על טבע היקום
_or_3.jpg){kind=spacer} | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | לוקרטיוס |
| שפת המקור | לטינית |
| סוגה | שירה דידקטית |
| נושא | פילוסופיה |
| הוצאה | |
| עורך | אולי קיקרו |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מוסד ביאליק |
| תאריך | 1962 |
| תרגום | שלמה דיקמן |
| מספר עמודים | 493 |
| מהדורות נוספות | |
| מקורות לכתיבת הספר | תורת אפיקורוס |
| סדרה | |
| מספר ספרים | 6 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001980884 |
על טבע היקום (בלטינית: De Rerum Natura) הוא שיר דידקטי רחב-יריעה במשקל הקסמטרי, מאת המשורר הרומי טיטוס לוקרטיוס קרוס, שחי במחצית הראשונה של המאה ה-1 לפנה"ס. היצירה מופנית לידידו-תלמידו של המחבר, גאיוס ממיוס. היצירה מהווה את הסיכום המלא והממצה ביותר לתורת אפיקורוס שנשתמר עד ימינו אנו. בתקופת ימי הביניים הספר כמעט אבד, אך במהלך הרנסאנס החזירה אותו התנועה ההומניסטית לתודעה ולמחזור הספרותי. היצירה השפיעה על רבים מחלוצי המדע והפילוסופיה המודרניים, ותורגמה לשפות רבות.
יותר מ-2000 שנה אחרי שנכתב, חלק מהרעיונות הכתובים ב״על טבע היקום״ נחשבים לערכים מודרניים על ידי ציבורים רחבים בעולם המערבי, וחלק מהתזות שלו אף הוכחו מדעית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקת הפתיחה של פתיחת הספר הראשון של הפואמה "על טבע היקום"
|
|---|
|
חזרה לתרגום
' מאת לוקרטיוס אֵם־מִשְׁפְּחוֹת־בֵּית־אַיְנֳאַס, חֶמְדַּת־כָּל־בָּשָׂר וּבְנֵי־נֶצַח, |
פסקת הפתיחה של פתיחת הספר הראשון של הפואמה "על טבע היקום"
|
|---|
|
מאת לוקרטיוס Aeneadum genetrix, hominum divomque voluptas, ' אֵם־מִשְׁפְּחוֹת־בֵּית־אַיְנֳאַס, חֶמְדַּת־כָּל־בָּשָׂר וּבְנֵי־נֶצַח, |
המשורר טיטוס לוקרטיוס קרוס חי ופעל במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס, תקופת הרפובליקה הרומית, כנראה ברומא.
קיקרו, במכתב לאחיו, כותב ששירתו של לוקרטיוס עשירה ב"ברק אינטלקטואלי" ו"עשויה ביד אומן"[א]. במכתב ששלח מרקוס קורנליוס פרונטו לקיסר אנטונינוס פיוס, הוא תיאר את החופשה של הקיסר כפי שהוא חושב שתתקיים. בין שאר הפעילויות, הוא מונה קריאה בספר של לוקרטיוס כפעולה מרגיעה. בהמשך המכתבים הוא מונה את לוקרטיוס בין אניוס, אקיוס (אנ'), אלבוקיוס (אנ'), פקוויוס (אנ'), לוקיליוס ופלאוטוס, ומכנה אותו "נשגב".[2][3] גם קורנליוס נפוס מזכיר את לוקרטיוס בהקשר חיובי בחיבורו על אטיקוס.[4]
אובידיוס כתב בספרו "על האהבה": ”כִּי עֲתִידָה רוֹמְמוּת שִׁירָתוֹ שֶׁל לוּקְרֶטיוּס לִגְוֹעַ אַךְ בהִמּוֹט הָעוֹלָם - / יוֹם אַחֲרוֹן כִּי יָבוֹא”.[5]
סטאטיוס בספרו סילוויי מזכיר את לוקרטיוס במילים ”docti furor arduus Lucreti” (טירופו הנשגב של לוקרטיוס המלומד).[6]
בשנת 1989 קנוט קלווה טען שזיהה עותק של הספר בווילת הפפירוסים בהרקולנאום. בזיהויו הוא הסתמך על סמך מספר מילים שזיהה מתוך המגילה, שנשמרה במצב ירוד ביותר.[7] [8] ישנם כמה חוקרים, ביניהם מריו קאפאסו ובִֵּאטה בר שמערערים על זיהוי זה.[9][10][11][12]
הופעות מזדמנות בספרות ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים הפואמה אבדה כמעט לחלוטין, ונשארו עותקים בודדים שלה במנזרים ברחבי אירופה. מסיבה זו מעטים האזכורים של הספר בספרות התקופה, אם כי יש כמה יוצאים מן הכלל:
מקרוביוס (תחילת המאה החמישית) מצטט פעם רבות "על טבע היקום" בפרק השישי של ספרו הידוע "סאטורנליה" הדן במקורות ההשראה של ורגיליוס.[13] גם איזידורוס מסביליה (תחילת המאה השביעית), מזכיר ומצטט את לוקרטיוס בספרו "אטימולוגיות".[14][15][16][17][18][19][20]
בשנת 810, בספרו "De laudibus sanctae crucis" ("שבחי הצלב הקדוש"), מזכיר רבנוס מאורוס את לוקרטיוס בהקשר של מיזוג הברות: "'גם אני השתמשתי לפעמים במיזוג הברות, במקומות המתאימים לכך, כפי שטיטוס לוקרטיוס עשה לעיתים מזומנות". [ב][21] באנציקלופדיה שלו "De rerum naturis" הוא מצטט או מזכיר שמונה פעמים את לוקרטיוס.[22]
עותקים של הפואמה מימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי קטלוג הספרייה של מנזר בוביו (אנ') מסוף המאה התשיעית, באותו הזמן כללה הספרייה גם עותק של "על טבע היקום". במשך השנים העותק אבד, כנראה בשל שימוש חוזר בקלף שעליו נכתב הספר.[23]
שלושה עותקים חשובים של הספר מהמאה התשיעית, אובלונגוס (Oblongus, מלבן) וקוואדרטוס (Quadratus, ריבוע),[ג] נמצאו באוספו של אספן הולנדי בשם איסאק ווס ונמצאים בספרייה של אוניברסיטת ליידן מאז 1690.[24][25][26] ועותק נוסף נשמר חלקית בשלושה קטעים, שנמצאים בספרייה המלכותית של דנמרק ובספרייה הלאומית של אוסטריה. [ד][27][28]
גילוי מחדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1417 הומניסט איטלקי בשם פוג'ו ברצ'וליני גילה מחדש את הספר במנזר בגרמניה.[ה] פוג'ו הביא את העותק המקורי למעתיק וחזר למקום מושבו אז בקונסטנץ. כאשר הגיע אליו העותק החדש, פוג'ו שלח אותו לידידו בפירנצה ניקולו ניקולי. ניקולו ניקולי העתיק את הפואמה[29] אך השאיר אותה אצלו בפירנצה לשנים רבות.[30] לאחר שניקולי הסכים להשאיל את הספר לפוג'ו, הפואמה התפשטה בחוגים הומניסטים באירופה והתחילה להשאיר את אותותיה בספרות התקופה.
מכיוון שהספר מכיל תכנים המנוגדים עם ערכי הנצרות, היו בכנסייה מי שרצו לעצור את התפשטות הפואמה. למשל, בשנת 1516, הסינוד של פרצה החליטו לאסור את קריאת "על טבע היקום" בבתי הספר. העונש על הפרת הצו כלל קנס של עשרה דוקטים ועינויי נצח בגיהנום.[31]
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפואמה היא שיר דידקטי במשקל הקסמטרי שנועד ללמד את הקוראים (ואת גאיוס ממיוס, שאליו מופנה השיר) את רעיונות האסכולה האפיקוראית, בדגש על הרעיונות המטאפיזים שלה. כמו כן, הספר מעביר ביקורת רבה על הדתות הממוסדות, לדבריו, הדתות הממוסדות עושות שימוש בפחדים הקיומיים של בני האדם כדי להצדיק עוולות מוסריות כמו מלחמות וקרבנות אדם.
היצירה מחולקת לשישה ספרים:
ספר ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר הראשון מביא דברי פתיחה ופניה לממיוס, מציג מבוא לאסכולה האטומיסטית על פי אפיקורוס, ודברי התנגדות לתפיסות השונות של הרקליטוס, אמפדוקלס, ואנכסגורס.
ספר שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר השני מרחיב על התפיסה האטומיסטית ביתר פירוט, הדן בתנועות האטומים ובתכונותיהם, ומציג את הרעיון של קיום עולמות נוספים.
ספר שלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר השלישי עוסק ביחס הגוף והנפש, מציג את התפיסה שהנפש אינה יכולה לחיות בנפרד מהגוף, מתעמת עם תפיסות של הישארות הנפש, ויוצא כנגד הפחד מפני המוות.
ספר רביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר הרביעי דן בעיקר בתורת ההכרה, ועוסק בפעולת החושים וביכולתנו לקלוט מידע על המציאות ולתפוסו באמצעותם, וכמו כן מכיל דברי ביקורת על תפיסת התכליתיות של הטבע.
ספר חמישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר החמישי עוסק בהיווצרות העולם, גרמי השמים, התפתחות הצמחייה ובעלי-החיים (ובכלל זה מכיל רעיונות מוקדמים על תאוריית הברירה הטבעית), והתפתחות התרבות האנושית על מרכיביה - מסגרת המשפחה, השפה, האש, החוק והמשפט, הדת והמלאכות והאמנויות השונות. לוקרטיוס טוען בספר זה שכל בעלי החיים התפתחו בהדרגה במשך אלפי שנים, בתהליך של ברירה טבעית וללא תכלית מוגדרת מראש. התרבות האנושית מתפתחת אף היא בתהליך של ברירה טבעית.
ספר שישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר השישי עוסק בהסברים לתופעות טבע חריגות - הברק והרעם, הקשת בענן, רעידות-האדמה, התפרצויות הרי-געש, ומחלות. הוא מסתיים בתיאור המגפה הגדולה באתונה בימי המלחמה הפלופונסית.
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפואמה "על טבע היקום" גרמה לתחיית הדיון ברעיונות האפיקוראים, ולכן היא השפיעה בעקיפין על יוצרים וכותבים רבים במהלך ההיסטוריה.[ו] להלן רשימה של כמה יוצרים שהפואמה השפיע עליהם ישירות:
פייר גסנדי, מחייה התיאוריה האטומיסטית ברנסאנס, ציטט 6249 הקסמטירים מ"על טבע היקום" בכתביו שמהווים 84.28 אחוזים מאורך "על טבע היקום". הוא ניסה לגשר בין תורת הטבע האפיקוראית לתאולוגיה הנוצרית.[33][34]
לפי גרינבלט, הפילוסוף הפוליטי המשפיע ניקולו מקיאוולי הושפע מהספר, אף שלא הזכיר את הספר במפורש בספריו.[35] מקיאוולי העתיק את הפואמה בשנת 1497, והעותק שהעתיק נמצא כיום בספריית הוותיקן.[36]
מישל דה מונטן, מסאי ופילוסוף צרפתי חשוב, הרבה לצטט מן הפואמה, ובספרו מסות מופיעים קרוב למאה ציטוטים ממנה. בשנת 1989 התגלה שעותק משנת 1563 של "על טבע היקום" שנמכר במכירה פומבית היה העותק הפרטי של מונטן. העותק מכיל הערות רבות שכתב מונטן.[37]
לבן ג'ונסון היה עותק של הספר, אך על הספר נשפך של דיו מברזל שפגע בחלקים מהספר והותיר אותו שביר ופגיע מאוד. הספר שמור בספריית הוטון שבאוניברסיטת הרווארד. גם לאלכסנדר פופ היה עותק של הפואמה, הנושאת את חתימתו.[38]
לתומאס ג'פרסון, מהאבות המייסדים של ארצות הברית ונשיאה השלישי, היו לפחות 5 מהדורות בלטינית של "על טבע היקום" ותרגומים שלו לאנגלית, לאיטלקית ולצרפתית. גרינבלט טוען שהספר השפיע עליו וגרם לו להוסיף להכרזת העצמאות של ארצות הברית את הזכות ל"חתירה לאושר".[39]
ייתכן כי הספר שימש אחד מהמקורות האיקונוגרפים של סנדרו בוטיצ'לי לציור פרימוורה.[ז]
מוטו מדינת ניו מקסיקו שבארצות הברית הוא "גדל כפי שהולך" (Crescit eundo) ביטוי הלקוח מ"על טבע היקום".
.jpg)
תרגומי יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוקרטיוס, על טבע היקום, תרגם מלטינית והוסיף מבוא, הערות ומילון: שלמה דיקמן, מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ב 1962. דיקמן זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומו זה.
שפות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1675 סיימה לתרגם את הספר לאנגלית פוריטנית אנגליה בשם לוסי האצ'ינסון. מאז היצירה "על טבע היקום" תורגמה פעמים רבות נוספות לשפה האנגלית.[ח]
בשנת 1717 הודפס התרגום לאיטלקית של הספר בתרגומו של אלסנדרו מרקטי (איט').[40] מאז תורגם הספר לאיטלקית עוד 16 פעמים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטיבן גרינבלט, אריאל הירשפלד (ע), תרגום: יפתח בריל, התפנית – הולדת המודרניוּת, מאגנס, 2017, עמ' 29–35, מסת"ב 978-965-7763-05-6[ט]
- קרל לכמן, in T. Lucretii Cari de rerum natura libros commentarius, ברלין: Georgii Reimeri, 1850. (בגרמנית)
- הנס בלומנברג, תרגום: גדי גולדברג, אנייה טרופה וצופה, הוצאת שלם [י]
- David Butterfield, The Early Textual History of Lucretius' De Rerum Natura, Cambridge University Press, אוקטובר 2013. (באנגלית)
- Enrico Piergiacomi, Amicus Lucretius - Gassendi, il ›De rerum natura‹ e l'edonismo cristiano, Patrum Lumen Sustine and the Société Internationale des Amis de Cicéron, 2022
- Ada Palmer, Reading Lucretius in the Renaissance, Harvard University Press, 2014
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הטקסט של "על טבע היקום" בלטינית באתר ויקיטקסט בלטינית
נועה לימונה, כיצד גילויו של שיר עתיק שינה את פני ההיסטוריה, באתר הארץ, 25 בינואר 2013- על טבע היקום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ במקור: "”Lucretii poemata, ut scribis, ita sunt: multis luminibus ingenii, multae etiam artis” ([1])"
- ^ בלטינית " Feci quoque et synaloepham, aliquando in scriptu in opportunis locis synaloepharum, quod et Titus Lucretius non raro fecisse invenitur."
- ^ הנקראים במחקר O ו-Q בהתאמה
- ^ הקטע הראשון, שנשמר בשווייץ מכונה במחקר "Schedae Gottorpienses" או בקיצור G, הקטע השני, שנשמר בווינה, מכונה במחקר "Schedae Vindobonenses priores" או בקיצור V, והקטע השלישי, שנשמר גם הוא בווינה, מכונה במחקר "Schedae Vindobonenses posteriores" או בקיצור U. כתב היד שמורכב מכל שלושת הקטעים מכונה GVU
- ^ כנראה מנזר פולדה או מנזר מורבאך
- ^ דוגמה מהעת העתיקה היא שורגיליוס, שהיה בן 15 כשלוקרטיוס מת, הושפע מלוקרטיוס.[32]
- ^ בפתיחת הפואמה מופיעה סצנה מיתולוגית המתארת את לידת האביב הדומה לתיאור המתואר בציור הזה
- ^ לרשימה המלאה של התרגומים לאנגלית: (List of English translations of De rerum natura)
- ^ הספר שהוא זוכה פרס פוליצר לשנת 2012 יצא באנגלית בשנת 2011 ותורגם לעברית בשנת 2017.
- ^ הספר דן במוטיב של האוניה הטרופה המופיע בפתיחת ספר ב של "על טבע היקום"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Epistulae (Marcus Tullius Cicero)/Epistulae ad Quintum Fratrem/II, ויקיטקסט הלטינית
- ^ The Correspondence of Marcus Cornelius Fronto/Volume 2/The Correspondence, באתר ויקיטקסט (באנגלית)
- ^ M. Cornelius Fronto: Epistulae, glōssa.dk (בלטינית)
- ^ CORNELI NEPOTIS, ATTICUS LIBER DE LATINIS HISTORICIS
- ^ אובידיוס, על האהבה כרך א', 15, 23-24, תרגום: שלמה דיקמן. מובא בעמוד 128 בתרגום של דיקמן ל"על טבע היקום"
- ^ Statius, P. Papinius, Silvae, book 2, genethliacon Lucani ad Pollam, www.perseus.tufts.edu
- ^ גרינבלט, עמ' 60-59
- ^ Knut Kleve, Phoenix from the Ashes: Lucretius and Ennius in Herculaneum, The Norwegian Institute at Athens, 1991, ISBN 978-960-85145-0-8
- ^ בטרפילד עמודים 5-6
- ^ Beate Beer, Lukrez in Herkulaneum? — Beitrag zu einer Edition von PHerc. 395, Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik 168, 2009, עמ' 71–82
- ^ Mario Capasso, [https://www.chartes.it/images/attachment/Capasso,%20Filodemo%20e%20Lucrezio.pdf#page=77 FILODEMO E LUCREZIO : DUE INTELLETTUALI NEL PATRIAI TEMPUS INIQUUM], Le Jardin Romain. Épicurisme et poésie à Rome. Mélanges offerts à Mayotte Bollack, ליל, עמ' 77-107 (באיטלקית)
- ^ Mario Capasso, Il preteso Lucrezio ercolanese, באתר Academia.edu
- ^ Macrobius • Saturnalia — Liber VI, Bill Thayer's Web Site (בלטינית)
- ^ אטימולוגיות כרך שמיני: על הכנסייה והכתות, III. על כפירה ופילוג [7]
- ^ אטימולוגיות כרך תשיעי: על שפות, מדינות, ממלכות, צבאות, אזרחים, יחסים , V. על יחסים ותארים [3]
- ^ אטימולוגיות, כרך 12: על בעלי חיים, II. החיות (DE BESTIIS), [6]
- ^ אטימולוגיות, כרך 13: על העולם וחלקיו, IV. גן העדן, [3]
- ^ אטימולוגיות, כרך 14: על הארץ ומרכיביה, I. הארץ [3]
- ^ אטימולוגיות, כרך 15: על מבנים ושטחים. XVI. דרכים. [6]
- ^ אטימולוגיות, כרך 20, XIV: על מכשירים חקלאיים, [1] וגם XV: על כלי הגינה [1]
- ^ De laudibus Sanctae Crucis (Rabanus Maurus) - Wikisource, la.wikisource.org (בלטינית)
- ^ Rabanus MaurusI, De rerum naturis, כרך Liber XXII, Liber XV, Liber XIV, Liber XII, Liber IX, Liber IV, Liber VII
- ^ גרינבלט, עמ' 34-33
- ^ גרינבלט, עמ' 226
- ^ Collection: Isaac Vossius collection | Collection Guides | Leiden University Libraries, collectionguides.universiteitleiden.nl
- ^ Scribe and corrector — Highlights — Medieval Manuscripts in Dutch Collections — Koninklijke Bibliotheek, www.mmdc.nl
- ^ בטרפילד, עמודים 10-13
- ^ GKS 211 2°: Lucretius, De rerum natura, DET KONGELIGE BIBLIOTEK, צילום דיגיטלי של G
- ^ העותק שרד עד היום ונמצא בספרייה הלורנציאנית תחת השם Codex Laurentianus 35.30
- ^ גרינבלט, עמ' 231-224
- ^ גרינבלט, עמ' 251
- ^ טענה זו מועלת על ידי גרינבלט, עמ' 44-43
- ^ Carlo Bottone, Review of: “Amicus Lucretius”: Gassendi, il De rerum natura e l’edonismo cristiano, Bryn Mawr Classical Review
- ^ Enrico Piergiacomi, Amicus Lucretius - Gassendi, il ›De rerum natura‹ e l'edonismo cristiano, Patrum Lumen Sustine and the Société Internationale des Amis de Cicéron, 2022, עמ' 323 - 343
- ^ גרינבלט, עמ' 244
- ^ Ross.884, באתר ספריית הוותיקן
- ^ Montaigne's Library : Titi Lucretii Cari De rerum natura libri sex, Cambridge Digital Library
- ^ ג'ון אוברהולט, Saluting The Swerve, בלוג ספריית הוטון, 2011-11-28 (באנגלית אמריקאית)
- ^ על ההשפעה של לוקרטיוס על ג'פרסון ניתן לקרוא אצל גרינבלט, עמ' 294-292
- ^ Cesare Preti, MARCHETTI, Alessandro, izionario Biografico degli Italiani - Volume 69, 2007
