iBet uBet web content aggregator. Adding the entire web to your favor.
iBet uBet web content aggregator. Adding the entire web to your favor.



Link to original content: http://he.wikipedia.org/wiki/OK_Computer
OK Computer – ויקיפדיה לדלג לתוכן

OK Computer

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
OK Computer
אלבום אולפן מאת רדיוהד
יצא לאור 16 ביוני 1997
הוקלט 1996 – 1997
סוגה רוק אלטרנטיבי, ארט רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 53:30
חברת תקליטים פרלופון
הפקה רדיוהד, נייג'ל גודריץ'
כרונולוגיית אלבומים של רדיוהד
The Bends
(1995) 		OK Computer
(1997) 		Kid A
(2000)
סינגלים מ-OK Computer
  1. "Paranoid Android"
    תאריך יציאה: 26 במאי 1997
  2. "Karma Police"
    תאריך יציאה: 25 באוגוסט 1997
  3. "No Surprises"
    תאריך יציאה: 12 בינואר 1998
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

OK Computer הוא אלבום האולפן השלישי של להקת הרוק האלטרנטיבי הבריטית רדיוהד, אשר יצא לאור ב-1997 בחברות התקליטים פרלופון וקפיטול רקורדס.

האלבום הופק לראשונה עצמאית על ידי חברי הלהקה בעזרתו של נייג'ל גודריץ', שלאחר מכן הפך להיות שותפם הבלעדי להפקת אלבומים רבים. המוזיקה באלבום משלבת רוק ומוזיקה אלקטרונית מלנכולית, ונעה בין קטעים ארוכים ומורכבים (כמו הקטע השני, Paranoid Android) לבין קטעים אקוסטיים ועדינים.

הוא נבחר במקומות רבים לאלבום הרוק הטוב ביותר של שנות ה-90. הוא אף הוכתר על ידי קוראי מגזין המוזיקה הבריטי Q לאלבום הטוב בכל הזמנים.[1] האלבום זכה בפרס "הביצוע האלטרנטיבי הטוב ביותר" (Best Alternative Music Performance) בטקס גראמי בשנת 1998. הוא אף הועמד לאלבום השנה באותו הטקס.

למרות ציפיות נמוכות מצד חברת התקליטים, האלבום הגיע למקום 21 במצעד הבילבורד 200 האמריקאי בשבוע הראשון, הדירוג הגבוה ביותר עד אז ללהקה. בבריטניה האלבום נכנס עם צאתו למקום הראשון במצעד מכירות האלבומים הבריטי, והיה מהאלבומים הנמכרים ביותר של אותה שנה. האלבום מכר 4.5 מיליון עותקים בכל העולם.[2]

מגזין Spin כלל את האלבום במקום השישי ברשימת "300 האלבומים הטובים ביותר ב-30 שנים האחרונות (1985–2014), שנערך בשנת 2015.[3]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן סיבוב ההופעות לקידום אלבומם הקודם, The Bends, בריאן אינו הזמין את הלהקה לתרום שיר לאלבום צדקה בשם "The Help Album" שהופק על ידי הארגון War Child שנותן עזרה לילדים באזורי מלחמה. האלבום כולו הוקלט ביום אחד, 4 בספטמבר 1995, ורדיוהד החליטו להקליט את "Lucky" עם נייג'ל גודריץ', טכנאי הקלטות שהם עבדו איתו בהקלטות של The Bends. רדיוהד הקליטו את השיר תוך חמש שעות. תום יורק אמר שהשיר עיצב את הסאונד והאווירה המתהווה של אלבומם הבא באופן מכריע: "Lucky" העיד על מה שאנחנו רוצים לעשות. הוא היה כמו הסימן הראשון על הקיר".[4]

לאחר הצלחתו המסחרית והביקורתית של אלבומם הקודם, הרגישו חברי הלהקה שהם בטוחים בעצמם להפיק את אלבומם הבא בעצמם. הם קיבלו תקציב לקניית ציוד הקלטה מחברת התקליטים. הם לא קיבלו מועד לסיום ההקלטות. הם היו מרוצים מעבודתם עם נייג'ל גודריץ', והתייעצו איתו לגבי ציוד ההקלטה שהם רוצים לרכוש.[5] במהרה גדל תפקידו של גודריץ' מיועץ למפיק-שותף בעבודה על האלבום.

ביולי 1996 התחילו רדיוהד לעשות חזרות ולהקליט באולפני "Canned Applause" באוקספורדשייר. הלהקה נתקלה בקשיים לעבוד על השירים, בעיקר בגלל חילוקי דעות. למרות זאת הצליחה הלהקה להקליט ארבעה שירים "Electioneering", "No Surprises", "Subterranean Homesick Alien" ו-"The Tourist". באותו זמן יצאה הלהקה למסע הופעות כמופע פותח לאלאניס מוריסט. בהופעות אלו ניגנו מספר גרסאות מוקדמות לשירים חדשים כגון "Paranoid Android" שאז התארך ל-14 דקות. במהלך אותו מסע הופעות, הבמאי באז לורמן ביקש מרדיוהד לכתוב שיר לסרטו הבא, "רומיאו וג'ולייט". הלהקה כתבה והקליטה את "(Exit Music (For a Film", שמושמע בסוף הסרט על גבי הקרדיטים, אך לא מופיע באלבום הפסקול של הסרט.

לאחר מסע ההופעות, חזרה הלהקה להקליט אך הפעם באחוזה שנמצאת בבאת' ששייכת לשחקנית ג'יין סימור. שינוי הסביבה תרם לשינוי באווירה בעבודה על האלבום שנהייתה רגועה יותר. הלהקה עשתה שימוש נרחב בחדרים והאקוסטיקות השונות בכל הבית: השירה ב-"(Exit Music (For a Film" כללה אפקט הד שהושג על ידי הקלטה ליד מדרגות אבן, ו-"Let Down" הוקלט ב-3 לפנות בוקר באולם נשפים.[6] בינואר 1997 הוקלטו תפקידי המיתרים לאלבום באולפני אבי רוד. האלבום עבר מאסטרינג באותו מקום והשירים מוקססו באולפנים שונים ברחבי העיר לונדון.[7]

מוזיקה ומילים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הראשון "Airbag" נסמך על דגימה של מקצב תופים בנגינת פיל סלוואי, שהלהקה דגמה באמצעות סאמפלר, וערכה את הדגימה בעזרת מחשב מקינטוש, בניסיון לחקות את סגנונו של די ג'יי שאדו.[8] תפקיד הבאס בשיר מתנגן ומפסיק באופן בלתי צפוי בדומה לסגנון הדאב של שנות ה-70.[9] מילות השיר מאזכרות נושאים של תאונות דרכים וגלגול נשמות. תום יורק כתב את השיר על האשליה של בטיחות שמציעה התחבורה המודרנית. "Paranoid Android" הוא מבין שירי הלהקה המוקלטים הארוכים ביותר. המבנה הלא שגרתי של השיר (השיר מורכב מארבעה חלקים שונים) מושפע מ "Happiness Is a Warm Gun" של הביטלס ו"Bohemian Rhapsody" של קווין, שגם להם אין את המבנה המסורתי של בית-פזמון-בית.[10] הסגנון המוזיקלי של השיר מושפע מהפיקסיז. השיר נכתב על ידי יורק לאחר לילה לא נעים בפאב בלוס אנג'לס, שבו הוא ראה אישה מגיבה באלימות לאחר שמישהו שפך עליה משקה. שם השיר הוא אזכור למרווין האנדרויד הפרנואיד מתוך סדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה של דאגלס אדמס. השימוש בקלידים אלקטרוניים ב-"Subterranean Homesick Alien" הוא דוגמה לניסיונות הלהקה לחקות את האווירה באלבום Bitches Brew של מיילס דייוויס.[11] שם השיר הוא מחווה לשירו של בוב דילן "Subterranean Homesick Blues". השיר מושפע ממדע בדיוני ומתאר מספר בודד שמפנטז על שנחטף על ידי חייזרים. המספר משער כי, עם החזרה לכדור הארץ, חבריו לא יאמינו לסיפורו והוא יישאר חריג.[12]

המילים של "(Exit Music (For a Film" הושפעו מרומיאו ויוליה של ויליאם שייקספיר ובמיוחד מהסרט משנת 1968 של הבמאי פרנקו זפירלי שנעשה על פי המחזה.[13] במקור רצה יורק לקחת שורות מתוך המחזה למילות השיר, אבל במקום הסקיצה הסופית של המילים מכילה סיכום כללי של הסיפור.[14] קטע השיא של השיר, שמכיל תופים וגיטרת באס עם דיסטורשן, הוא ניסיון לחקות את סגנון הטריפ-הופ של פורטיסהד. "Let Down" מכיל שכבות רבות של גיטרות שמנגנות ארפג'ו. הגיטרה של ג'וני גרינווד מנגנת תפקיד שהוא במשקל שונה משאר הכלים.[15] תום יורק אומר שהמילים של השיר הם "על התחושה שאתה מקבל כשאתה נוסע בתחבורה, אבל אתה לא שולט בזה, אתה פשוט חולף על פני אלף מקומות ואלף אנשים ואתה מנותק לחלוטין מזה".[16] החלק הראשון של השיר "Karma Police" מבוסס בעיקר על גיטרה ופסנתר עם מהלך הרמוני בפזמון שמזכיר את "Sexy Sadie" של הביטלס.[17] השיר נגמר בפידבק שאד או'בריאן מנגן באמצעות פדל דיליי[17] מקור השם ומילות השיר מבדיחה פנימית ממסע הופעות של The Bends. ג'וני גרינווד אמר "כל פעם שמישהו התנהג בצורה מחורבנת במיוחד, היינו אומרים 'משטרת הקארמה תשיג אותו במוקדם או במאוחר'".[16]

"Fitter Happier" מכיל מוזיקה מסומפלת רעשי רקע וטקסט מדוקלם על ידי קול מסונתז מתוכנת SimpleText של מחשב המקינטוש.[18] הטקסט של הקטע, שנכתב לאחר מחסום כתיבה, תואר על ידי יורק כרשימה של סלוגנים לשנות ה-90, והוא החשיב את זה כ"כדבר המטריד ביותר שאי פעם כתבתי"[16] הקטע נשקל להיות הקטע הפותח של האלבום, אך הרעיון נדחה כי הלהקה חשבה שהוא ייצור אפקט דחייה לאלבום.[19] "Electioneering",שמכיל גיטרות חשמליות בדיסטורשן וקאמפאנה, הוא השיר הכי "רוקי" של האלבום. הוא גם השיר הכי פוליטי באופן ישיר באלבום. הוא הושפע באופן חלקי מספרו של נועם חומסקי Manufacturing Consent, ספר שמנתח את תקשורת ההמונים העכשווית בתוך מודל התעמולה.[20] "Climbing Up the Walls" מרובד בכלי מיתר, רעש רקע אמביינטי, וכלי הקשה רפיטטיביים שנשמעים מתכתיים. תפקיד כלי המיתר, שנכתב על ידי ג'וני גרינווד ל-16 נגנים, נכתב בהשראת המלחין המודרני קשישטוף פנדרצקי. המילים לשיר נכתבו על ידי יורק בהשראת זמנו כאח בבית חולים פסיכיאטרי, ומכתבה בניו יורק טיימס על רוצחים סדרתיים.[21]

"No Surprises" מעובד עם גיטרה חשמלית (בהשראת שירם של הביץ' בויז "Wouldn't It Be Nice"),‏[22] גיטרה אקוסטית, גלוקנשפיל והרמוניות קוליות. הלהקה ניסתה לשחזר את האווירה בשירו של לואי ארמסטרונג "What a Wonderful World" ואת מוזיקה הנשמה של מרווין גיי.[21] מילות השיר מתארות חיים לא מספקים, חוסר שביעות רצון מסדר חברתי ופוליטי עכשווי, וכמיהה לשקט ויציבות.[23] במרכז המוזיקלי של השיר "Lucky" עומד עיבוד לשלוש גיטרות חשמליות, שצמח מתוך סאונד הגיטרה של או'בריאן שמנוגן באינטרו, או'בריאן פורט על המיתרים משמאל לנאט[24] בשילוב עם אפקט דיליי (Delay). מילות השיר מתארות איש ששרד התרסקות מטוס ונכתב בהשראת מלחמת בוסניה. האלבום מסתיים בשירו של ג'וני גרינווד "The Tourist". גרינווד כתב את המוזיקה כתגובה למראה תיירים ממהרים בפריז, ויורק תרם מילים מאוחר יותר בעת חופשה בפראג. יורק אמר שהוא נבחר לשיר הסיום כי "הרבה מהאלבום היה על רעש רקע ושהכל זז מהר מדי ולא להיות מסוגל לעמוד בקצב. זה היה ממש ברור ש-"The Tourist" יהיה השיר האחרון. השיר הזה נכתב אלי ממני, ואומר "אידיוט, תאט" כי בנקודה ההיא, הייתי צריך את זה. אז זה היה הפתרון היחיד שיכל להיות: להאט."[25] המוזיקה בשיר מתאפיינת בטמפו איטי ושינוי רב של משקלים.

רשימת השירים באלבום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי תום יורק, ג'וני גרינווד, פיל סלוואי, אד או'בריאן וקולין גרינווד. 

מס' שם משך
1. Airbag 4:44
2. Paranoid Android 6:23
3. Subterranean Homesick Alien 4:27
4. Exit Music (For a Film) 4:24
5. Let Down 4:59
6. Karma Police 4:21
7. Fitter Happier 1:57
8. Electioneering 3:50
9. Climbing Up the Walls 4:45
10. No Surprises 3:48
11. Lucky 4:19
12. The Tourist 5:24
משך כולל:
 53:21
דיסק 2 - "גרסת אספנים" / "גרסת אספנים מיוחדת"
מס' שם משך
1. Polyethylene (Parts 1 & 2) 4:24
2. Pearly 3:37
3. A Reminder 3:54
4. Melatonin 2:10
5. Meeting in the Aisle 3:10
6. Lull 2:29
7. Climbing Up the Walls (מיקס של Zero 7) 5:19
8. Climbing Up the Walls (מיקס של Fila Brazillia) 6:26
9. Palo Alto 3:44
10. How I Made My Millions 3:09
11. Airbag (בהופעה חיה בברלין) 4:49
12. Lucky (בהופעה חיה בפירנצה) 4:37
13. Climbing Up the Walls (בהקלטת רדיו BBC Radio 1, ב-28 במאי 1997) 4:21
14. Exit Music (For a Film) (בהקלטת רדיו BBC Radio 1, ב-28 במאי 1997) 4:35
15. No Surprises (בהקלטת רדיו BBC Radio 1, ב-28 במאי 1997) 3:58
DVD - "גרסת אספנים מיוחדת"
מס' שם משך
1. Paranoid Android  
2. Karma Police  
3. No Surprises  
4. Paranoid Android (מתוך התוכנית טלוויזיה "Later... with Jools Holland",‏ 31 במאי 1997)  
5. No Surprises (מתוך התוכנית טלוויזיה "Later... with Jools Holland",‏ 31 במאי 1997)  
6. Airbag (מתוך התוכנית טלוויזיה "Later... with Jools Holland",‏ 31 במאי 1997)  

סינגלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סינגל תאריך יציאה מיקום במצעדים פרטים
Paranoid Android 26 במאי 1997
מפיק ניגל גודריץ'
אורך: 6:23
Karma Police 25 באוגוסט 1997
מפיק ניגל גודריץ'
אורך: 4:21
No Surprises 12 בינואר 1998
מפיק ניגל גודריץ'
רדיוהד
אורך: 3:49

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות על האלבום:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אוקטובר 2001 רשימת האלבומים הטובים ביותר לפי קוראי מגזין הQ
  2. ^ כתבה באתר הבילבורד
  3. ^ SPIN Staff, The 300 Best Albums of the Past 30 Years (1985-2014), SPIN, ‏2015-05-11 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Randall, Mac (2000). Exit Music: The Radiohead Story. New York: Delta Trade Paperbacks עמ' 161.
  5. ^ Randall 2000, עמ' 134.
  6. ^ Footman, Tim (2007). Welcome to the Machine: OK Computer and the Death of the Classic Album. New Malden: Chrome Dreams gn עמ' 35
  7. ^ Randall 2000, עמ' 141
  8. ^ Footman 2007, עמ' 42.
  9. ^ Footman 2007, עמ' 43.
  10. ^ Randall 2000, עמ' 215 - 214
  11. ^ Footman 2007, עמ' 62.
  12. ^ Footman 2007, עמ' 60–61
  13. ^ Footman 2007, עמ' 65.
  14. ^ Footman 2007, עמ' 67.
  15. ^ Footman 2007, עמ' 73.
  16. ^ 1 2 3 Sutherland, Mark (31 May 1997), "Return of the Mac!", Melody Maker
  17. ^ 1 2 Footman 2007, עמ' 79
  18. ^ Randall 2000, עמ'. 158–159.
  19. ^ Harris, John (January 1998), "Renaissance Men", Select
  20. ^ Sakamoto, John (2 June 1997), "Radiohead talk about their new video", Jam!
  21. ^ 1 2 "Radiohead: The Album, Song by Song, of the Year", HUMO, 22 July 1997
  22. ^ Footman 2007, עמ. 110
  23. ^ Footman 2007, עמ. 108–109
  24. ^ תרשים מבנה הגיטרה (מס.2 בתרשים)
  25. ^ ריאיון עם רדיוהד באתר יאהו מיוזיק


רדיוהד
תום יורק • פיל סלוואי • ג'וני גרינווד • קולין גרינווד • אד או'בריאן
אלבומי אולפן Pablo Honey‏ (1993) • The Bends‏ (1995) • OK Computer‏ (1997) • Kid A‏ (2000) • Amnesiac‏ (2001) • Hail to the Thief‏ (2003) • In Rainbows‏ (2007) • The King of Limbs‏ (2011) • A Moon Shaped Pool‏ (2016)
מיני אלבומים Drill‏ (1992) • Itch‏‏ (1994) • My Iron Lung‏‏ (1994) • No Surprises/Running from Demons‏ (1997) • Airbag/How Am I Driving?‏ (1998) • (Com Lag (2plus2isfive‏ (2004)
אלבומי הופעה I Might Be Wrong: Live Recordings‏ (2001)
אלבומי רמיקסים TKOL RMX 1234567‏ (2011)
שירים וסינגלים Creep • Lucky • 2 + 2 = 5 • Burn the Witch
ערכים נוספים
נייג'ל גודריץ' • אטומס פור פיס • Jaydiohead • The Smile
דיסקוגרפיה של רדיוהד • קטגוריה:רדיוהד • פורטל:רוק
פרס גראמי לאלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר
שנות ה־90 I Do Not Want What I Haven't Got – שינייד או'קונור (1991) ‏•‏‏ Out of Time – אר.אי.אם. (1992) ‏•‏‏ Bone Machine – טום וייטס (1993) ‏•‏‏ Zooropa – ‏U2‏ (1994) ‏•‏‏ Dookie – גרין דיי (1995) ‏•‏‏ MTV Unplugged in New York – נירוונה (1996) ‏•‏‏ Odelay – בק (1997) ‏•‏‏ OK Computer – רדיוהד (1998) ‏•‏‏ Hello Nasty – ביסטי בויז (1999)
שנות ה־2000 Mutations – בק (2000) ‏•‏‏ Kid A – רדיוהד (2001) ‏•‏‏ Parachutes – קולדפליי (2002) ‏•‏‏ A Rush of Blood to the Head – קולדפליי (2003) ‏•‏‏ Elephant – הווייט סטרייפס (2004) ‏•‏‏ A Ghost Is Born – וילקו (2005) ‏•‏‏ Get Behind Me Satan – הווייט סטרייפס (2006) ‏•‏‏ St. Elsewhere – נארלס בארקלי (2007) ‏•‏‏ Icky Thump – הווייט סטרייפס (2008) ‏•‏‏ In Rainbows – רדיוהד (2009)
שנות ה־2010 Wolfgang Amadeus Phoenix – פיניקס (2010) ‏•‏‏ Brothers –‏ The Black Keys ‏(2011) ‏•‏‏ Bon Iver – בון איבר (2012) ‏•‏‏ Making Mirrors – גוטייה (2013) ‏•‏‏ Modern Vampires of the City – ומפייר ויקנד (2014) ‏•‏‏ St. Vincent – סנט וינסנט (2015) ‏•‏‏ Sound & Color – אלבמה שייקס (2016) ‏•‏‏ Blackstar – דייוויד בואי (2017) ‏•‏‏ Sleep Well Beast – דה נשיונל (2018) ‏•‏‏ Colors – בק (2019)
שנות ה־2020 Father of the Bride – ומפייר ויקנד (2020) ‏•‏‏ Fetch the Bolt Cutters – פיונה אפל (2021) ‏•‏‏ Daddy's Home – סנט וינסנט (2022) ‏•‏‏ Wet Leg – וט לג (2023) ‏•‏‏ The Record – בויג'יניוס (2024)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=OK_Computer&oldid=39070573"