בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה
.png) | |
| בוהמון ודגובר, פטריארך ירושלים, שטים לפוליה | |
| לידה |
1054 San Marco Argentano, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1111 (בגיל 57 בערך) Canosa di Puglia, איטליה |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Canosa di Puglia |
| בן או בת זוג |
קונסטנס מצרפת (1105–?) |
  | |
בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה (Bohémond de Tarente, בוהמונד מטרנטו; 1054 - 3 במרץ 1111) היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוהמון נולד בדוכסות קלבריה שבדרום מערב איטליה בשנת 1054, כבנו הבכור של מנהיג הנורמנים רובר גיסקאר ושל אשתו הראשונה אלברדה (אנ'). בין 1081 ו-1085 השתתף במבצעים הצבאיים של אביו נגד האימפריה הביזנטית, ועם מות אביו (17 ביולי 1085) ירש את דוכסיות פוליה, קלבריה וסיציליה.
ב-1096, כאשר השתתף במצור על אמאלפי לצד דודו, רוג'רו הראשון, נודע לו כי מסע הצלב הראשון יצא לדרך. הייתה זו הזדמנות בעבורו לכבוש לעצמו ולאנשי הצבא הנורמנים, ובהם אחיינו טנקרד (מאוחר יותר טנקרד, נסיך הגליל), נחלה מן הטריטוריה של האימפריה הביזנטית במזרח התיכון.
בוהמון הקים צבא נורמני, צלח את הים האדריאטי, הגיע לקונסטנטינופול באפריל 1097 וניהל משא ומתן עם אלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית. באוקטובר של אותה שנה הגיע לאנטיוכיה (כיום אנטקיה שבדרום טורקיה) שהייתה בידי הסלג'וקים והטיל עליה מצור.
ב-3 ביוני 1098 לכד את העיר ולקח אותה לעצמו כנחלתו הפרטית, למרות מחאותיו של המנהיג הצלבני רמון הרביעי, רוזן טולוז, שגם הוא השתתף במצור על העיר. בינתיים הסתבך מצבו של בוהמון, שהוכתר כנסיך אנטיוכיה, בהיותו נתון במאבק תמידי נגד אלכסיוס הראשון, שנתמך על ידי רמון הרביעי, ונגד הסלג'וקים שלטשו את עיניהם לצפון סוריה.
באוגוסט 1100 נפל בוהמון בשבי האמיר של סיוואס, שליט הטורקים הדנישמנדים, והשתחרר רק כעבור שלוש שנים לאחר ששולם בעבורו כופר נפש. בתקופה זו, אחיינו טנקרד מילא את מקומו כשליט אנטיוכיה.
לאחר שהסלג'וקים פלשו לרוזנות אדסה, יצא בוהמון הראשון לעזרתו של בלדווין השני ותקף את העיר חרן (כיום אתר ארכאולוגי בדרום מזרח טורקיה) ביחד עם אחיינו טנקרד. בקרב חרן (אנ') ביום (7 במאי 1104) נחלו הצלבנים מפלה ניצחת מידי הסלג'וקים. בוהמון חזר לאירופה כדי לגייס עזרה ושם נשא לאישה את קונסטאנס (אנ'), בתו של פיליפ הראשון, מלך צרפת. הוא לא שב עוד לאנטיוכיה.
ב-1105 ניסה לתקוף את האימפריה הביזנטית כשנחת עם צבאו באזור דלמאטיה (כיום בקרואטיה) כפי שעשה אביו רובר גיסקאר עשרים שנה לפני כן, ובסוף 1107 הטיל מצור על דורס - עיר הנמל הביזנטית בחוף הים האדריאטי. אך ב-1108 ניצחו הביזנטים את צבאו בעזרת ונציה והוא נאלץ לחתום על חוזה דבול עם אלכסיוס הראשון שלפיו תשוב אנטיוכיה לשליטת האימפריה הביזנטית אחרי מותו, והוא עצמו הפך לוואסל של הקיסר.
הסכם זה לא היה מקובל על טנקרד, שב-26 במרץ 1111, עשרים ושלושה ימים בלבד אחרי מותו של בוהמון הראשון, דאג להכריז על ביטולו, והמשיך לשמש כעוצר נסיכות אנטיוכיה בשם בנו של בוהמון, בוהמון השני (אנ').
במשך שלוש השנים האחרונות לחייו היה בוהמון הראשון מדוכדך. הוא נפטר ב-1111 בעיר בארי ונקבר בעיר קאנוסה די פוליה (אנ') בדרום מזרח איטליה.
ההיסטוריונית הביזנטית אנה קומננה, בתו של אלכסיוס הראשון, השאירה עדות ממקור ראשון על מאורעות אלה בחיבורה האלכסיאדה. לפי תיאוריה המפורטים היה בוהמון אדם משכיל ומרשים, גבוה וחסון, בעל שיער בלונדיני ופנים מגולחות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)