פיקולו
 | |
| סיווג | אירופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי נשיפה, כלי נשיפה מעץ |
| מנעד | |
 | |
  | |
פיקולו (מאיטלקית: Piccolo, "קטן", קיצור של Flauto Piccolo, "חליל קטן"; על אף שבאיטלקית מודרנית נקרא ottavino והמילה "פיקולו" הוראתה כל כלי נגינה קטן, כך למשל "קלרינט-פיקולו") הוא סוג קטן של חליל צד העשוי ממתכת או מעץ הובנה, ואורכו כמחצית מאורכו של החליל הרגיל וצליליו גבוהים באוקטבה מאלה של החליל. היות שצליליו של הפיקולו גבוהים מצלילי החליל (ומצלילי כל כלי הנשיפה מעץ), הם מבריקים וחזקים יותר ומשמשים בתזמור על מנת להכפיל את צלילי הכינורות. משום שקולו של כלי זה חזק ביחס לחליל, יש רק פיקולו אחד או שניים בתזמורת סימפונית רגילה, ואילו חלילי צד יש לרוב שניים ויותר (בתזמורת סימפונית המנגנת יצירות ספציפיות כמו "פולחן האביב" מאת סטרווינסקי מנגנים שני פיקולו וארבעה חלילי צד).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיקולו, שבתחילה היה ללא מנגנון לחצנים, התפתח מחליל שהשימוש הנפוץ בו היה בצעדה יחד עם תוף מצעדים בקרנבל של בזל, ששורשיו במאה ה-16. אנטוניו ויוואלדי חיבר כבר במאה ה-17 קונצ'רטי (RV 443, 445) ל"חליל קטן" (flautino; חלילית קטנה מתקופת הבארוק) המותאמים לנגינה בפיקולו התזמורתי המודרני.[1]. גאורג פרידריך הנדל שילב פיקולו באופרה "רינלדו" (1711). ז'אן-פיליפ ראמו שילב אף הוא פיקולו בתזמורת אופרות שחיבר. מלחיני מוזיקה קלאסית כגון וולפגנג אמדאוס מוצרט, יוזף היידן, פראנץ אנטון הופמייסטר, מיכאל היידן ופרנץ קסאפר זיסמאייר כתבו תפקידים לפיקולו ביצירות סימפוניות ובימתיות מן המאה ה-18.
הפיקולו המודרני בנוי באופן דומה לחליל צד, כצינור צר (בקוטר של כ-2 ס"מ) שארכו כ-30 ס"מ, העשוי בדרך כלל ממתכת או מעץ הובנה, ולאורכו שישה נקבים הנסגרים ונפתחים על ידי מנגנון מורכב של לחצנים (המכונים "קלפות") ומנופים, אשר קרוי על שם ממציאו, מנגנון תאובלד בהם. הלחצנים עשויים גם הם ממתכת, ובתחתיתם שכבת לבד המצופה בעור-דג או חומר סינתטי אחר המונע בריחת אוויר בהסגרם. לחליל ישנה פייה המיועדת לנשיפה, העשויה לרוב ממתכת.
בעבר היו נפוצים פיקולו במפתח רה במול, אולם כיום הכלי נפוץ במפתח דו.
רפרטואר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיקולו נכלל כמעט תמיד בתזמור סימפוני החל מן המאה ה-19 והוא חבר קבוע בתזמורת הסימפונית, כאשר לעיתים מוקצים לו קטעי סולו. ג'ון פיליפ סוזה חיבר קטע סולו לארבעה כלי פיקולו בטריו הסוגר את המארש כוכבים ופסים לנצח.
ברפרטואר קיימות יצירות לפיקולו סולו וסונטות לפיקולו ופסנתר מאת מלחינים מן המאה ה-20 כסמיואל אדלר, קרלהיינץ שטוקהאוזן (שחיבר גם את היצירה Zungenspitzentanz לפיקולו, סינתיסייזר וכלי הקשה) ועוד.
בנוסף לקונצ'רטי של ויואלדי קיימים קונצ'רטי לפיקולו ולתזמורת מאת מלחינים מודרניים כגון לואל ליברמן, פיטר מקסוול דייוויס ואבנר דורמן.
יצירה נוספת היא החמישייה לפיקולו ורביעיית מיתרים מאת גרהם ווטרהאוס (1989).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Gippo, Jan (ed.). The Complete Piccolo: A Comprehensive Guide to Fingerings, Repertoire, and History, second edition, foreword by Laurie Sokoloff; contributing editors, Therese Wacker, Morgan Williams, and Tammy Sue Kirk. Bryn Mawr: Theodore Presser Company, 2008. ISBN 1-59806-111-9
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A tiny instrument with a tremendous history: the piccolo
- פיקולו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המערבית | ||
|---|---|---|
| כלי נשיפה ממתכת | חצוצרה • קרן יער • טרומבון • בריטון • טובה | |
| כלי נשיפה מעץ | פיקולו • חליל צד • אבוב • קלרינט • בסון • סקסופון • קרן אנגלית | |
| כלי פריטה | נבל • גיטרה • גיטרה בס | |
| כלי קשת | כינור • ויולה • צ'לו • קונטרבס | |
| כלי הקשה | תופים • מצלתיים • קסילופון • טימפני • צ'יימס | |
| כלי מקלדת | פסנתר • עוגב • צ'מבלו • אורגן חשמלי • מקלדת אלקטרונית | |
