קלוד סימון

קלוד סימון
Claude Simon
לידה	10 באוקטובר 1913; אנטננריבו, מדגסקר
פטירה	6 ביולי 2005 (בגיל 91); פריז, צרפת
שם לידה	Claude Eugène Henri Simon
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
מקום לימודים	קולז' סטניסלס בפריז, אוניברסיטת סן לואי
שפות היצירה	צרפתית
זרם ספרותי	Nouveau Roman
יצירות בולטות	Hommage à Piero della Francesca
בן או בת זוג	Réa Karavas
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1985); פרס מדיסיס (1967); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1996); מפקד מסדר האמנויות והספרות ;

קלוד סימון (בצרפתית: Claude Simon; ‏ 10 באוקטובר 1913 - 6 ביולי 2005) היה סופר צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות. הוא נולד באנטננריבו, מדגסקר, ונפטר בפריז, צרפת.

סגנון והשפעה

סימון מזוהה לעיתים קרובות עם תנועת "הרומן החדש" שאליה שייכים גם אלן רוב-גרייה (Alain Robbe-Grillet) ומישל בוטור (Michel Butor); סגנון הנראטיב המקוטע שלו מביא לידי ביטוי כמה ממאפייניה של תנועה זו (במיוחד ברומן Triptyque מ-1973), אף על פי כן הוא שומר על כישרונו לספר סיפור ולעצב דמויות. למעשה, לסימון יש הרבה יותר מן המשותף עם ממשיכיו המודרניים, במיוחד ניכרת השפעתם של מרסל פרוסט וויליאם פוקנר. שימושו של סימון במשפטים ארוכים, חדורי מודעות עצמית (שלפעמים משתרעים לאורך דפים רבים, עם סוגריים, שלעיתים קוטעים פיסקה שמסתיימת רק עמודים אחרי כן), ניתן להבחין בהם בהתייחסות לסגנונו של פרוסט. יתר על כן, סימון משתמש במוטיבים מסוימים שמאפיינים את פרוסט (למשל ב"דרך פלנדריה" המספר, סרן de Reixach, נורה בידי צלף המסתתר מאחורי עץ עוזרד, או haie d'aubépines, אזכור לפגישה בין גילברט והמספר שנערכה ליד עץ העוזרד, ברומן של פרוסט "בעקבות הזמן האבוד"). השפעתו של פוקנר ניכרת בשימושו הנרחב של סימון בפרקי זמן קטועים ובשימושו הנרחב בדיבור עקיף, שבו קולות המספר (שלעיתים אינו מזוהה) וזרמי התודעה המבעבעים לתוך מילותיו של המספר. רוחו של פוקנר עולה במיוחד ברומן L'Acacia מ-1989, שם משתמש סימון בתאריכים המכסים תקופת זמן כרונולוגית ארוכה, במקום כותרות הפרקים; טכניקה אותה שאל מספרו של פוקנר "הקול והזעם".

נושאים

למרות ההשפעות שתוארו בפרק הקודם "סגנון והשפעה", הרי שעבודתו של סימון היא מקורית ביותר, הן נושאית והן סגנונית. מלחמה היא נושא קבוע ביצירותיו (היא נוכחת בצורה זו או אחרת כמעט בכל עבודותיו של סימון) וסימון מעמיד לעיתים זו מול זו את חוויותיהם של אנשים שונים ושל קונפליקטים היסטוריים שונים ברומן אחד; המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) ומלחמת העולם השנייה ב-L'Acacia (תוך שהוא מתאר את השפעתה של המלחמה על אלמנותיהם של החיילים), המלחמות שבאו בעקבות המהפכה הצרפתית ומלחמת העולם השנייה ב-Les Géorgiques. בנוסף לכך, רבים מהרומנים עוסקים במושג ההיסטוריה המשפחתית, המיתוסים והאגדות הללו שמועברים לאורך דורות, שניתן למוצאם בעבודתו של סימון, פעילים בחיי הגיבורים הראשיים. בהתאם לכך, הרומנים משתמשים במספר רעיונות מרכזיים שחוזרים ונשנים בצרופים שונים בין הרומנים (טכניקה בה משתמשת גם מרגרט דיראס), במיוחד התאבדותו של אבי המשפחה במאה ה-18 ומותו של שאר בשרו בן המאה העשרים מירי צלף. לבסוף, כמעט בכל הרומנים של סימון נוכחים סוסים; סימון בעצמו היה פרש מוכשר ולחם בחטיבת הפרשים במהלכה של מלחמת העולם השנייה (חטיבת הפרשים שקיומה האבסורדי בעידן של מלחמה ממוכנת היא נושא עיקרי בספריו "דרך פלנדריה" ו"Les Géorgiques".)

אולם הנושא העיקרי בו מטפל סימון הן הדרכים שבהן חווים אנשים את הזמן, הרומנים השונים שלו עוסקים תכופות בדימויי גיל הזיקנה (כמו הזקנה קסנדרה ב"Les Géorgiques"), שניתן לראותם תכופות בעיניים של ילד שמתקשות להבין. שימושו של סימון בהיסטוריה משפחתית היא ניסיון אחר להראות איך אנשים חיים לאורך ההיסטוריה - תוך שהוא משווה בין אנשים מדורות שונים, שחיו בזמנים שונים, ומשתייכים לאותה המשפחה.

ספריו

ספריו שתורגמו לעברית

דרך פלנדריה : רומאן ; מצרפתית: עידו בסוק, אחרית דבר: אלישבע רוזן ; תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, הספריה החדשה, תשנ"ה 1995.
העשב; מצרפתית: לילך נתנאל ועילי ראונר, תל אביב, עם עובד, תשע"ח 2017.

ספריו

Le Tricheur/The Cheat 1945
La Corde Raide/The Tightrope 1947
Gulliver 1952
Le Sacre du printemps/The Anointment of Spring 1954
Le vent. Tentative de restitution d 'un rétable baroque/The Wind. Attempted Restoration of a Baroque Altarpiece 1957
L'Herbe/The Grass 1958
La Route des Flandres/The Flanders Road 1960
Le Palace/The Palace 1962
La Separation/The Separation 1963 (Play adapted from the novel L'Herbe)
Femmes/Women. Ill by Joan Miró. - New edition La Chevelure de Bérénice/Berenice's Hair 1984
Histoire/Story 1967
La Bataille de Pharsale/The Battle of Pharsalus 1969
Orion aveugle. Essai/Blind Orion. Essay 1970
Les Corps conducteurs/Conducting Bodies 1971
Triptyque/Triptych 1973
Leçon de choses/Lesson in Things 1975
Les Géorgiques/The Georgics 1981
L'Invitation/The Invitation 1987
L'Acacia/The Acacia 1989
Le jardin des plantes/The Jardin des Plantes 1997
Le tramway/The Trolley 2001
Œuvres, Collection Pléiade, Gallimard 2006 [with Le Vent. Tentative de restitution d'un retable baroque (1957), La Route des Flandres (1960), Le Palace (1962), La Bataille de Pharsale (1969), La Chevelure de Bérénice (Reprise du texte Femmes, 1972), Triptyque (1973), "le Discours de Stockholm" (1986, texte prononcé à l'occasion de la remise du Prix Nobel) and Le Jardin des Plantes (1997)]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלוד סימון בוויקישיתוף

קלוד סימון, ברשת החברתית Goodreads
קלוד סימון באתר עם עובד
קלוד סימון, באתר פרס נובל (באנגלית)
מרב יודילוביץ' וסוכנויות הידיעות, הלך לעולמו הסופר קלוד סימון, באתר ynet, 10 ביולי 2005
אודות קלוד סימון
אודות סימון
מידע על הספר 'דרך פלנדריה'
קלוד סימון, פרק מהספר 'העשב', באתר הארץ, 28 בספטמבר 2017
ענת עינהר, קשה יש רק בספר: "העשב" שווה את המאמץ, באתר ynet, 5 בינואר 2018
קרן דותן, החיים בקופסת פח, באתר ישראל היום, 24 בנובמבר 2017
קלוד סימון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קלוד סימון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קלוד סימון (1913-2005), דף שער בספרייה הלאומית

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)