במיה
 במיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי הפרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | חלמיתאים |
| משפחה: | חלמיתיים |
| סוג: | אבלמוסקוס |
| מין: | אבלמוסקוס נאכל |
| שם מדעי | |
 Abelmoschus esculentusליניאוס ומנך | |
| תחום תפוצה | |
| |
בַּמְיָה (שם מדעי: Abelmoschus esculentus, אבלמוסקוס נאכל)[1] היא צמח מאכל בסוג אבלמוסקוס (.Abelmoschus Medik), שמשויכים אליה 16 מינים ממשפחת החֶלמיתיים[2]. במיה היא צמח חד-שנתי, המגיע לגובה שני מטרים. העלים רחבים, בגודל 10–20 ס"מ. כל חלקי הצמח אכילים.
הבמיה בעלת פרח צהוב הפורח רק יום אחד ולאחר מכן מתפתח פרי הבמיה מתחתיו.
מקורות הצמח
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימת מחלוקת בין בוטנאים לגבי מקור הצמח. קבוצה אחת טוענת שמקורו מדרום אסיה בטענה כי שם נמצאים צמחים אחרים הנחשבים לאבות הפילוגנטיים של הצמח. קבוצה אחרת טוענת שהמגוון הגנטי של צמח הבמיה גדול באופן משמעותי באזור צפון-מזרח אפריקה (בעיקר אתיופיה של ימינו) ומוצאו שם.
שמותיה של הבמיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך שנים רבות הבַּמְיָה (okra) שויכה לסוג היביסקוס, שמה המדעי היה Hibiscus esculentus, והייתה שם נרדף לשם המדעי: Abelmoschus esculentus. השם הופיע כך הן במילון צמחי ארץ ישראל משנת 1930 והן במילון מטבח (כלכלת בית) משנת 1946.
יתר על כן, באנציקלופדיה העברית השם במיה ניתן לסוג היביסקוס במילים אלה: ”במיה (Hibiscus), סוג צמחים משבט הבַּמִיִים שבמשפחת החלמיתיים; סוג אחר משבט זה היא הכותנה. הבמיה מונה 200 מינים טרופיים שבהם הבמיה הנאכלת (Hibiscus esculentus), צמח תועלת שמוצאו מחבש”[3]. שיוכה של הבמיה לסוג היביסקוס ממשיך גם במגדיר לצמחי התרבות בישראל[4] וגם בכרך 12 באנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל"[5].
שם הסוג המדעי של הבמיה Abelmoschus הוא מן הערבית أَبُو المِسْك (אבו אל-מִסְכּ, "אבי המושק"). השם נלקח משמו של הצמח Abelmoschus moschatus (אבלמוסקוס המושק), שזרעיו משמשים בתעשיית הבשמים משום ניחוח המושק שלהם. שם המין esculentus הוא מלטינית ומשמעותו: טעים מאוד, ראוי למאכל, נאכל.
ערך תזונתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]| ערך תזונתי ל-100 גרם | |
| מים | 89.58 ג' |
|---|---|
| קלוריות | 33 קק"ל |
| חלבונים | 1.93 ג' |
| פחמימות | 7.45 ג' |
| שומן | 0.19 ג' |
| ויטמינים | |
| ‑ ויטמין A | 36 מק"ג |
| ‑ ויטמין B1 | 0.2 מ"ג |
| ‑ ויטמין B2 | 0.06 מ"ג |
| ‑ ויטמין B3 | 1 מ"ג |
| ‑ ויטמין B6 | 0.215 מ"ג |
| ‑ ויטמין B9 | 87.8 מק"ג |
| ‑ ויטמין C | 23 מ"ג |
| ברזל | 0.62 מ"ג |
| סידן | 82 מ"ג |
| מגנזיום | 57 מ"ג |
| אשלגן | 299 מ"ג |
| נתרן | 7 מ"ג |
| סיבים תזונתיים | 3.2 ג' |
| מקור: משרד החקלאות האמריקני | |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- במיה, באתר ITIS (באנגלית)
- במיה, באתר NCBI (באנגלית)
- במיה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- במיה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- במיה, באתר Tropicos (באנגלית)
- במיה, באתר GBIF (באנגלית)
- במיה, באתר The Plant List (באנגלית)
- במיה, באתר IPNI (באנגלית)
- שאול בן-אדרת, ארבעה מתכוני במיה בקלי קלות, באתר ynet, 17 באוגוסט 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Abelmoschus esculentus (L.) Moench, WFO (2022): Abelmoschus esculentus Moench. Published on the Internet
- ^ Abelmoschus Medik., World Flora Online, WFO (2022): Published on the Internet
- ^ אנציקלופדיה עברית, כרך ט, במיה (Hibiscus), תשכ"ה, עמ' 34-35
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, הדפסה שלישית 2002, עמ' 259
- ^ אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 12 – "צמחים ובעלי־חיים במשק האדם", בעריכת יצחק ארנון, הוצאת משרד הביטחון, 1988, עמ' 63
