כרטיס מנוקב

כרטיס מנוקב או כרטיס ניקוב הוא כרטיס נייר ששימש עד אמצע שנות ה-70 לשמירה של נתונים בכלל וכאמצעי קלט בפרט (ובמידה פחותה - כאמצעי פלט).

מקובל לייחס את המצאת הכרטיסים המנוקבים לתעשיית אריגי המשי בעיר ליון שבצרפת. ב-1801 הציג יצרן האריגים ז'וזף מארי ז'אקאר את נול האריגה האוטומטי התעשייתי הראשון שפעולתו הייתה מבוקרת על ידי כרטיסים מנוקבים מחוברים זה לזה. מחטי האריגה עוברות רק במקום שיש בו נקב, כל כרטיס הכיל הוראות לאריגת שורה אחת, ובשיטה זו אפשר לארוג דוגמאות מורכבות מאוד של בדי ג'קארד (שנקראים על שם הממציא) ובדים עשירים אחרים כדוגמת ברוקד. קדמו לז'קאר מפתחים אחרים בתעשיית האריגים בליון שהשתמשו בכרטיסים מנוקבים, ביניהם בזיל בושון (Basile Bouchon) וז'אק ווקאנסון (Jacques Vaucanson).

הכרטיס המנוקב כאמצעי לעיבוד נתונים הומצא בשנת 1887 על ידי האמריקאי הרמן הולרית', והוא נכנס לשימוש במפקד האוכלוסין שנערך בארצות הברית בשנת 1890. גודל הכרטיס היה זהה לגודלו של שטר של דולר באותה עת, כך שארגזים ומגרות ששימשו לאחסון של דולרים התאימו גם לאחסון כרטיסים מנוקבים שהכילו 24 טורים, 12 שורות בכל טור.

בשנת 1928 יצרה חברת IBM כרטיס גדול יותר, בן 80 טורים ו-12 שורות. השורות סימנו את עשר הספרות ועוד שתי שורות עיליות, אשר סייעו ביצירת אותיות. צירוף ניקוב של שורות הספרות עם ניקוב השורות העיליות, יצר אותיות וסימנים מיוחדים. קופסה סטנדרטית של כרטיסי ניקוב כללה 2,000 כרטיסים. לאחסון כמויות גדולות של כרטיסים נבנו ארונות מגירות, שבהם מקום לאלפי כרטיסים.

כאמצעי פלט, בכל אחד מ-960 המקומות על הכרטיס ניתן היה למקם סיבית אחת משום שכל מקום כזה יכול היה להיות באחד משני מצבים: מנוקב או לא מנוקב.

העברת הקלט מטפסים אל כרטיסים מנוקבים נעשתה באמצעות מכונת ניקוב (אנ'). בתפעול מכונות הניקוב עסקו בעיקר נשים, שכונו נקבניות.

עד תחילת שנות ה-70 ובעיקר לפני המצאת המחשב, שימשו מכונות מיוחדות (ציוד לעיבוד נתונים) לעיבודם של כרטיסים מנוקבים:

ממיינת: שימשה למיון הכרטיסים בסדר עולה או יורד, בהתאם לטורים בכרטיס שנבחרו למטרה זו.
ממזגת: מכונה שקיבלה כקלט חבילות אחדות של כרטיסים מנוקבים ממויינים לפי טורים מסוימים, ומיזגה אותם לחבילה ממויינת אחת.
מלווחת: מכונה שהדפיסה את תוכנם של הכרטיסים המנוקבים.
טבולטור: מכונה שאפשרה לסכם את המספרים שבחבילת כרטיסים מנוקבים, ולהדפיס את הסיכומים.

עד אמצע שנות השבעים של המאה ה-20 היווה הכרטיס המנוקב את אמצעי הקלט העיקרי למחשב. הוא הוחלף בסוף שנות השבעים על ידי התקליטון, שהביא להיעלמות הכרטיס המנוקב והמכונות שטיפלו בו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כרטיס מנוקב בוויקישיתוף

יצחק עמיהוד, המחשב האלקטרוני ועבוד הנתונים, הוצאת הוד-עמי, 1968
מערכות כרטיסים מנוקבים, דף שער בספרייה הלאומית