אוקיו-אה
אוּקִיּוֹ-אֶה (ביפנית: 浮世絵, יפנית: "תמונות העולם הצף") הוא שם כולל להדפסים שנוצרו באמצעות טכניקה של חיתוך עץ ביפן בתקופת אדו (1600–1868). הכינוי "תמונות מהעולם הצף" ניתנו תחילה לתיאורים של ההווי ברובעי בתי הזונות, אולם אוקיו-אה כסגנון אמנותי מתייחס גם להדפסי עץ פופולריים שנוצרו ביפן במאות השבע עשרה עד התשע עשרה. ההדפסים היוו מדיום פופולרי שתיאר נשים, שחקני תיאטרון קבוקי מפורסמים, וכן נופים ואתרים מוכרים.
בין אמני ההדפס המפורסמים ניתן למנות את סוזוקי הארונובו, שלו מיוחסת המצאת ההדפס הרב-צבעי, טושוסאי שאראקו, קיטגאווה אוטאמרו, הוקוסאי והירושיגה. הדפסי העץ היפנים התפרסמו בשל השפעתם על אמנים מודרניים במערב אירופה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה.
בישראל מוצגים הדפסי אוקיו-אה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, ובאוסף מוזיאון ישראל מוצגים מספר הדפסים מאוספו של הצייר יעקב פינס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-17 חלה התפתחות גדולה בטכניקת הדפסי העץ ביפן, וספרים מודפסים ומאוירים הפכו לתוצר מוכר וזול. תהליך זה תרם להתפתחות ז'אנר של הדפסי עץ נפרדים המתאר את חיי היום יום ברבעי השעשועים. שמו היפני של הז'אנר היה "אוקיו", מילולית - העולם הצף, מונח בודהיסטי הקורא להאמין כי הכל בר חלוף. מונח זה קבל משמעות חדשה האומרת כי החיים הם אכן סבל ותעתוע, אך יש בהם רגעים שצריך ליהנות מהם. תמונות העולם הצף מתארות את אותם רגעים גנובים ומהנים ברבעי השעשועים. בתקופה מאוחרת יותר המונח "אוקיו-א" נתפס כמונח מכליל לטכניקת הדפסי עץ.
אומנות האוקיו-א מזוהה במיוחד עם המעמדות הנמוכים שכונו צ'ונין (町人, אנשי העיר) אשר לא יכלו לרכוש יצירות אומנות ייחודיות (דוגמת ציורים מבית היוצר של אסכולת קאנו), ואשר חיפשו דרך קלה, זולה ומהירה לקשט את בתיהם.
החל מהמאה ה-19 החלו להופיע תכנים דרמטיים ואפלים בהדפסים, דבר שלטענת החוקרים[דרוש מקור], מתיישב עם העובדה כי חלו בתקופה זו משברים ותפניות פוליטיות וחברתיות.
הטכניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טכניקת ההדפס היא טכניקה עתיקה, אשר נעשה בה שימוש עוד בתקופת שושלת טאנג הסינית. ספרים כמו "גן זרעי החרדל" ו "סדנת עשרת קני החזרן" אשר הגיעו ליפן מסין במאה ה-17, עודדו את יצור האומנות בטכניקה זו. התהליך התחיל בציור אשר הועבר לסדנא של גלפים שהדביקו את הציור ללוח עץ ובמיומנות רבה, בעזרת סכינים וכלי גילוף שונים, חרצו וגילפו את העץ לכדי תבליט. הגלופה נצבעה בצבע, כך שהחלקים הבולטים הם אלו שנצבעו. על הגלופה הצבועה היו מניחים נייר ומהדקים, זאת כדי שהצבע יעבור מן הגלופה אל הנייר. החל מאמצע המאה השמונה-עשרה נוצרו ביפן הדפסים מרובי צבעים אשר נוצרו באמצעות מספר גלופות שהוצמדו בזה אחר זה לגיליון אחד.
תחילת הדרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההדפסות הראשונות היו בשחור לבן ורק לאחר ההדפסה, היו צובעים חלקים מן ההדפס, או כלל לא צובעים. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי האמן איוואסה מאטאביי (IWASA MATABEI) יצר תמונות ז'אנר, שהתבססו על אסכולות טוסה וקאנו, וחלחלו בהדרגה אל טכניקת הדפסת העץ. מנגד, ישנם הטוענים כי נישיקאווה סוקנובו (אחד מתלמידיו של מאטאבי) הוא זה שפרץ את הדרך והיה הראשון להשתמש בהדפסי העץ.
נושאים עיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהוג לחלק את האוקיו-א לשלושה נושאים עיקריים: נשים, דיוקנאות של שחקני תיאטרון קבוקי, ונופים. בנוסף, ניתן למצוא שלל הדפסים המתארים סוחרים, אופנה ועוד אלמנטים מהנים של רובע השעשועים. רבעי השעשועים באותה התקופה היוו עיר מקלט מהנוקשות של הסדר החברתי הכפוי בתקופת אדו, ומסיבה זו הפכו הנושאים הסובבים אותם למבוקשים ואהודים כל-כך .
תיאורי נוף וטבע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד תיאורי הקורטזנות ו״רבעי השעשועים״, ניתן למצוא למשל תיאורים רבים של הדרכים העוברות ביפן ואשר שימשו בין השאר לתיירות פנים (בעיקר על ציר אדו-קיוטו). ניתן לראות סדרות שלמות של הדפסים הסובבות סביב אלמנט אחד – לדוגמה "36 מראות של הר פוג'י" של האמן קאצושיקה הוקוסאי. בסדרה זו נכלל ההדפס הכי מפורסם "הגל הגדול של קאנאגאווה". בציור זה ישנה התכתבות עם סגנונות מוקדמים יותר, דבר המעיד על הקומפוזיציה המורכבת של הוקוסאי.
ציירים מובילים בז'אנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוזוקי הארונובו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה השמונה עשרה ההדפסה הפכה מורכבת יותר ומדויקת יותר. פותחה טכניקה בה הוכנה גלופה בעבור כל צבע, ולהדפיס גלופה אחר גלופה, תהליך אשר יוצר לבסוף את ההדפס הצבעוני השלם. הדפסי הצבע, הנישיקי-אה (nishiki-e), פותחו בצורה מסחרית לראשונה בעבודתו של האמן בן המאה ה-18 – סוזוקי הארונובו. מושאי ציורו של הארונובו - נשים וגברים - נראים צעירים מאוד ובעלי תווים פשוטים. לעומת זאת, הרקע וההעמדה היו מורכבים ומלאי פרטים. ניתן לראות כי בציוריו של הארונובו ישנה התייחסות רבה לגבי הרובד התרבותי של אותה התקופה.
קיטגאווה אוטאמרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבעוניותם וססגוניותם של הדפסי העץ הפכו אותם לדבר החם באותה התקופה. אמנים החלו ליצור הדפסים רבים. אחד מן האמנים המובילים של אותה התקופה היה קיטגאווה אוטאמרו. גם אוטאמרו הרבה לצייר נשים, אך כעת, הנשים מיוצגות במלא הדרן: תמירות וקלילות. סגנונו המיוחד של אוטאמרו מציע לצופה את האפשרות להיכנס לראשן של מושאות הציור. אוטאמרו הרבה לחבר את יצירותיו עם שירים וסיפורים. לא פעם נראה רבדים שונים של תחכום מילולי, אשר רומז על הסיטואציה המתוארת בהדפס. ניתן לראות כי "נשותיו של אוטאמרו" אינן משירות מבט לצופה, אלא מסתכלות על המתרחש מחוץ לתמונה.
אנדו הירושיגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמן נוסף המזוהה עם הז'אנר הוא אנדו הירושיגה. מפורסמות במיוחד הן 2 הסדרות : "53 תחנות לאורך הטוקאידו" ו-"100 תמונות של העיר אדו". הסדרות הללו היו כה פופולריות עד שהאמן יצר גרסאות שונות של הסדרות, וזאת מפאת שחיקת הגלופות בעקבות שכפול המוני .
השפעות הדדיות בין הדפסי העץ ליצירות אירופיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ציור מודרניסטי באירופה ובארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבות פוליטיות ותרבויות מביאות את יפן לכדי יבוא ויצוא אינטנסיביים עם מדינות באירופה ובאמריקה, ומתוך כך נוצרים חילופי מוטיבים במעין "דיאלוג" בין יצירות אמנות. התחיל להתפתח סגנון הג'פוניזם – סגנון אמנותי שהיה אופנתי באירופה במחצית השנייה של המאה ה-19, בו אמנים הושפעו מסדרות הנופים ונטלו מוטיבים ורעיונות מתוך יצירות יפניות והדפסי עץ. הירושיגה היה בעל השפעה עצומה, ואף ואן-גוך הושפע רבות ממנו ואף יצר העתקים של הדפסי העץ שלו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- [1], כיצד הכינו הדפסים צבעוניים
- אוקיו-אה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אוקיו-אה, דף שער בספרייה הלאומית
