ג'נטלמן

ערך זה עוסק בכינוי לגבר החי ומתנהג לפי אמות מידה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ג'נטלמן (פירושונים).

ג'נטלמן (מאנגלית: Gentleman, שילוב של המילה הלטינית gentilis – שייכות לאותה המשפחה והמילה האנגלית man – גבר) הוא גבר בעל תואר אצולה וכינוי לגבר החי ומתנהג לפי אמות מידה הכוללות נימוסים טובים, בעיקר כלפי נשים, אמינות גבוהה, קור רוח, הגינות, נכונות להודות בהפסד ומאפיינים נוספים התלויים בתקופה ובמקום. דמות הג'נטלמן כיום היא בעיקרה תוצר תרבותי של ספרים ומחזות העוסקים בדמות.

היסטוריה

המילה "ג'נטלמן" מופיעה כבר ב"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר (1386 בערך, ב"סיפורה של האישה מבאת'") וכן ביצירותיו של ויליאם שייקספיר (למשל בשם המקורי של המחזה "שני אדונים מוורונה" – Two Gentlemen of Verona). שם הכוונה ל"אדונים".

בשנת 1538 כתב רוג'ר האשאם, מחנך חצר המלוכה הבריטי, בספרו "המורה", את הנחיצות הספורטיבית עבור הג'נטלמן או איש החצר, וכדבריו: "על ג'נטלמנים צעירים להתאמן בתרגילי חצר ושעשועים הולמים ולהתענג עליהם... לרכב בחינניות, לרוץ [באופן] נאה... להשתמש בכל כלי הנשק, לירות היטב בקשת... לרוץ, לקפוץ, להיאבק, לשחות, לרקוד בחינניות, לשיר, לנגן בפיקחות, לצוד בעזרת בז, לשחק טניס...". הכשרות אלה אמורות להכשיר את הגוף והנפש של האציל לסבול קשיים, להתמודד עם כישלונות ויחד עם זאת לחנך לעידון ולפתיחות.

החברה המלכותית הבריטית היא אגודה מדעית שנוסדה בשנת 1660 והחברים בה הוגדרו כ"ג'נטלמנים", גברים בעלי מעמד וממון, חסרי דעות קדומות הפתוחים לחידושים מדעיים ונכונים להסתכן על מנת להביא הישגים מדעיים לבריטניה.

בשנת 1731 הוציא אדוארד קייב באנגליה את The Gentleman's Magazine (המגזין של הג'נטלמן), שהגדיר את תחומי העניין של גבר משכיל באותה תקופה (שירה, מדע, ספורט, מסחר, תיאור ארצות רחוקות ועלילות גבורה). כיום התוכן וההתייחסות הייחודית לדמות נובעים מהתקופה הוויקטוריאנית בבריטניה של המאה ה-19 וכן ממקבילות בצרפת, גרמניה, מרכז אירופה, פולין ורוסיה של התקופה, ששאבו את רוב המאפיינים.

מאפיינים מרכזיים

הג'נטלמן הוא בעל מעמד חברתי גבוה, בדרך כלל באירופה אצילים התגוררו בטירות מבודדות באזור כפרי, ולרוב כשאומרים ג'נטלמן מתכוונים רק לבעלי תואר אצולה, הם היו האנשים בעלי מעמד גבוה יותר מעודם אנשי אצולה, בעוד הג'נטלמנים העירוניים השתייכו למעמד האמידים. באנגליה היו ג'נטלמנים שהשתייכו למעמד בעלי האחוזות, לאו דווקא מן האצולה, שנקרא "ג'נטרי" (Gentry) מאותו שורש לשוני. אישה ממעמד זה הייתה עשויה להיקרא "ג'נטלוומן" (Gentlewoman), מונח שתיאר לא רק את ייחוסה אלא גם את התנהגותה ההולמת ואת איכות החינוך שקיבלה.

תכונותיו המאפיינות של הג'נטלמן הן קור רוח, פתיחות לביקורת בקרב בני מעמדו, אמינות אישית ("מילה של ג'נטלמן"), הכרת ערך עצמו וגינונים חברתיים משוכללים.

ג'נטלמן טיפוסי הוא בעל הון מסוים שקיבל בירושה, אם כי יש ג'נטלמנים שהגיעו למעמד בזכות עצמם. לרוב איננו עובד למחייתו, ואם יש לו מקצוע יהיה זה בדרך-כלל עריכת דין. סביר שבעברו היה תלמיד בית ספר פרטי יוקרתי, חניך אקדמיה צבאית או סטודנט באוניברסיטה נחשבת, והוא יכול להיות פוליטיקאי, איש עסקים וכדומה. בכל מקרה, העבודה אינה ממלאה אצל הג'נטלמן מקום מרכזי, ויש לו פנאי רב למשחק (כגון משחק קלפים וספורט יוקרתי דוגמת רכיבה, טניס, ציד או סיף), עיסוק מדעי או אינטלקטואלי חובבני, שיחות שנונות, אירוח וביקור באירועי תרבות כתערוכות, קונצרטים ואופרות.

באנגליה במיוחד, ג'נטלמן הוא חבר במועדון, שהכניסה אליו מורשית לג'נטלמנים בלבד ובלבוש מהוגן בלבד. במועדון מוגשים שתייה חריפה, קפה ותה, ומאכלים קלים, ושם מתנהלת רוב האינטראקציה החברתית בין הג'נטלמנים. בארצות אירופה האחרות מחליף את המועדון בית הקפה או סלון מרווח בבית פרטי של אחד מהג'נטלמנים.

התרבות הג'נטלמנית מעלה על נס את התחביבים, מתוך אמונה כי רק עיסוק שלא על מנת להתפרנס יכול להיעשות באופן רציני, אמין וללא פניות. על בסיס זה, למשל, ייסד הברון פייר דה קוברטן את מפעל המשחקים האולימפיים המודרניים כמשחקים בהם רשאים להשתתף חובבים בלבד.

הג'נטלמן הטיפוסי אינו בהכרח דמות מעמיקה, ויכולותיו באות לידי ביטוי בעיקר בשיחה קלילה ושנונה.

במיוחד מצטיין הג'נטלמן ביחסיו עם נשים. גינוני הג'נטלמן נובעים מגינוני האבירות של ימי הביניים. היחס לגברת גובל בהערצה, הג'נטלמן ינשק את ידה, יפתח בפניה דלתות ויקום לקראתה. עם זאת הנשים אינן חלק מעולמם של הג'נטלמנים, שבדרך כלל לא ישוחחו עם נשים בנושאים המעניינים אותם (פוליטיקה וספורט למשל).

לג'נטלמנים רבים ישנו משרת אישי ("באטלר").

לפי האתוס של הג'נטלמן הבריטי, הוא אמיץ לב, ואינו נרתע מסכנות ותלאות. הוא עשוי לבלות תקופה בהודו או באפריקה, להתאמן באיגרוף ולהשתתף במלחמה. קצונה בצבאות ובציי אירופה הייתה במשך מאות שנים בעיקר נחלתם של ג'נטלמנים, ומכאן הביטוי "קצין וג'נטלמן", והאתיקה של התנהגות ההולמת קצין אשר נדרשת עד היום בצבאות רבים.

יש המחזיקים בגישה ביקורתית וטוענים כי חינוכם של הגברים הצעירים למודל הג'נטלמן גורם לציניות, יהירות, אגוצנטריות, אטימות ואף נכות רגשית, הנובעות מהחלפת ביטויי רגש אמיתיים בהענות למערכת של כללים ומוסכמות. על פי טענה זו מתקשה מי שחונך כג'נטלמן להתמודד עם מצבים מורכבים הדורשים גישה אנושית ויצירתית.

בתרבות ובשיח הישראלי

מנחם בגין נהג לפי כללי הנימוס המזרח אירופי, ובין השאר נהג לנשק ידיהן של גברות. בתשובה לשאלה במסיבת עיתונאים ענה "אין שואלים ג'נטלמן היכן בילה את הלילה" (אך התכוון ללילה שבו נפגש עם בשיר ג'ומאייל).

לאחר שרמיזתו של ח"כ יוסף לפיד כאילו חברת הכנסת זהבה גלאון עוסקת בתחומים לא מכובדים, נתקלה בתגובות נזעמות, התנצל לפיד ואמר: "משום שהיא נעלבה ואני ג'נטלמן אירופי, אני מצטער אם היא נפגעה וחוזר בי מהביטוי"^[1].

בספורט חוזר פעמים רבות הכינוי "ג'נטלמן" לשחקן או מאמן הידוע בנועם הליכות ובמשחק הוגן. בפרט, בארצות בריטיות שגורה המימרה לפיה "כדורגל הוא ספורט של ג'נטלמנים המשוחק על ידי חוליגנים, ואילו רוגבי הוא ספורט של חוליגנים המשוחק על ידי ג'נטלמנים".

יצירות על ג'נטלמנים

דמות הג'נטלמן התקבעה כארכיטיפ ספרותי בתרבות המאה ה-20 במידה רבה בזכות יצירות תרבות שעסקו במאפיינים בולטים של הדמות וביחסיה עם סביבתה. כך למשל כמעט בכל ספרי ההתבגרות של צ'ארלס דיקנס ניתן למצוא את הג'נטלמן כמושא לקנאה של צעיר עני המבקש להפוך לג'נטלמן בעצמו והפיכתו לג'נטלמן בסופו של דבר היא שיאו וסופו של הרומן (למשל, אוליבר טוויסט, דייוויד קופרפילד, פיפ בתקוות גדולות), מועדון הפיקוויקים של דיקנס מכיל אבות-טיפוס של ג'נטלמנים ומועדון ג'נטלמנים. גם בספרים אחרים של דיקנס מתקיימת בדרך כלל דמותו של הגבר ההגון, העשיר שנוטה חסד ופועל בקור רוח ובלי לבקש שכר לטובת הגיבור האומלל.

אוסקר ויילד דן באירוניה בכל מערכת החוקים והכללים המחייבת את החברה הוויקטוריאנית כאשר דמות הג'נטלמן נמצאת במרכזה. כך ב"חשיבותה של רצינות" מתחרים הגברים הצעירים ביניהם מי יותר ג'נטלמן ובמניפתה של ליידי וינדרמיר הן לורד דרלינגטון והן לורד וינדרמיר הם ג'נטלמנים מושלמים.

ג'יין אוסטן ושרלוט ברונטה מציגות את הג'נטלמן כרווק מבוקש ואת השאיפה להינשא לג'נטלמן כשאיפתה של כל נערה כדרך להיחלץ ממעמד חברתי נמוך או מקשיים כלכליים. רוצ'סטר בג'יין אייר של ברונטה, מר נייטלי באמה, מר דארסי ומר בינגלי בגאווה ודעה קדומה, הנרי קרופורד במנספילד פארק וכל דמויות הגברים כמעט בתבונה ורגישות של אוסטן מייצגות סטריאוטיפים של ג'נטלמנים, ואף מייחסות לכך חשיבות רבה בעלילה. למשל, מר דארסי משנה לחלוטין את אופן התנהגותו בציבור לאחר שגיבורת הרומן אליזבת מאשימה אותו שאינו מתנהג כג'נטלמן. ספרו של ויליאם מייקפיס תאקרי, יריד ההבלים, דן גם הוא באירוניה באותם נושאים.

אמילי ברונטה באנקת גבהים מציגה את דמותו האפלה של הית'קליף כאנטי-ג'נטלמן: יצרי, בלתי-מתחשב במוסכמות, מהיר חימה ונוקם. הוא מוצג כנחשק על ידי קתרין, בניגוד למוסכמה השולטת לפיה עליה לרצות להשתדך לג'נטלמן מהוגן.

ז'ול ורן מתאר ב"מסביב לעולם בשמונים יום" את דמותו הסטריאוטיפית של הג'נטלמן פילְיַאס פוֹג.

בארצות הברית יצאו עשרות ספרי הדרכה תחת כותרות כגון: "איך תהיה ג'נטלמן", "מדריך לג'נטלמן מודרני" וכדומה הדנים בנימוסים, ביחס אבירי לנשים ובאופנה גברית.