מחטף אקדמי

קמפוס אוניברסיטת תל אביב היה כמעט שומם השבוע בשל שביתת המרצים. הסטודנטים ואנשי הסגל המעטים שהסתובבו במקום נראו מודאגים מגורלה של עוד שנה אקדמית שעלולה לרדת לטמיון. ואולם במכון למחקרי ביטחון לאומי, השוכן בבניין מפואר בפתח האוניברסיטה, הפעילות התנהלה כרגיל והעובדים נראו שלווים ורגועים.

בדיקת TheMarkerWeek מגלה כי בעוד שתקציבו השנתי של מכון מחקר ממוצע באוניברסיטת תל אביב הוא כ-50 אלף דולר, נהנה המכון למחקרי ביטחון לאומי מתקציב שנתי של כ-3 מיליון דולר - שאמור לגדול בעתיד הקרוב.

נראה כי הסיבה לרווחה הנדירה של המכון היא לאו דווקא הצטיינותם האקדמית של החוקרים העובדים בו, אלא זהותו של סגן יו"ר מועצת המנהלים שלו - הפרופ' איתמר רבינוביץ'. רבינוביץ', האיש החזק במכון, פעל להקמתו כשכיהן כנשיא האוניברסיטה וניתב אליו את כספי התורמים. הוא אמנם אינו מקבל שכר מהמכון, אך נהנה בזכותו מיוקרה, מעמד ונוכחות בחיים הציבוריים בישראל.

הנשיא שוכח את ניגוד האינטרסים

רבינוביץ' כיהן כנשיא אוניברסיטת תל אביב מ-98' עד לפני כחצי שנה. לפני כן, ב-93'-96' כיהן כשגריר ישראל בארה"ב.

תחילת כהונתו כשגריר לוותה בבג"ץ מביך שהוגש נגד מינויו עקב עסקת כופר שעשה עם שלטונות המס על העלמת הכנסות בחו"ל בשנות ה-80. העתירה נדחתה בהחלטה שמדובר בעבירות מס גבוליות - ורבינוביץ' המשיך בתפקידו. לאחר ארבע שנים הוא חזר לישראל עטור יוקרה ומעמד, וכעבור שנתיים נבחר בקלות לנשיא האוניברסיטה - לאחר שהיה המועמד היחיד לתפקיד.

רבינוביץ' נחשב לאחד הנשיאים הדומיננטיים והמקושרים שהיו באוניברסיטה אי פעם, אך בתקופת כהונתו נקלע המוסד למשבר הכספי החמור בתולדותיו. קיצוצים קשים שכפה משרד האוצר עקב המשבר פגעו ברמת המחקר, והסגל סבל מירידה קשה במורל ובגאוות היחידה.

בראשית נובמבר האחרון התכנס הסנאט של האוניברסיטה, המורכב מנציגי הסגל האקדמי הבכיר, לאחת הישיבות האחרונות לפני סיום הקדנציה של רבינוביץ'. בין עשרות הנושאים שהועלו על סדר היום היה גם סעיף קטן שכותרתו "שינוי שם המרכז למחקרים אסטרטגיים על שם יפה".

לכאורה, מדובר היה בשינוי שם תמים שהנהלת האוניברסיטה ניסתה להמעיט בחשיבותו. ואולם הצעד כלל גם את הפיכתו של המכון מפנימי לחיצוני. לדבר משמעות רבה: בעוד שמכון פנימי נתון לפיקוח כלכלי ואקדמי של האוניברסיטה, מכון חיצוני פועל באופן עצמאי ואינו נתון לפיקוח (ראו מסגרת).

אחד מחברי הסנאט, המתמטיקאי פרופ' יואב בנימיני, העיר כי לפי תקנון האוניברסיטה, הפיכתו של המרכז למכון חיצוני מצריכה אישור של הסנאט - בעוד שהעניין הובא בפועל רק לידיעתו.

בתגובה פצח הנשיא רבינוביץ' בנאום חוצב להבות. לדבריו, הוא פעל לפי הנהלים, דיווח על העניין בעבר ולא נשאל שאלות. הוא טען שמדובר בשינוי טכני בלבד והוסיף כי הפיכתו של המכון לחיצוני לא תשנה כמעט דבר.

רבינוביץ' הסביר לנוכחים כי יזם את הצעד לאחר שמשפחת יפה, שעל שמה קרוי המרכז, ביקשה לקבל בחזרה חלק מהכספים שתרמה לאוניברסיטה, ובתמורה הסכימה ששמה יוסר מהמכון. "התקבלה תרומה מתורמים חדשים לתחום מאוד חשוב - מחקרי ביטחון לאומי - והם לא ביקשו להסב את שם המכון על שמם", הוא הוסיף. "מכונים שעוסקים בתחומים כאלה מעלים את הפרופיל הציבורי של האוניברסיטה והופכים אותה למוכרת במיוחד בחו"ל".

רבינוביץ' לא התעכב על כמה שאלות מהותיות, כמו מה תקבל האוניברסיטה בתמורה, כיצד תפקח על הרמה האקדמית של המכון החדש, מה יהיה תקציבו והאם אי אפשר היה לעשות משהו נחוץ יותר בכספי התרומה, שיועדו באופן כללי למחקר ביטחון לאומי - ולאו דווקא להקמת מכון חיצוני שיעסוק בתחום.

הוא גם לא גילה לנוכחים שהוא מתכנן לעמוד בפועל בראש הוועד המנהל של המכון, וכי הוא נמצא לכאורה בניגוד אינטרסים. מבלי שנדונו השאלות המהותיות, אישרו הנוכחים את שינוי שם המכון ועברו במהירות לנושא הבא בסדר היום.

בלי היגיון עסקי

התורם הסודי שאיפשר לרבינוביץ' לקדם את המהלך היה המיליארדר האוסטרלי פרנק לואי, שמוכר לציבור בישראל בעיקר בגלל אחת מהחקירות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט. בפרשה זו נחשד אולמרט כי ניסה, לכאורה, להטות לטובתו של לואי את תוצאות המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק לאומי.

ללואי, איל קניונים ונדל"ן המדורג שני ברשימת עשירי אוסטרליה, יש ידידים רבים בצמרת הישראלית, בהם גם איש העסקים אלפרד אקירוב. אקירוב, החבר בוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, היה מי שהכיר בין לואי לרבינוביץ', שתיווך בינו לבין האוניברסיטה במשא ומתן על העברת התרומה.

לפי דוברת האוניברסיטה, לואי נקרא לדגל על ידי רבינוביץ' לאחר שנציג משפחת יפה, שהרימה את התרומה הראשונית בראשית שנות ה-80 להקמת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, הודיע כי עקב קשיים כלכליים הוא מבקש להגיע להסדר שבו יקבל בחזרה חלק מהתרומה.

רבינוביץ', שכבר התכונן לפרישתו, הסכים להחזיר למשפחת יפה כמיליון דולר וקיבל על עצמו להשיג תורם חדש. לפי הדוברת, "הושג הסכם עם קבוצת תורמים בראשות פרנק לואי להסבת מרכז יפה למכון ללימודי ביטחון לאומי. מר לואי לא ביקש לקרוא את המכון על שמו אף כי יש לו זכות לכך".

לואי הסכים להעביר בעתיד כ-6.6 מיליון דולר לקרן הצמיתה - הקרן הבסיסית שהרווחים שהיא מניבה הם הבסיס למימון פעילות המכון. את שאר פרטי ההסכם עם לואי לא הסכימה האוניברסיטה למסור.

נציגיו של לואי בישראל ביקשו השבוע להדגיש כי אין לו כל רווח אישי מהתרומה וכי הוא מחזיק מכון דומה למחקרי ביטחון לאומי באוסטרליה כבר שנים.

בלהט הרצון להקים את מכון המחקר היוקרתי, ויתרה האוניברסיטה על ההיגיון העסקי. אף שמרכז יפה היה מכון מחקר פנימי של האוניברסיטה הוא שילם דמי שכירות בעבור הקומה שהוקצתה לו באחד הבניינים. ואולם במקרה של המכון של לואי ויתרה האוניברסיטה, שמצבה הכלכלי קשה מאי-פעם, על מקור הכנסה חשוב.

המכון שוכן בבניין שרכשה האוניברסיטה בתקופתו של רבינוביץ' בכ-32 מיליון שקל. היא השקיעה בשיפוצו יותר מ-5 מיליון שקל ואף שילמה בעבור השטח שעליו הוא יושב דמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל עד 2052. האוניברסיטה היתה יכולה לקבל בעבור הבניין דמי שכירות חודשיים של עשרות אלפי דולרים, אך המכון למחקרי ביטחון לאומי משתמש בו ללא תמורה.

בדברי הסיכום לקראת פרישתו מהתפקיד כתב רבינוביץ': "ביוזמתי החליטה הנהלת האוניברסיטה לייעד את הבניין למטרה אחרת... לא היה בו עניין אמיתי... האוניברסיטה נותרה עם 10,000 מ"ר בנויים ו-22 דונם של רזרבה קרקעית. בניין מרכז הבנייה נמסר לבית הספר לניהול היי-טק (ששילם דמי שכירות - ג"ל) ולאחר סגירתו הועמד לרשות המכון למחקר ביטחון לאומי". בדברי הסיכום לא הזכיר רבינוביץ' את תפקידו העתידי במכון.

פנינו לאוניברסיטה בניסיון להבין מה ההיגיון הכלכלי שעמד מאחורי המהלך. תחילה טענה הדוברת שהבניין כלל אינו שייך לאוניברסיטה, אך בהמשך שינתה גרסה, וגרסה כי מדובר בבניין שהוחכר מהעירייה. כשהוצגו בפניה דבריו של רבינוביץ' טרם פרישתו, בהם הוא מתגאה על הייעוד שמצא לבניין, היא מסרה: "הבניין אינו מושכר למכון, אלא עומד לרשותו כמכון חיצוני של האוניברסיטה. חלק מהתרומה החדשה נועד לשפות את האוניברסיטה על השקעתה בבניין. שיפוץ הבניין והתאמתו למשימתו הנוכחית נעשו על ידי התורמים".

חברה בע"מ במקום עמותה

התנאים הנוחים שמהם נהנה המכון אינם מוענקים לו מפני שהוא סובל ממצוקה כספית. תקציבו של מכון מחקר רגיל באוניברסיטה הוא כ-50 אלף דולר בשנה. סכום זה נועד להזמנת חוקרים מהעולם, לעריכת כנסים וימי עיון ולפרסום מחקרי בישראל ובעולם. התקציב מגיע בדרך כלל מקרן המוקמת מכספי תרומה, שהכספים בה נושאים ריבית. חלק מהריבית משמש לתקציב השוטף וחלק אחר מועבר כתקורה לאוניברסיטה המנהלת את הקרן.

בקרן הצמיתה של המכון שהקים רבינוביץ' יש כיום כ-17 מיליון דולר, והיא מעבירה תקציב שנתי של 2.9 מיליון דולר - סכומים חסרי תקדים כשמדובר במכון מחקר ישראלי. ואולם האוניברסיטה כלל אינה נהנית מפירות הקרן או מתקורה כלשהי שהיו יכולות לממן את פעילותם של 60 מכוני מחקר פנימיים. משום מה בחר רבינוביץ' לנתב את הכספים אל מחוץ לתקציבו השוטף של האוניברסיטה שבראשה עמד.

ביוני השנה אף נרשם המכון כחברה בע"מ. מכונים חיצוניים אחרים מנוהלים כעמותות, המחויבות בדיווח על פעילותן ועל השימוש בכספים לתשלום שכר והוצאות, אך חברה בע"מ אינה מחויבת בשקיפות שכזו. כך אפשר להסתיר משכורות והוצאות גם מפני האוניברסיטה ולהימנע מפיקוח מיותר על הוצאת הכספים.

הפעילות הכספית של המכון מדווחת לגוף אחד בלבד - הוועד המנהל של המכון. עיון ברשימת חברי הוועד מעלה הרהור על טיב הפיקוח. מדובר באנשים עסוקים, כמו פרנק לואי עצמו המשמש יו"ר, סגנו עו"ד דן מרידור, הפרופ' מנואל טרכטנברג המשמש במקביל יועץ כלכלי לראש הממשלה וראש המועצה הלאומית לכלכלה וחבר בכמה ועדות ממשלתיות, נציג האוניברסיטה הפרופ' רענן ריין, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר מרטין אינדיק, איש העסקים ובכיר במס הכנסה לשעבר זאב פלדמן, פיטר לואי - בנו של המיליארדר האוסטרלי, איש העסקים אלפרד אקירוב החבר גם בוועד המנהל של האוניברסיטה ואיתמר רבינוביץ' עצמו - השוהה בחו"ל כעמית מחקר במרכז דיין ומועסק בחודשים האחרונים גם כיועץ בחברת הייעוץ הבינלאומית אפקו וורלדווייד.

מהמכון נמסר בתגובה: "על תוכנית העבודה וההתנהלות הכספית של המכון יש פיקוח הדוק המבוצע בידי הוועד המנהל, שהתכנס שלוש פעמים במשך עשרת החודשים האחרונים".

גם בתחום האקדמי מפקח המכון על עצמו. בפועל אין לאוניברסיטה כל מידע על רמת המחקרים המבוצעים בו וטיבם.

בזכות הרכב הוועד המנהל והשפעתו הרבה על בחירתו של מנהל המכון, צבי שטאובר, רבינוביץ' הוא האיש החזק במכון. הוא מככב כמעט בכל פרסום או אירוע של המכון היוקרתי, שכבר הוזכר במרבית העיתונים החשובים בעולם ב-11 החודשים שבהם הוא פועל.

את פרסומו חב אולי המכון למשרד יחסי הציבור גיתם, המייצג אותו בתמורה לכמה אלפי דולרים בחודש, בעוד שאת שאר המכונים מייצגת בתקשורת דוברת האוניברסיטה. "לא קשה לחשוב על שימוש אקדמי יותר לתקציב יחסי הציבור של המכון", אמר השבוע בתסכול איש סגל ותיק באוניברסיטה. "קשה להבין כיצד אישרה האוניברסיטה את הקמת המכון בניגוד לאינטרס הכלכלי ובניגוד לכל מדיניות מוצהרת".

דו"ח על המכונים: פעילות מוגבלת וחלוקת כספים למקורבים

באוניברסיטת תל אביב פעלו עד לאחרונה 120 מכוני מחקר, מתוכם עשרה חיצוניים. ב-2006 התבקשה סגנית הנשיא למחקר ופיתוח, הפרופ' חגית מסר-ירון, לערוך דו"ח מקיף על מצבם של המכונים, התנהלותם הכספית והאקדמית.

באוקטובר 2006 היא דיווחה על מסקנותיה החמורות. "נמצא מספר לא קטן של מכונים שפעילותם מוגבלת, אם בכלל", כתבה. "ישנם מכונים שכל פעילותם היא חלוקת כספים לחוקרים ומקורבים. בחלק ניכר מהמכונים אין דיווחים על פעילות ותוכנית עבודה".

המסקנה המתבקשת היתה כי יש להגביר את הפיקוח על המכונים הפנימיים ולמסד יחסי גומלין ראויים עם המכונים החיצוניים. בדיון מקדים שנערך במועצת המחקר של האוניברסיטה העלה הנשיא רבינוביץ' את הצורך לטפל במכונים. הוא ציין כי "יש לשקול כדאיות הכנסת כל המכונים החיצוניים לאוניברסיטה".

המסקנות אכן יושמו: מכונים נסגרו או הועברו אל תוך האוניברסיטה. אלא שבמקביל ניהל רבינוביץ' מו"מ עם התורם פרנק לואי על הקמת מכון מחקר חדש באוניברסיטה, והציע לו שהמכון יהיה חיצוני - בניגוד למדיניות המוצהרת שקידם באוניברסיטה.

לדברי מסר-ירון, ההבדל העיקרי בין מכון מחקר חיצוני לפנימי הוא צורת ההתאגדות. "מכון חיצוני נרשם כעמותה", היא מסבירה. "כשקיבלתי את הבקרה על המכונים גיליתי שיש הרבה מאוד מכונים שכלל אינם כפופים לאוניברסיטה ואינם עומדים בדרישות חוק העמותות. מתוך כוונה לשפר את הבקרה, עלתה היוזמה להכניס מכונים חיצוניים פנימה".

אם כך, מדוע במקרה של המכון למחקרי ביטחון לאומי הועברו הכספים למכון שנהפך מפנימי לחיצוני, בניגוד למגמה שהובלת?

"אני לא יכולה לענות על זה. החלטה כזו היא מסוג הדברים שבסמכות נשיא האוניברסיטה. יכול להיות שמדובר בבקשת התורם. המדיניות שלנו במו"מ עם תורמים היא להעדיף הקמת מכון פנימי. זה מתאים יותר לרוח האקדמיה. במקרים שבהם התורם מציב תנאי, הקמת מכון חיצוני עדיפה על פני ויתור על התרומה".

"זה עניין של כבוד, לא של כסף"

יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב, דב לאוטמן, מסר בתגובה: "אוניברסיטת תל אביב גאה על כך שמכון איכותי, יוקרתי וייחודי שעומד בשורה אחת עם המובילים במוסדות המחקר האסטרטגי בעולם פועל בה".

תגובתו של ד"ר צבי שטאובר, מנכ"ל המכון למחקרי ביטחון לאומי: "המכון למחקרי ביטחון לאומי הוא מכון המחקר המוביל והגדול בישראל בכל הקשור לסוגיות ביטחון לאומי, המשפיעות על מדינת ישראל. ב-11 החודשים שבהם המכון פועל הוא הרחיב משמעותית את הפעילות שהיתה קיימת במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים - שעל בסיס התשתית, המומחיות והמומחים שלו נבנה המכון החדש. נוספו חוקרים ופותחו תחומי מחקר חדשים.

"בתקופה קצרה זו פירסם המכון ארבעה ספרים חדשים שזכו בפרסים, וכן עשרות רבות של מחקרים והתייחסויות בעניינים אסטרטגיים. חוקריו של המכון ופרסומיו מצוטטים תדיר בכלי התקשורת בעולם ומומחיו מוזמנים לעתים קרובות להשתתף בדיונים ובוועדות ממשלתיות, ובפורומים בינלאומיים.

"הזינוק המשמעותי בפעילות בשנה האחרונה התאפשר עם הפיכתו למכון חיצוני לאוניברסיטת תל אביב, ובשל האמצעים החומריים והפיסיים שהועמדו לרשות המכון עם הצטרפותם של לואי פרנק וחברים נוספים להנהלתו".

פרופסור רענן ריין, נציג האוניברסיטה בוועד המנהל של המכון, אמר בשיחה עם TheMarkerWeek: "ההבדל בין המכון בצורתו הקודמת כשהיה מכון פנימי ובין היותו כיום מכון חיצוני קיים בעיקר על הנייר. דה-פקטו אין כמעט שינוי, מכיוון שהמכון נוהל בתוך האוניברסיטה אבל בתור יחידה תקציבית עצמאית שגייסה את מקורותיה.

"כדי לשדרג את המכון ומאחר שמשפחת יפה ביקשה את כספה בחזרה נמצאה תרומה אחרת. אני מניח שאם היינו צריכים למצוא את הסכומים האלה ממקורותיה הפנימיים של האוניברסיטה זה היה בא על חשבון תחומים אחרים, שגם כך סובלים מקיצוצים חריפים בשנים האחרונות. לא מדובר כאן בכסף שהיה יכול לשרת מטרות אחרות. התורם רצה לעודד מחקרי ביטחון לאומי ולכן לא יכולנו לתת את הכסף כמענקי מחקר בתחומים אחרים. באופן אישי הייתי שמח אם היה נמצא תורם נדיב כזה גם לתחומי מחקר אחרים".

איזו תמורה מקבלת האוניברסיטה משיתוף הפעולה עם התורם?

"לא מדובר בתמורה כספית. אם המכון יזכה ליוקרה והכרה בינלאומית זה יביא גם כבוד לאוניברסיטה".

כל מכון פנימי נתון תחת פיקוח אקדמי של מועצת המחקר. איך מוודאת האוניברסיטה שגם במכון החיצוני נשמרת הרמה האקדמית?

"למכון יש ועדה מדעית. בתור נציג האוניברסיטה אני לא מעורב. אני רואה את הפרסומים, אבל כאיש מדעי הרוח אין לי את הכלים להבטיח את רמתם. בינתיים, לאור העובדה שרק לפני כמה שבועות נכנסתי לתפקיד, אין לי את הפרספקטיווה לענות על השאלה הזו".

תגובת דוברת האוניברסיטה: "האוניברסיטה מיוצגת בהנהלת המכון בהתאם לנוהל מכונים. מייצג אותה הרקטור הפרופ' רענן ריין, שהחליף את הפרופ' איתמר רבינוביץ'. היחסים בתחום המדעי שהיו קיימים בין מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים לבין אוניברסיטת תל אביב ממשיכים להתקיים גם היום".

הפרופ' רבינוביץ' סירב להגיב לפניית TheMarker ומסר רק: "אני מקווה שבמדינת ישראל נשיאי אוניברסיטאות עדיין יכולים להשיג 12 מיליון דולר כתרומה מבלי להיחשד במניעים אנוכיים".