-2022-10-25.
- ^ "U.S. Sales Database". Recording Industry Association of America. ארכיון מ-2021-10-10. נבדק ב-2022-10-25.
- ^ "The History of the Audio Cassette". Southtree. ארכיון מ-2019-12-15. נבדק ב-2019-12-15.
- ^ "1990 Radio Shack Catalog". www.radioshackcatalogs.com. ארכיון מ-2020-08-09. נבדק ב-2022-10-25.