אלדו מורו
 | |||||||||
| צילום מלפני 1972 | |||||||||
| לידה |
23 בספטמבר 1916 מאלייה (אנ'), ממלכת איטליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
9 במאי 1978 (בגיל 61) רומא, איטליה | ||||||||
| שם לידה |
Aldo Moro  | ||||||||
| מדינה | איטליה | ||||||||
| מקום קבורה |
grave of Aldo Moro | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת בארי (1939) | ||||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית-נוצרית | ||||||||
| בן או בת זוג |
אלאונורה קיאוורלי (1945–9 במאי 1978) | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אַלדוֹ מוֹרוֹ (באיטלקית: Aldo Moro; 23 בספטמבר 1916 – 9 במאי 1978) היה מדינאי ומשפטן איטלקי, פרופסור למשפטים, שכיהן כראש ממשלה (בשנים 1963-1968 ו 1976-1974) וכשר חוץ של איטליה. הוא נחטף ונרצח בידי ארגון הטרור "הבריגדות האדומות" בשנת 1978.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלדו מורו נולד ב-23 בספטמבר 1916 במאלייה, במחוז פוליה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת בארי ב-1940, שימש שם כמרצה למשפטים ופרסם מספר ספרי משפט. בנוסף שימש מורו כנשיא הפדרציה של האוניברסיטאות האיטלקיות הקתוליות.
לאחר מלחמת העולם השנייה נבחר למועצה המחוקקת והשתתף בניסוח חוקת איטליה המשמשת מאז ועד ימינו.
בשנת 1959 היה למנהיג המפלגה הדמוקרטית-נוצרית באיטליה, ובשנים 1963–1968 כיהן מטעמה כראש ממשלת איטליה. בשנים 1970–1972 שירת כשר החוץ. בשנת 1974 נתמנה בשנית לראש הממשלה. בתנאי אי-היציבות הפוליטית ששררה אז באיטליה החזיקה ממשלתו מעמד רק עד לשנת 1976.
פעילותו העיקרית של אלדו מורו בתקופה שקדמה לחטיפה הייתה הניסיון לחבור למפלגה הקומוניסטית, על מנת לכונן איתה קואליציה – מהלך שאיים על הסדר הישן. ביקורו בארצות הברית הופסק בבהילות, על רקע תגובתה החריפה של ארצות הברית כנגדו ואיומיה כלפיו.
ב-16 במרץ 1978, ביום בו הייתה אמורה לקום ממשלה חדשה בראשות ג'וליו אנדראוטי בתמיכת הקומוניסטים, ארבה קבוצה של חברי תנועת המחתרת השמאלית הקיצונית "הבריגדות האדומות" למכוניתו של מורו, רצחה את נהגו וכן חמישה שוטרים, חטפה אותו, החזיקה אותו בדירת מגורים באחד מפרווריה של רומא והכריזה שהיא מעמידה אותו למשפט.
אנשי הבריגדות האדומות התנו את שחרורו של מורו בשחרור 13 מחבריהם שעמדו לדין באותה עת. נשיא איטליה סירב לנהל משא ומתן עם החוטפים. אלדו מורו שלח ממקום שביו מכתבים לא מעטים, וכאשר הבין שהשלטון זנח אותו למעשה ושגורלו נגזר, כתב שהוא מבקש מהפוליטיקאים שזנחו אותו שלא יבואו להלווייתו. ב-9 במאי 1978, לאחר חמישים וארבעה ימי חטיפה, נתגלתה גופתו של אלדו מורו ללא רוח חיים בתא המטען של מכונית בלב רומא.
רצח פוליטי זה היה אחד משיאי הטרור העירוני שהשתולל באירופה בשנות השבעים, שמחולליו היו ארגוני טרור כמו הבריגדות האדומות וכמו סיעת הצבא האדום (״כנופיית באדר-מיינהוף״).
בשנת 2003 יצא לאקרנים הסרט האיטלקי בוקר טוב, לילה (אנ') (במקור: Buongiorno, Notte), שכתב וביים מרקו בלוקיו, בהתבסס על אירועי חטיפתו של מורו. הסרט מתאר את ימיו האחרונים של מורו בדירת חוטפיו ברומא, עד לרגע הוצאתו להורג. באותה שנה יצא לאקרנים סרט נוסף, "כיכר חמשת הירחים" (במקור Piazza delle cinque lune) (אנ'), בבימוי רנצו מרטינלי ובכיכובו של דונלד סאת'רלנד, המעלה סברה כי חטיפתו ורציחתו של מורו נעשו בידיעת ואף בעזרתם של הארגונים החשאיים האיטלקיים, ואולי בסיוע גופי מודיעין מערביים (דרך ארגון נוסף – "Propaganda Due") כחלק מהמלחמה בקומוניזם המתפשט במערב.
בריאיון לסרט תיעודי שצולם ב-2006 אמר יועץ משרד החוץ האמריקני לשעבר סטיב פיזניק (אנ') שחטיפתו ורציחתו של מורו בוצעו בהנחיה אמריקנית תוך שימוש בבריגדות האדומות כבמכשיר. פיזניק אמר כי "נאלצנו להקריב את מורו כדי להציל את היציבות באיטליה".[1] החטיפה בוצעה לדבריו כדי לסכל את המהלך שיזם מורו, להתקרבות בין המפלגה הנוצרית-דמוקרטית למפלגה הקומוניסטית, וההחלטה לרצוח את מורו התקבלה לאחר שבשבוע הרביעי לשביו החל לחשוף סודות ביטחוניים.
בשנת 2008 העלה פרנצ'סקו קוסיגה, ראש ממשלת איטליה ונשיאהּ לשעבר, טענה בדבר קיום "הסכם מורו", הסכם סודי, שלטענתו היה קיים בתקופת שלטונו של אלדו מורו בין השלטונות האיטלקיים לבין אש"ף, שלפיו לארגון אש"ף יינתן חופש פעולה על אדמת איטליה כל זמן שהארגון ימנע מלפגוע במטרות איטלקיות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סביונה מאנה, היום בו רצחו ראש ממשלה, באתר הארץ, 25 באפריל 2008
- אלדו מורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אלדו מורו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלדו מורו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.svg)
