ארמנים
אישים ארמנים | |
אוכלוסייה | |
---|---|
7,000,000–10,000,000[1] | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ארמניה 2,961,514 | |
שפות | |
ארמנית, רוסית, ושפות הארצות בהן הם נמצאים | |
דת | |
נצרות אפוסטולית ארמנית, נצרות קתולית ארמנית | |
קבוצות אתניות קשורות | |
עמים קווקזים אחרים |
ארמנים (בארמנית: Հայեր) הם אומה וקבוצה אתנית עתיקה ממוצא הודו-אירופי, שמקורה באזור שמדרום לים השחור (הקווקז והרמה הארמנית). מספרם בעולם נאמד ב-8 מיליון, כאשר פרט לארמניה חיים ריכוזים גדולים ברוסיה, ארצות הברית, צרפת, גאורגיה, ובערים שונות במזרח התיכון.
מאז ימי קדם הקימו ארמנים קהילות באזורים רבים ברחבי העולם. עם זאת, התפוצה הארמנית המודרנית נוצרה ברובה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, כאשר רצח העם שבוצע על ידי האימפריה העות'מאנית אילץ את הארמנים שחיו בה לברוח ממנה או להסתכן בהריגה.[6][7] גל הגירה נוסף החל בזמן פירוק ברית המועצות.[8]
מרבית הארמנים משתייכים לאחד משני הזרמים הנוצריים: הכנסייה האפוסטולית הארמנית, או הכנסייה הקתולית הארמנית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשיהם של הארמנים נטועים בשטחים הנרחבים שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, שם התפתחו ממלכות שונות המזוהות כאבות האומה הארמנית החל מהמאה ה-17 לפנה"ס. בין המאה העשירית עד המאה השישית לפנה"ס פרחה באזור ממלכת אוררטו. בתקופתה הוקמו כמה ערים ארמניות חשובות הקיימות עד היום, ביניהן ירוואן. המדינה הראשונה שנקראה ארמניה נוסדה על ידי שכנותיה במאה ה-6 לפנה"ס, בשיאה, (95–65 לפנה"ס) הממלכה שלטה על התחום שמצפון הקווקז ועד מרכז טורקיה וצפון מערב איראן. ב-66 לפנה"ס ניהלו הארמנים מלחמה עיקשת נגד האימפריה הרומית, אך הפסידו. המדינה הארמנית איבדה את עצמאותה ב-114–118 כאשר הוכפפה לקיסרות הרומית. ב-301 ארמניה הארשאקונית הייתה הראשונה, באימפריה הרומית, לקבל את הנצרות כדת מדינה. שושלת המלכים הארמנית הראשונה הייתה שושלת אורונטיד (אנ') ושלטונה נמשך בקומגנה עד שנת 72. בשנת 387 חולקה המדינה בין האימפריה הרומית לבין האימפריה הפרסית.
בימי הביניים העם הארמני חי לסירוגין תחת שלטון זר וכעצמאי. בתקופה זו ארמנים החלו להתפזר ברחבי אירופה ובמזרח התיכון. בשנת 885 זכו הארמנים לעצמאות ארמניה המדיבלית (אנ'), לאחר מאתיים שנות כיבוש האימפריה המוסלמית והחליפות העבאסית, עד שבשנת 1045 נכבשה ארמניה על ידי האימפריה הביזנטית. מאז ועד המאה העשרים חיו הארמנים תחת כיבוש זר. בתקופה ארוכה זו נפוצו הארמנים בגלות ואופיו של העם הארמני התעצב כעם מלומד הקשור קשר הדוק עם הכנסייה האפוסטולית הארמנית.
רצח העם הארמני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – רצח העם הארמני
החל מ-24 באפריל 1915 החלו הטורקים בהנהגתם של הטורקים הצעירים להשמיד באופן שיטתי ומכוון את כל הארמנים שחיו באנטוליה. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו בין השנים 1915–1918. גם לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה ונפילתה של האימפריה העות'מאנית ארמנים רבים המשיכו להירצח על ידי טורקים, אזרים וכורדים עד לשנת 1923.
נכון לשנת 2016, 100 שנים אחרי רצח העם הארמני, חלק גדול מהעולם לא מכיר ברצח העם הארמני. ממשלת טורקיה אינה מקבלת אחריות על רצח העם הארמני. ישראל מכירה ברצח חלקית. העם הארמני מנהל מאבקים כדי שכל מדינות העולם יכירו ברצח עמו. גורמים יהודיים שונים מתנגדים לתיאור של רצח העם הארמני כ"שואה". גורמים אלה אומרים שהשואה מתארת את מה שגרמניה הנאצית ביצעה כלפי היהודים באירופה. בישראל יש את אלה שמתנגדים להכרה ברצח העם הארמני כמו משרד החוץ, שרוצה להימנע ממשבר דיפלומטי עם טורקיה. מהצד השני יש ישראלים רבים שרוצים להכיר ברצח העם הארמני, בין השאר מתוך שותפות גורל. ב-15 באפריל 2015, ישראל שלחה לראשונה נציגים לטקסי הזיכרון המרכזיים של רצח העם אך דבר זה לא מבטא שינוי בעמדת הממשלה. בשנת 2019 בפתח תקווה הוקמה לראשונה בישראל אנדרטה לזכר הקורבנות. אנדרטה הוקמה על ידי האמן דוד גלפיאן.
עצמאות מודרנית קצרת ימים ושלטון סובייטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מהפכת אוקטובר הכריזה מפלגתו של המנהיג ולדימיר לנין שמיעוטים ברחבי האימפריה יהיו זכאים להכרזה עצמית. לאחר התפרקות האימפריה הרוסית ומלחמת העולם הראשונה לתקופה קצרה, מ-1918 עד 1920, הייתה ארמניה רפובליקה עצמאית. אחרי שספגו אבדות כבדות ברצח העם הארמני תחת שלטון האימפריה העות'מאנית ואחרי מלחמת טורקיה–ארמניה השטח הארמני ההיסטורי בגבולות האימפריה העות'מאנית היה הרוס לחלוטין.
בסוף 1920 עלו הקומוניסטים לשלטון בעקבות פלישה של הצבא האדום לארמניה ; ב-1922, ארמניה הפכה לחלק מברית המועצות, בתוך הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז. ב-1936 הוכרזה ארמניה כרפובליקה סובייטית נפרדת: הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם השנייה גויסו הארמנים לצבא הסובייטי להילחם נגד גרמניה ומעצמות הציר. בנוסף שרתו 18 אלף ארמנים בצבא הגרמני. 11 אלף בגדודי שדה ו-7,000 ביחידות אספקה וביחידות לא-קרביות. בשנים 1943–1945 הוצב בהולנד הגדוד הארמני מספר 812. הלוחמים הארמנים בצבא הגרמני הגיעו מקרב השבויים הסובייטים במחנות השבויים.[9]
עצמאות מחודשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, קיבלה ארמניה עצמאות, אך רוב שטחה של ארמניה ההיסטורית נותר בשליטתה של טורקיה. באביב 1992 במהלך מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה נכבשו שטחים של אזרבייג'ן הסמוכים לנגורנו קרבאך. אזור זה כלל גם את כל השטח שהפריד את המובלעת נגורנו קרבאך מארמניה, ויצרו רצף טריטוריאלי מארמניה לחבל העצמאי, תוך שהם השתלטו גם על שבעה מחוזות אזרים, ממזרח לאזור המריבה. הקרבות נמשכו עד לשנת 1994 כאשר נחתם הסכם הפסקת אש.
ארמניה תמכה בעצמאותה של רפובליקת ארצאך (נגורנו-קרבאך), שהוכרזה ב-1991 על שטח שהוכר על ידי הקהילה הבין-לאומית כחלק מאזרבייג'ן, עד לפירוק הרפובליקה בספטמבר 2023.
בשנת 2020 פרצה מלחמת נגורנו קרבאך השנייה, בה איבדה ארמניה את השליטה על אזור החיץ, אך לא על המובלעת. בהסכם הפסקת האש שנחתם בסיום המלחמה, נקבע שהמעבר בין המובלעת לארמניה יתאפשר דרך מסדרון לצ'ין, מסדרון צר שבשליטת רוסיה. באפריל 2023 חסמה אזרבייג'ן את מסדרון לצ'ין, ובכך ניתקה את המובלעת מארמניה. בספטמבר 2023 פתחה אזרבייג'ן במלחמת נגורנו קרבאך השלישית וכבשה את החבל תוך יום אחד, מרבית הארמנים תושבי החבל נטשו אותו, וממשלת ארצאך הודיעה על פירוקה.
לארמניה יש פזורה גדולה יחסית (8 מיליון לפי הערכות מסוימות, העולה בהרבה על 3 מיליון האוכלוסייה של ארמניה עצמה), הכוללת קהילות הקיימות ברחבי העולם. את הקהילות הארמניות הגדולות ביותר מחוץ לארמניה ניתן למצוא ברוסיה, צרפת, איראן, ארצות הברית, גאורגיה, סוריה, לבנון, אוסטרליה, קנדה, יוון, קפריסין, ישראל, פולין, אוקראינה וברזיל. 40,000 עד 70,000 ארמנים עדיין חיים בטורקיה (בעיקר באיסטנבול וסביבתה).[10]
שפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארמנית
שפתם של הארמנים, ארמנית, היא ממשפחת השפות ההודו-אירופיות ומעורבות בה מילים רבות ואף מבנים תחביריים מהשפות הקווקזיות וכן משפות טורקיות. הכתב הארמני שהומצא בשנת 406 על ידי מסרוב משדוץ, הכיל 36 אותיות, כיום הוא מכיל 39 אותיות. לשפה הארמנית שני ניבים: ארמנית מזרחית (אנ') וארמנית מערבית (אנ'). הארמנית המזרחית התפתחה באזור המחיה הצפוני והמזרחי של הארמנים ומדובר כיום בארמניה, בגאורגיה וברוסיה. הארמנית המערבית התפתחה באסיה הקטנה ומאז רצח העם הארמני מדוברת רק בתפוצות.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הכנסייה האפוסטולית הארמנית
כאומה הראשונה לקבל את הנצרות התפתחו בקרב הארמנים נוהגים וסדרי תפילה מיוחדים להם, הנבדלים בעיקר בשימושם בשפה הארמנית בתפילה ובמאפיינים אסתטיים כמו מיעוט צלמיות יחסית לכנסיות מזרחיות אחרות. לאחר ועידת כלקדון ב-451 הכנסייה הארמנית סירבה לקבל את הכריסטולוגיה של הדיופיזיטיות ולמעשה הייתה אחת הקנאיות בהתעקשות על המונופיזיטיזם, עד כדי כך שנחשבה לקרובה ביותר לתורת אוטיכס בנדון: בין היתר, הוכללו בסידורי התפילה פסקאות כמו "אלוהים אשר נצלב למעננו" (ממנה משתמע שהאל האב סבל יחד עם ישו על הצלב), שתוקנה בכוונה על ידי פטריארך אנטיוכיה המונופיזיטי פטרוס כדי לנדות כל מי שסירב לקבלה והתגלה בכך ככלקדוני. כך התפלגה כנסיית ארמניה מעל יתר הנצרות ונותרה כחלק מן הקומוניון האוריינטלי. רוב העם הארמני נתון למרות הכנסייה האפוסטולית הארמנית האוריינטלית, המכונה ה"גריגוריאנית" על שם גרגוריוס הקדוש "הַמֵאִיר" ומיעוט משתייך לכנסייה הקתולית הארמנית.
ארמנים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ארמנים בישראל
כבר בשלהי המאה ה-4 הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז ישנה רציפות של יישוב ארמני בעיר. בסוף התקופה הביזנטית היו בירושלים 70 מבנים של מוסדות וכנסיות ארמניות. שרדו מהם שני אתרים: באתר ברחוב הנביאים, קרוב לשער שכם ובתחומי המנזר הרוסי בהר הזיתים – טור מלכא. הפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצאת בה ברצף משנת 1311. מרכז הכנסייה הגריגוריאנית נמצא ברובע הארמני בעיר העתיקה. לארמנים זכויות בחלק מהמקומות הקדושים לנצרות. הכנסייה המרכזית שלהם היא ברובע הארמני, היא קתדרלת יעקב הקדוש. גם בתחנה הרביעית של ויה דולורוזה יש כנסייה ארמנית-קתולית קטנה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה ואחריה, גדל מספרה של הקהילה הארמנית הקטנה בארץ ישראל, עם בואם של פליטי רצח העם. אלה התיישבו בעיקר בירושלים, אך גם ביפו, חיפה, עכו ומספר משפחות בכפרים בגליל. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוקם כפר הניצולים הארמנים שייח' בראק, שננטש לאחר מכן בשנת 1981.[11]
לפני מלחמת העצמאות היו בארץ ישראל לכל היותר 10,000 ארמנים.[12] כשהוקמה מדינת ישראל מנתה הקהילה הארמנית 1,000 נפש.[11] בשנת 1949, קיבלה הקהילה הארמנית מבנה במושבה הגרמנית בירושלים, ששימש בעבר כבית-עם של קהילת הטמפלרים, והפכה אותו לכנסייה.
בשנת 2019 הלמ"ס הכלילה כקבוצת אוכלוסייה את הארמנים בישראל כחלק מהאוכלוסייה הערבית-נוצרית.[13]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארמניה, אתר בעברית המוקדש לארמניה ולארמנים
- רצח העם הארמני באתר הוועד למאבק ברצח עם
- הארמנים וארץ ישראל, הדף של יואב אבניאון
- ביקור במתחמי הקהילה הארמנית של חיפה
- ארמנים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Von Voss, Huberta (2007). Portraits of Hope: Armenians in the Contemporary World. New York: Berghahn Books. p. xxv. ISBN 9781845452575. there are some 8 million Armenians in the world
- ^ Robert A. Saunders, Vlad Struko (2010). Historical dictionary of the Russian Federation. Lanham, Maryland: Scarecrow Press. p. 50. ISBN 978-0-8108-5475-8.
- ^ אוכלוסיית רוסיה הלשכה הרוסית לסטטיסטיקה
- ^ ברק אובמה קורא להכרה ברצח העם הארמני הודעה לעיתונות מעת הוועדה הארמנית הלאומית של אמריקה
- ^ Taylor, Tony (2008). Denial: history betrayed. Carlton, Victoria: Melbourne University Pub. p. 4. ISBN 978-0-522-85482-4.
- ^ Matthew J. Gibney, Randall Hansen, Immigration and Asylum: From 1900 to the Present [3 volumes], Bloomsbury Academic, 2005-06-21, עמ' 13, ISBN 978-1-57607-796-2. (באנגלית)
- ^ Noah Berlatsky, The Armenian Genocide, Greenhaven Publishing LLC, 2015-05-27, עמ' 66, ISBN 978-0-7377-7319-4. (באנגלית)
- ^ Diaspora – Armenian Diaspora Communities, diaspora.gov.am (באנגלית)
- ^ יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 212.
- ^ Armenians of Istanbul - Istanbul Armenians, www.bolsohays.com
- ^ 1 2 יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, פרק 3, עמ' 62–63.
- ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 119.
- ^ למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל CBS, STATISTICAL ABSTRACT OF ISRAEL, באתר cbs.gov.il