iBet uBet web content aggregator. Adding the entire web to your favor.
iBet uBet web content aggregator. Adding the entire web to your favor.



Link to original content: http://he.wikipedia.org/wiki/שונר_קנדי
שונר קנדי – ויקיפדיה לדלג לתוכן

שונר קנדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשונר קנדי
שונר קנדי
שונר קנדי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: חתוליים
סוג: שונר
מין: שונר קנדי
שם מדעי
Lynx canadensis
‏(סופר), 1792
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שונר קנדי (שם מדעי: Lynx canadensis) הוא מין טורף בגודל בינוני מהסוג שונר שבמשפחת החתוליים. השונר הקנדי קרוב יחסית לשונר הצפוני (Lynx lynx), וישנם חוקרים המתייחסים לשניהם כבני אותו המין.

השונר הקנדי נפוץ ביערות הצפוניים של אמריקה הצפונית, וברחבי כמעט כל קנדה ואלסקה. בנוסף, הוא נפוץ גם במונטנה, איידהו ווושינגטון, ובמספרים קטנים בהרבה גם ביוטה, מינסוטה וניו אינגלנד. השונר הקנדי נחשב לאיום ומזיק בארצות הברית.

מראהו של השונר הקנדי דומה לזה של השונר הצפוני; הפרווה בצבע חום-כסוף ולעיתים מוכתמת בכתמים שחרחרים ואפורים. עם בוא הקיץ משתנה צבע פרוותם לחום כהה יותר, וזאת כדי להסוות את עצמם ולצוד את טרפם ביתר קלות. הזכרים גדולים וחזקים יותר מאשר הנקבות. זנבו של השונר הקנדי קצר מאוד ושחור וציציות שיער יוצאות מאוזניו. מתחת לסנטרו מעין זקן פרווה חום. רגליו של השונר הקנדי ארוכות ושריריות ומכוסות בפרווה עבה מאוד, דבר שעוזר לו לפלס את דרכו בשלג הקנדי.

למזונו, צד השונר הקנדי מכרסמים קטנים, כמו גם ארנבות וציפורים קטנות, אולם לפעמים הוא הורג בעלי חיים גדולים אף יותר כגון איילים. אסטרטגיית הציד שלהם מתבססת בעיקר על חוש שמיעה טוב המאפשר לשמוע באופן יוצא מן הכלל את הנטרף כמו גם חוש ראייה טוב שעוזר באיתור הטרף. בשל כפות רגליו הרכות מסוגל השונר הקנדי להתגנב בשקט ואז להכות בטרפו. באזורים מסוימים, ארנבת השלג היא טרפו היחיד של השונר הקנדי, ובכל מקרה היא לוקחת חלק עיקרי בתזונתו.

גודל אוכלוסיית השונר הקנדי עולה ויורדת במחזוריות של בסביבות 10 שנים, וזאת בעקבות מספר המכרסמים בכלל וארנבות השלג בפרט.

השונר הקנדי הוא בעל חיים יחידאי הפועל לבד, והוא שומר על טריטוריה גדולה יחסית עליה הוא מגן. בדרך כלל הוא פעיל בלילה, אז הוא יוצא לשחר לטרף. הנקבה ממליטה עם בוא האביב, ובשגר אחד נולדים בדרך כלל בסביבות חמישה גורים. מספר הגורים שישרדו תלוי בכמות המזון הזמינה שתוכל לצוד האם.

השונר הקנדי ניצוד לעיתים קרובות בשל פרוותו היפה והאיכותית, שבה משתמשים לתעשיית הביגוד וההלבשה. כמו כן, באזורים רבים בית הגידול שלו הולך ונעלם וזאת בעקבות כריתת עצים ובנייה על שטחים טבעיים.

טקסונומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המדעי Felis lynx canadensis הוצע על ידי רוברט קר בשנת 1792, שתיאר שונר מקנדה.[2] בסוף המאה ה-19 תוארו כמה דגימות זואולוגיות (אנ') של שונר:

מיקומו של השונר הקנדי בסוג שונר נתמך על ידי חריט מילר (אנ') ב-1912.[5] עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היו המדענים חלוקים בשאלה האם יש להתייחס לשונר כאל תת-סוג של חתול, או כאל תת-משפחה בפני עצמה; חלקם אף הטילו ספק אם יש להתייחס לשונר הקנדי כאל מין בפני עצמו. בשנת 2005 הכריז זואולוג אמריקאי על השונר הקנדי כמין שונר תקף יחד עם שונר מצוי (L. rufus), שונר צפוני (L. lynx) ושונר איברי (L. pardinus). הוא גם זיהה שלושה תת-מינים של השונר הקנדי:[6]

  • L. c. canadensis החי ביבשת קנדה
  • L. c. subsolanus החי בניופאונדלנד
  • L. c. mollipilosus החי באלסקה

בשנת 1975 התעורר ספק לגבי נכונות הסיווג של שונר ניופאונדלנד כתת-מין של השונר הקנדי. מחקר שהשווה בין שתי האוכלוסיות לא מצא שוני משמעותי במשקל, במידות הגולגולת, ובצבע הפרווה, אם כי כן נמצאו מספר וריאציות כהות יותר בצבע הפרווה של שונר ניופאונדלנד.[7]

בשנת 2017 ראתה קבוצת מומחים לחתולים את השונר הקנדי כמין מונוטיפי, מכיוון שהוא מפגין הבדלים מורפולוגיים או גנטיים מועטים.[8]

ההערכה היא שאוכלוסיית השונרים בניופאונדלנד התפצלה גנטית (אנ') מהשונר הקנדי לפני כ-20,000 עד 33,000 שנים לאחר עידן הקרח האחרון.[9]

אבולוציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מחקר פילוגנטי משנת 2006 הגיע אביהם הקדמון של חמש שושלות ממשפחת החתוליים - שונר, נמרון, פומה, חתול, חתול נמרי וחתול פאלאס - לאמריקה הצפונית לאחר חציית מיצר ברינג לפני 8.5 עד 8 מיליון שנים (למ"ש). השונר התרחק מארבעת השושלות האחרות לפני כ-2.53 עד 4.74 מיליון שנה.[10] מאמינים ששונר איסוודורנסיס הוא האב הקדמון של ארבעת מיני השונר המודרניים. מקורו כנראה באפריקה לפני 4 מיליון שנה והוא הופיע באירופה ובצפון אסיה עד שנכחד לפני מיליון שנה בערך. מאמינים שאוכלוסיות השונר הצפוני, שהגיע לאמריקה הצפונית לפני 2.6 מיליון השנה, התיישבו בתחילה בחצי הדרומי של היבשת, שכן החלק הצפוני היה מכוסה בקרחונים. האוכלוסיות שהתיישבו בחצי הדרומי התפתחו בהדרגה לשונר המודרני. מאוחר יותר, כאשר פלש השונר הצפוני לאמריקה בפעם השנייה במהלך 200,000 השנים האחרונות, התפתחו האוכלוסיות שהתיישבו בחצי הצפוני לשונר הקנדי.[11] במאמרו משנת 1981, ציין הפלאונטולוג השוודי לארס ורדלין (אנ') כי נראה שהשונר הקנדי לא עבר הרבה שינויים מאז הופעתו הראשונה.[12]

מאפיינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשונר הקנדי יש שיער ארוך בלחיים התחתונות ובציצי האוזניים, דבר האופייני לכל שונר
גפיו האחוריות של השונר הקנדי ארוכות יותר מהקדמיות, כך שהוא משתפל כלפי מטה מלפנים
עקבות של השונר הקנדי בשלג

השונר הקנדי הוא חתול רזה בגודל בינוני המאופיין בפרוותו הארוכה והצפופה, אוזניו המשולשות עם ציציות שיער שחורות בקצותיהן וכפות רגליים רחבות הדומות לנעלי שלג. בדומה לשונר המצוי, גפיו האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות, כך שהוא משתפל כלפי מטה מלפנים. השונר הקנדי הוא דו-צורתי זוויגית, הזכרים גדולים וכבדים יותר מהנקבות. אורכו הוא בין 73 ל-107 ס"מ וגובה כתפיו 48–56 ס"מ; משקל הנקבות נע בין 5–12 ק"ג ומשקל הזכרים בין 6–17 ק"ג, אם כי זכר יוצא דופן בפנסילבניה שקל 20 ק"ג.[13] הפרופורציות הפיזיות אינן משתנות באופן משמעותי לאורך הטווח וכנראה נבחרות באופן טבעי כדי לאפשר הישרדות על טרף קטן יותר.[12] אורך זנבו המקוצץ הוא 5–13 ס"מ וקצהו שחור לחלוטין.[14] שרירי השלד מהווים 56.5% ממשקל גופו של השונר הקנדי.[15]

פרוותו הארוכה והעבה, בצבע אחיד עם מעט או ללא סימנים מלבד בצד התחתון, מבודדת את השונר בבית גידולו הכפור. הפרווה היא בדרך כלל בצבע חום-צהבהב, אם כי בניופאונדלנד היא יכולה להשתנות מחום או חום-אפור באביב ובקיץ לגוון אפרפר עם מראה אפרורי בחורף; חלקו התחתון הוא לבן ועשויים להופיע בו כמה כתמים כהים.[16] דווח על שונר מאלסקה בעל פרווה בצבע אפור-כחלחל.[17] הפרווה היא בדרך כלל קצרה יותר בקיץ מאשר בחורף. החלק האחורי של אוזני השונר הוא חום עם כתם בצבע אפור-כסף במרכז.[18] ציציות שחורות באורך של כ-4 ס"מ בוקעות מקצוות האוזניים, המרופדות בפרווה שחורה.[14] בחורף מתארך השיער על הלחי התחתונה של השונר, ונותן רושם של סלסול המכסה את גרונו. יש לו ארבע פטמות.

טפריו חדים ונשלפים לחלוטין.[18] כפות רגליו הגדולות והרחבות מכוסות בפרווה ארוכה ועבה ויכולות להתפשט עד 10 ס"מ כדי לנוע במהירות ובקלות על שלג רך.[11] הן יכולות לתמוך במשקל כמעט פי שניים ממשקלו של שונר מצוי לפני שהוא שוקע.[19] שני המינים הולכים עם כף הרגל האחורית בדרך כלל בעקבות כף הרגל הקדמית ולעיתים קרובות אינם הולכים בקו ישר. אורך הצעד של השונר הקנדי הוא 300–460 מ"מ, בעוד שזה של השונר המצוי נע בין 130 ל-410 מ"מ. מסלולי השונר הקנדי הם בדרך כלל גדולים יותר מאלו של השונר המצוי; פרווה עבה יותר עלולה לגרום לכריות אצבעותיהם להיראות פחות בולטות בשלג. בעפר, עקבות השונר הן באורך של 76–95 מ"מ וברוחב של 89–114 מ"מ, בעוד שבשלג הם גדולים יותר (110 ו-130 מ"מ בהתאמה).[20] מעילו החם, כפות רגליו הרחבות ורגליו הארוכות מסייעים לשונר הקנדי לנווט ולצוד ביעילות בשלג.

לשונר הקנדי 28 שיניים.[21] לצעירים אין שיניים טוחנות. ארבעת הניבים הארוכים משמשים לניקוב ולאחיזה. השונר יכול לחוש היכן הוא נושך את הטרף בניביו מכיוון שהם עמוסים בעצבים. יש לו גם ארבע שיניים קרנסיות (אנ') שחותכות את הבשר לחתיכות קטנות. כדי להשתמש בשיניים הקרנסיות שלו, הוא חייב ללעוס את הבשר כשראשו לצידו. ישנם מרווחים גדולים בין ארבעת הניבים לשאר השיניים, והשיניים הקדם-טוחנות העליונות השניות נעדרות, כדי להבטיח שהנשיכה תיכנס עמוק ככל האפשר אל הטרף.[22]

ניתן להבחין בין השונר הקנדי לשונר המצוי לפי ציצי אוזניים ארוכים יותר, כפות רגליים רחבות יותר, זנב קצר יותר שקצהו שחור לחלוטין, רגליים ארוכות יותר ופחות כתמים ופרווה בעלת גוון אפור יותר.[11] השונר המצוי קטן יותר בדרך כלל מהקנדי, אך באזורים שבהם הם סימטריים השונר המצוי נוטה להיות גדול יותר ועדיין עלולים להתבלבל בינו לבין השונר הקנדי.

תפוצה ובית גידול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השונר הקנדי מצוי בעיקר ביערות הטייגה הצפופים של קנדה (אנ'), וטווח התפוצה שלו עולה בקנה אחד עם זה של ארנבת השלג. בעבר השתרע טווח התפוצה של השונר הקנדי על פני 24 מדינות בצפון ארצות הברית, עד אולי דרומה להרי הרוקי בניו מקסיקו וצפונה לקו העצים בקוטב הצפוני דרך יערות מחטניים באלסקה ובקנדה. בארצות הברית מצוי השונר הקנדי בהרים הכחולים (אנ') וברכס קסקייד באזור הפסיפיק נורת' וסט, הרי הרוקי, אזור צפון האגמים הגדולים (במינסוטה ובחצי האי העליון של מישיגן) ובצפון ניו אינגלנד (בניו המפשייר, מיין וורמונט). השונר הושב מחדש לקולורדו בהצלחה החל משנת 1999, לאחר שאוכלוסייתו שם הושמדה בשנות ה-70 של המאה ה-20.[23] השונרים בקנדה נמנעים בדרך כלל מלהיות בשטחים פתוחים למרות זמינות הטרף הטובה. הם מתקשים לשרוד באזורי עצים כבדים ובשטחים חקלאיים, אם כי הם יכולים לשגשג היטב באזורים כרותים שהתחדשו למשך לפחות 15 שנים. שונרים בקנדה תועדו עד לגובה של 4,310 מטרים. הוא נחשב לבעל חיים שהושמד בניו יורק, פנסילבניה, מסצ'וסטס, נבדה, אינדיאנה ואוהיו.[24]

ב-1903 נורה שונר קנדי ליד עיר שוק בבריטניה, לאחר שזה תקף שני כלבים. החיה לא זוהתה באותה עת והיא נשמרה במוזיאון בבריסטול ולבסוף זוהתה במסגרת מחקר משנת 2014. החוקרים הגיעו למסקנה שהשונר כנראה היה שבוי במשך זמן מה, אולי כחיית מחמד אקזוטית או כחלק ממאגר מטיילים, אבל ייתכן ששרד תקופה משמעותית לאחר שנמלט.[25]

אקולוגיה והתנהגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השונר הקנדי נוטה להיות לילי כמו הטרף העיקרי שלו, ארנבת השלג. עם זאת, ניתן להבחין בפעילות שלו במהלך היום. השונר יכול לכסות 8–9 ק"מ מדי יום ולנוע במהירות של 0.75–1.46 קמ"ש כדי להשיג טרף.[26] השונרים הקנדים הם שחיינים טובים; שונר אחד תועד שוחה 3.2 ק"מ על פני נהר היוקון.[27] השונר הקנדי מטפס ביעילות, וחומק מטורפים בעזרת טיפוס גבוה על עצים, אבל הם צדים רק על הקרקע. הם בעיקר בודדים ובעלי אינטראקציה חברתית מינימלית למעט הקשר בין אימהות לצאצאים והקשר הזמני בין פרטים ממינים מנוגדים במהלך עונת ההזדווגות. פרטים מאותו המין נוטים במיוחד להתחמק זה מזה, ויוצרים טריטוריות "תוך מיניות" - מבנה חברתי הדומה לזה של דובים, שונרים מצויים, פומות ההרים וסמורים. כתוצאה מכך, תוקפנות תוך-ספציפית וקניבליזם הם נדירים, אך עשויים להיות נפוצים יותר כאשר ישנו מזון דל.[28]

תחומי מחייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השונרים הקנדים מקימים תחומי מחייה המשתנים במידה רבה בגודלם, בהתאם לשיטת המדידה. שתי השיטות הנפוצות הן בחינת עקבות השונר בשלג וטלמטריית רדיו (אנ'); השיטה הראשונה נותנת בדרך כלל גדלים קטנים יותר לתחומי מחייה. מחקרים המבוססים על השיטה הראשונה העריכו את גודל תחומי המחייה ב-11.1–49.5 קמ"ר, בעוד שמחקרים המבוססים על השיטה השנייה נתנו גודל של 8–783 קמ"ר.[29] כמו חתולים אחרים, גם השונר הקנדי מסמן את הטריטוריה שלו על ידי ריסוס שתן והנחת צואה על שלג או גדמי עצים ואתרים בולטים אחרים בתחומו ובסביבתו.[30]

גורמים כמו זמינות הטרף (בעיקר ארנבת השלג), צפיפות אוכלוסיית השונרים והטופוגרפיה של בית הגידול קובעים את הצורה והגודל של תחום המחייה. מחקרים ניסו לתאם את שפע ארנבות שלג באזור עם הגדלים של תחומי המחייה של השונר באזור זה. מחקר משנת 1985 הראה שהגודל הממוצע של תחומי המחייה גדל פי שלושה - מ-13.2 ל-39.2 קמ"ר - כאשר צפיפות אוכלוסיית הארנבת ירדה מ-14.7 ל-1/הקטאר.[31] עם זאת, כמה מחקרים אחרים דיווחו על תגובות שונות של שונרים קנדים בזמנים של מחסור בטרף; חלק מהם אינם מראים כל שינוי בטווחיהם, בעוד שאחרים עשויים לפנות לציד באזורים קטנים התופסים תחומי מחייה קטנים. לעיתים קרובות אינם עוזבים בדרך כלל השונרים הקנדים את תחומי מחייתם, אם כי זמינות טרף מוגבלת יכולה לאלצם להתפזר או להרחיב את תחומי מחייתם.[32]

זכרים נוטים לתפוס תחומי מחייה גדולים יותר מאשר נקבות; לדוגמה, נתונים מניתוח טלמטרי רדיו משנת 1980 במינסוטה הראו כי תחומי המחייה של הזכרים מתפרסים על פני 145–243 קמ"ר, בעוד שאלו של הנקבות מכסים 51–122 קמ"ר.[33] במחקר אחר שנערך בדרום הטריטוריות הצפון-מערביות תחומי מחייה של פרטים משני המינים נמצאו חופפים באופן נרחב, בעוד שתחומי המחייה של פרטים מאותו המין כמעט ולא תאמו. מסקנת המחקר הייתה ששונרים אינם מראים שום נטייה משמעותית להימנע או להתערבב זה בזה, ובכך רק מגנים באופן פסיבי על תחומי מחייתם.[32] תחומי המחייה של הנקבות מתכווצים בגודלם כאשר יש להן צאצאים לטפל בהם המתרחבים לגודלם המקורי בזמן הגמילה.

שונרים קנדים בפריפריה, בהתחשב במספרם הקטן וברגישותם להפרדה מהאוכלוסייה המרכזית על ידי מחסומים טבעיים (כגון נהרות), עלולים להתמודד עם קושי רב יותר להתרבות עם השונרים המרכז האוכלוסייה ולפיכך להראות שונות גנטית (אנ') נמוכה יותר. עם זאת, ידוע כי שונרים קנדים מתפזרים למרחקים גדולים, לרוב אלפי קילומטרים, מה שעלול להגביר את השונות הגנטית באוכלוסיות מופרדות.[34] הם בדרך כלל נעים בתוך אזורים שבהם זמינות הטרף ותכונות השלג (כגון הקשיות והמידה שבה כפות רגליהם שוקעות בשלג) דומות פחות או יותר; פרטים עשויים להתפזר על פני אזורים קטנים יותר באזורים של שלג רך.

תזונה וציד

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארנבת השלג היא הטרף העיקרי של השונר הקנדי

השונר הקנדי צד בעיקר את ארנבת השלג. ארנבות אלו מהוות 35–97 אחוזים מהתזונה שלהם;[14] השיעור משתנה לפי העונה ושפע הארנבות. עם זאת, בזמנים שבהם מספרם של הארנבת יורד, יכללו השונרים הקנדים בעלי חיים אחרים בתזונתם - כמו ברווזים, עכברים, סנאים אדומים אמריקאים, נברנים, פרסתנים צעירים ועוד - אם כי ארנבות השלג ממשיכות להיות המרכיב העיקרי בתזונתם. השונר הקנדי נוטה להיות פחות סלקטיבי בקיץ ובסתיו, ומוסיף יונקים קטנים לתזונתו מלבד הארנבת. הסיבה מאחורי זה לא ברורה - זה יכול להיות בגלל שפע גדול יותר של טרף חלופי, או הצלחה מופחתת בציד ארנבות. מחקר באלסקה מצא שלשונר הקנדי היה חלק בירידה באוכלוסיות השועל המצוי, אייל הצפון וכבשי דאל, כאשר מספר הארנבות היה נמוך מאוד.[35] כמו כן, דווח שהם ניזונים מדי פעם מסוקולנטים ועשבים. השונרים הקנדים צורכים 0.6–1.2 ק"ג מזון מדי יום.

שונרים קנדים צדים בשעות הדמדומים או הלילה, הזמן שבו ארנבות השלג נוטות להיות פעילות. הם מסתמכים על ראייתם ועל חוש השמיעה שלהם כדי לאתר טרף.[16] השונר ישוטט או ימתין בשבילים מסוימים שפוקדים אותם ארנבות השלג, יתנפל על ארנבת ויהרוג אותה בנשיכה בראשה, בגרונה או בעורפה. לפעמים יש צורך במרדף של עד כמה גבולות כדי ללכוד את הטרף. השונר נעזר בראייתו הסטריאוסקופית בזיהוי טרף ובמדידת מרחקים. השהות במחסה בזמן הציד מסייעת לשונר לשמור על אנרגיה בבית גידולו הקפוא על ידי הימנעות מתנועה מיותרת.[36] פרסתנים צעירים ננשכים בגרון על מנת שיחנקו למוות. השונר עשוי לאכול את הטרף שלו מייד, לאחסנו בשלג או לנטוש אותו כדי לאכול אותו במהלך הימים הקרובים.[30] מחקרים מצביעים על כך שהצלחה בציד ארנבות השלג תלויה במידה רבה במרחק בין השונר לארנבת כאשר הראשון מתחיל לרדוף אחר האחרונה ובמהירות היחסית שלהם, אשר בתורה תלויה בכושר הציד של השונר, בערנות הארנבת ובכיסוי הצמחייה בקרב גורמים אחרים. שונרים קנדים יצודו מדי פעם יחד, אם כי מחקרים שונים חלוקים לגבי האופן שבו הדבר משפיע על שיעור ההצלחה בהשוואה לציד של שונר יחיד. הם עשויים לצוד בקבוצות כאשר ארנבות השלג נצפות באופן נדיר.

מלבד השונר הקנדי, זאב ערבות הוא גם טורף עיקרי של ארנבת השלג. מחקר הראה שבהשוואה לשונרים הקנדים, רגליהם של זאבי ערבות שוקעות עמוק יותר בשלג בשל גודלם הקטן יותר ומכאן יחס גדול יותר של מסת גוף לשטח כף הרגל, מה שגורם להם לארוב לטרפם במקום לרדוף אחריו כפי שנוהגים שונרים קנדים לעשות לעיתים קרובות.[37] מחקר על שתי החיות הללו שנערך בדרום-מערב יוקון הראה שכאשר גדלה אוכלוסיית ארנבות השלג, שתיהן הרגו יותר מהנדרש לקיומן; השונרים צריכים להרוג 0.4 עד 0.5 ארנבות ביום כדי לעמוד בדרישות האנרגיה שלהם, אך התגלה כי הם הורגים 1.2 ארנבות ביום. זאבי ערבות, עם שיעור הצלחה של 36.9%, התגלו כציידים מוצלחים יותר מהשונרים הקנדים שהצליחו ב-28.7%;[26] עם זאת, ייתכן שהדבר נבע ממספר גדול יותר של זאבי ערבות בוגרים באוכלוסייה הנחקרת. השונרים לכדו רק לעיתים נדירות את טרפם, בניגוד לזאב ערבות, וייתכן שהדבר הוביל לצריכה חלקית של כמה טרפים. כאשר ירד מספר ארנבות השלג צדו שתי החיות במשך פרק זמן זהה כפי שנהגו לעשות כאשר היו ארנבות בשפע, אך השונרים צדו יותר ארנבות ממה שצדו קודם לכן. יתר על כן, הם גם השלימו את תזונתם בעזרת ציד של סנאים אדומים אמריקאים.

יחסים עם ארנבת השלג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השונר הקנדי, הנחשב לטורף מומחה (אנ'), תלוי מאוד בארנבות השלג למזון. אוכלוסיות ארנבת השלג באלסקה ובמרכז קנדה עוברות עליות וירידות מחזוריות - מה שיכול לגרום לצפיפות האוכלוסייה לרדת לעיתים. כתוצאה מכך, תקופה של מחסור בארנבות מתרחשת כל 8 עד 11 שנים. כדוגמה למחזור נטרף-טורף, השינויים המחזוריים באוכלוסיות ארנבת השלג משפיעים משמעותית על מספרי טורפיהם: השונרים הקנדים וזאבי הערבות, באזור. כאשר אוכלוסיות ארנבת השלג צונחות עוברים השונרים הקנדים לעיתים קרובות לאזורים שחיים בהם יותר ארנבות, ולפעמים מכסים למעלה מ-1,000 ק"מ, ונוטים לא להמליט;[38] ככל שמספר הארנבות גדל, כך גם אוכלוסיית השונרים. בצפון קנדה, ניתן להעריך את אוכלוסיית השונרים לפי רישומים שנשמרו על ידי חברת מפרץ הדסון והממשלה הקנדית מאז שנות ה-30 של המאה ה-18.[39] נמצא כי אוכלוסיות השונר הקנדי משתנות מעת לעת פי 3 עד 17. מחזורים אלה הובאו כדוגמה למשוואות הלוטקה-וולטרה, הנגרמות על ידי תגובה הדדית של שלושה גורמים עיקריים – מזון, טריפה ואינטראקציה חברתית.[40] מחקר שכלל מודלים סטטיסטיים של היחסים הבין-ספציפיים של ארנבת השלג, מיני הצמחים מהם היא ניזונה וטורפיה (בהם השונר הקנדי) העלה כי בעוד שהדמוגרפיה של השונר הקנדי תלויה בעיקר בארנבת השלג, הדינמיקה שלה תלויה בתזונתה ובטורפיה, שהשונר הקנדי הוא רק אחד מהם.[41] גורמים סביבתיים כמו שרפות יער, משקעים וירידת שלג עשויים גם הם להשפיע באופן משמעותי על מחזור נטרף-טורף זה.[42]

רבייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גור ואם

עונת ההזדווגות נמשכת כחודש, ממרץ עד תחילת אפריל. סימון שתן וקריאות הזדווגות הם חלק מהתנהגות התצוגה (אנ') ומגבירים את האינטראקציה בין פרטים ממינים מנוגדים. נקבות יכולות לבייץ ביוץ מושרה כאשר הזמינות של בני הזוג שלהם היא נמוכה, או ביוץ ספונטני כאשר מספר בני זוג זמינים. לנקבות יש רק מחזור ייחום בודד; הנמשך 3 עד 5 ימים בשבי.[30] מספר פרטים נצפו משמיעים קולות של יללות ארוכות, כנראה כשיחות הזדווגות (אנ'). לפני הלידה מכינה הנקבה מאורה, בדרך כלל בעזרת מברשת עבה מאוד ובתוך סבך של שיחים, עצים או פסולת עצים.[43]

לאחר היריון שנמשך חודשיים עד שלושה מתבצעת המלטה של אחד עד שמונה גורים. מחזורי הרבייה של השונר הקנדי וגודל ההמלטה משתנים בהתאם לזמינות הטרף; גודל ההמלטה יתכווץ בדרך כלל בשנים של ירידה באוכלוסיות ארנבת השלג, ויגדל כאשר הן יהיו בשפע.[44] הגורים שוקלים בין 175 ל-235 גרם בלידתם ובהתחלה יש להם פרווה בצבע אפרפר עם סימנים שחורים עליה. הם עיוורים בשבועיים הראשונים לחייהם ונגמלים בגיל 12 שבועות. רוב הלידות מתרחשות ממאי עד יולי. גורי חתולים עוזבים את המאורה כחמישה שבועות לאחר לידתם ומתחילים לצוד בגיל שבעה עד תשעה חודשים. הם עוזבים את האם בהיותם בני עשרה חודשים, עם תחילת עונת הרבייה הבאה, אך הם לא מגיעים לגודל הבוגר המלא עד גיל שנתיים בערך. צאצאיות מתמקמות בדרך כלל בתחומי מחיה הקרובים לאימהותיהן ונשארות איתן בקשר לאורך כל חייהן, בעוד שצאצאים זכרים מתרחקים מתחום אימם. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל עשרה חודשים, אך לעיתים קרובות דוחות את הרבייה בשנה נוספת; זכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים או שלוש. דווח כי השונרים הקנדים חיים 16 שנים בטבע, אם כי רובם אינם שורדים במשך 10 שנים; בשבי הם עלולים להגיע לגיל 27.

תמותה ובריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שהשונר הקנדי מארח מספר טפילים. השונרים הקנדים יכלו למלא תפקיד בהעברת הטפיל הזואונוטי Toxoplasma gondii (אנ') לאינואיטים באמריקה הצפונית.[45] מחקר שנערך ב-2006 מצא שמגפה היא גורם עיקרי לתמותה בקרב אוכלוסיות השונר הקנדי שהושבו לקולורדו.[46]

דלקים דייגים צדים שונרים קנדים מדי פעם בצפון-מזרח ארצות הברית; מחקר שנערך בצפון מיין מצא כי טריפה על ידי דלקים דייגים הוא גורם המוביל לתמותת השונר הקנדי במשך 12 שנים, אם כי לא נראה שהדבר משפיע על גידול אוכלוסיית השונר.[47]

יחסים עם בני האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוות שונר קנדי

השונרים הקנדים לכודים בעונות ספציפיות ברוב אלסקה וקנדה; עונות ציד ומכסות נקבעות על סמך נתוני אוכלוסיית השונר הקנדי. אלברטה מובילה בדרך כלל בייצור פרוות, ומהווה כמעט שליש מסך כל קנדה. בעקבות ירידה מחזורית באוכלוסיות השונר הקנדי במהלך אמצע עד סוף שנות ה-80, חלה ירידה חדה במחירים ובקטיף של פרוות השונר הקנדי - המספר הממוצע של הפרוות שיוצאו מקנדה ומארצות הברית ירד מ-35,669 בשנים 1980–1984 ל-7,360 בין 1986 ו-1989. לאחר מכן גדלו המספרים ל-15,387 במהלך השנים 2000–2006.[48] גם בלי רגולציה לא הושפעו מחזורי הנטרף-טורף עם ארנבת השלג ותפוצת השונר הקנדי במהלך המאה האחרונה.

סקר הסחר הבין-לאומי בחיות בר בין 1980 ל-2004 טען כי מבין כל השונרים, השונר הקנדי היווה שלושים אחוז מהפריטים החוקיים והוא היווה חלק קטן בסחר בלתי חוקי. למרות שלא היה ברור אלו שונרים היו מועדפים באמריקה הצפונית, נראה כי פרוות השונר המצוי והקנדי היו מבוקשות יותר מאלה של שונרים אחרים בשווקים באסיה ובאירופה.[49]

איומים ושימור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיום של השונרים הקנדים החיים במזרח קנדה הוא תחרות עם זאב הערבות המזרחי, שמספר פרטיו באזור עלה בעשורים האחרונים. אובדן בתי גידול הוא האיום העיקרי של השונרים החיים בארצות הברית הרציפה, בעוד שלכידה היא גורם תמותה חסר חשיבות יחסית. בפריפריה הדרומית של תחום המחיה של השונרים הקנדים דווח על הכלאה בינם לבין שונרים מצויים. הכלאה בין מינים קרובים עשויה לתחם באופן משמעותי את הטווח הגאוגרפי שלהם, במיוחד אם הם נמצאים בסכנה שכן הצלחת הרבייה אצל נקבות תפחת עקב לידת צאצאים סטריליים; מצד שני, כלאיים פוריים יכולים להתחרות ולהתרבות הלאה עם מיני האב, מה שעלול להפחית את מספרם של מיני האב. כלאיים של שונרים קנדים ומצויים הראו סימני הצלחה ברבייה ולא נראה שהם מהווים איום משמעותי על מין האב.[50] השונר הקנדי מצוי בשפע בטווח המחיה הרחב שלו ולא היה מאוים באופן משמעותי על ידי סחר חוקי במשך מאות שנים. לפיכך, ה-IUCN מסווג את השונר הקנדי במצב השימור ללא חשש.

עם זאת אוכלוסיות השונר הקנדי במחצית הדרומית של הטווח הן נמוכות יחסית ומוגנות מפני סחר בפרווה. השונר הקנדי מצוי בסכנת הכחדה בניו ברנזוויק ובנובה סקוטיה. ב-24 במרץ 2000 פרסם שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית את הכלל הסופי שלו, שקבע כי השונר הקנדי הוא זן מאוים ב-14 ממדינות ארצות הברית.[51] בשנת 2005 תיחם השירות שישה אזורי מחיה עיקריים שבהם דווח על רבייה של שונר בשני העשורים האחרונים: צפון מיין וניו המפשייר, צפון-מזרח מינסוטה, צפון-מערב מונטנה וצפון-מזרח איידהו, רכס נהר קטל (אנ') ו"אזור הטריז" בוושינגטון, רכס הקסקייד הצפוני של וושינגטון ואזור ילוסטון רבתי של ויומינג, מונטנה ואיידהו. עד שנת 2010, לאחר מאמץ של 11 שנים, הושב השונר הקנדי בהצלחה לקולורדו.[52] ההיכרות הראשונית הייתה בהרי סן חואן בדרום-מערב קולורדו, אך אוכלוסיות עצמאיות הוקמו ברחבי דרום-מרכז הרי הרוקי בקולורדו עד עד מחוז סאמיט (אנ'). מחקר משנת 2012 הראה כי מספר הפרטים השתפר בצפון-מזרח ארצות הברית; עם זאת, מחקר משנת 2008 הראה שאוכלוסיות השונר הקנדי לא מצליחות להתקיים בוושינגטון בגלל פיצול בתי הגידול. מחקר משנת 2017 דיווח כי מספר הפרטים בארצות הברית הולך וגובר באזורים רבים בארצות הברית. בינואר 2018 הכריז שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית כי השונר הקנדי אינו זקוק עוד להגנות מיוחדות בארצות הברית בעקבות צעדים לשימור אוכלוסייתיו, ומעמדו כמין "מאוים" עשוי להישלל בעתיד.[53]

טכניקות שונות הופעלו כדי לחקור את אוכלוסיות השונר הקנדי; הנתונים שנאספו יכולים לספק מידע שימושי על האקולוגיה והתפוצה של המינים ולסלול את הדרך לאמצעי שימור יעילים. בתחנות ריח נעשה שימוש בריח בואשים (ולעיתים בריח נפית החתולים), כמו גם בחפצים מרצדים דוגמת כנף ציפור על חוט, במטרה לפתות את השונר לאזורים עם מצלמות מעקב. טכניקה זו, למרות שהיא שיטתית, עשויה להיות יקרה מדי לביצוע באזורים גדולים. שיטות אחרות כוללות טלמטריית רדיו ומעקב אחר שלג. מעקב אחר שלג עשוי להיות מאתגר באזורים ללא כבישים, ולפעמים ניתן לטעות בין מסלולי שונר מצוי לאלו של שונר קנדי.[54] נוהם שיער כרוך באיסוף שערות שנשרו משונרים קנדים, במיוחד כשהם מתחככים בחפצים (כגון שלג); מחקר הראה שתערובת של קסטוריום בונה ושמן חתולים יכולה לגרום להתנהגות שפשוף אצל השונר הקנדי. שיטה זו היא בדרך כלל זולה, והסיכויים לזיהוי שגוי בה הם נמוכים מכיוון שניתן לנתח ראיות פיזיות כמו שערות באופן גנטי.

בין 1989 ל-1992 נעשה ניסיון להשיב מחדש את השונר הקנדי למדינת ניו יורק, כאשר נתפסו 80 שונרים קנדים מצפון-מערב קנדה ושוחררו להרי אדירונדאק על ידי המכללה הממלכתית של אוניברסיטת ניו יורק למדעי הסביבה והיערנות (אנ'). חלק מהשונרים ששוחררו התפזרו במדינות הסובבות: פנסילבניה, ניו ג'רזי, מסצ'וסטס, ניו המפשייר והפרובינציות הקנדיות של אונטריו, קוויבק וניו ברנזוויק. לאחר מכן נחשב השונר הקנדי באופן רשמי למין שנכחד ממדינת ניו יורק, אך הוא עדיין מוגן באופן מלא על פי חוקי המדינה.[55] 19 פרטים נהרגו בתאונות דרכים, שמונה נורו בטעות על ידי ציידי שונרים מצויים והנותרים מתו מסיבות לא ידועות או מטריפה.[56]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שונר קנדי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שונר קנדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Robert Kerr, "F. lynx canadensis", The Animal Kingdom, London: A. Strahan & T. Cadell, 1792, עמ' 158−157
  3. ^ Outram Bangs, "Notes on the lynxes of eastern North America, with descriptions of two new species", Proceedings of the Biological Society of Washington 11, 1897, עמ' 51−47
  4. ^ Witmer Stone, "Report on the birds and mammals collected by the McIlhenny Expedition to Pt. Barrow, Alaska", Proceedings of the Academy of Natural Sciences of Philadelphia 52, 1900, עמ' 49−4
  5. ^ Gerrit Smith Miller Jr., List of North American Land Mammals in the United States National Museum, 1911, Washington, D.C.: United States National Museum, 1912, עמ' 121−118
  6. ^ Wallace Christopher Wozencraft, "Species Lynx canadensis", Mammal Species of the World: A Taxonomic and Geographic Reference, Johns Hopkins University Press, 2005, עמ' 541
  7. ^ C. G. van Zyll de Jong, "Differentiation of the Canada lynx, Felis (Lynx) canadensis subsolana, in Newfoundland", Canadian Journal of Zoology 53, 1975, עמ' 705−699 doi: 10.1139/z75-085
  8. ^ A. Kitchener, C. Breitenmoser-Würsten, E. Eizirik, A. Gentry, L. Werdelin, A. Wilting, N. Yamaguchi, A. Abramov, P. Christiansen, C. Driscoll, J. Duckworth, W. Johnson, Shu-Jin Luo, E. Meijaard, P. O'Donoghue, J. Sanderson, K. Seymour, M. Bruford, C. Groves, M. Hoffmann, K. Nowell, Zena L. Timmons, S. Tobe, "A revised taxonomy of the Felidae: The final report of the Cat Classification Task Force of the IUCN Cat Specialist Group", Cat News, 2017, עמ' 42−41
  9. ^ Justin Meröndun, Dennis L. Murray, Aaron B. A. Shafer, "Genome-scale sampling suggests cryptic epigenetic structuring and insular divergence in Canada lynx", Molecular Ecology 28, 2019, עמ' 3186–3196 doi: 10.1111/mec.15131
  10. ^ Warren E. Johnson, Eduardo Eizirik, Jill Pecon-Slattery, William J. Murphy, Agostinho Antunes, Emma Teeling, Stephen J. O'Brien, "The Late Miocene radiation of modern Felidae: A genetic assessment", Science 311, 2006, עמ' 73–77 doi: 10.1126/science.1122277
  11. ^ 1 2 3 E. M. Anderson, M. J. Lovallo, "Bobcat and lynx", Wild Mammals of North America: Biology, Management, and Conservation, Baltimore: Johns Hopkins University Press, 2003, עמ' 758–786
  12. ^ 1 2 Lars Werdelin, "The evolution of lynxes", Annales Zoologici Fennici 18, 1981, עמ' 37–71‏, JSTOR 23734102
  13. ^ John O. Whitaker, William John Hamilton, Mammals of the Eastern United States, Cornell University Press, 1998
  14. ^ 1 2 3 Luke Hunter, Wild Cats of the World, London: Bloomsbury Publishing, 2015, עמ' 146–151
  15. ^ Magdalena N. Muchlinski, J. Josh Snodgrass, Carl J. Terranova, "Muscle Mass Scaling in Primates: An Energetic and Ecological Perspective", American Journal of Primatology 74, 2012, עמ' 305–407 doi: 10.1002/ajp.21990
  16. ^ 1 2 R.M. Nowak, Walker's Mammals of the World, Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1999, עמ' 807–808
  17. ^ E. Schwarz, "Blue or dilute mutation in Alaskan lynx", Journal of Mammalogy 19, 1938, עמ' 376 doi: 10.1093/jmammal/19.3.376-a
  18. ^ 1 2 R. Tumlison, "Felis lynx", Mammalian Species 269, 1987, עמ' 1–8 doi: 10.2307/3503985‏, JSTOR 3503985
  19. ^ G. R. Parker, J. W. Maxwell, L. D. Morton, G. E. J. Smith, "The ecology of the lynx (Lynx canadensis) on Cape Breton Island", Canadian Journal of Zoology 64, 1983, עמ' 770–786 doi: 10.1139/z83-102
  20. ^ H. Golden, T. Krause, "How to avoid incidental take of lynx while trapping or hunting bobcats and other furbearers", United States Fish & Wildlife Service and International Association of Fish and Wildlife Agencies, 2003
  21. ^ William Henry Burt, A Field Guide to the Mammals: North America North of Mexico, Boston: Houghton Mifflin Co., 1976, עמ' 80
  22. ^ David MacDonald, The Velvet Claw: A Natural History of the Carnivores, New York: BBC Books, 1993, עמ' 47–50
  23. ^ Deepan Dutta, Wildlife officials say the Canada Lynx doesn’t need endangered listing, conservationists disagree, VailDaily.com, ‏13 בינואר 2018
  24. ^ NatureServe Explorer 2.0
  25. ^ Max Blake, Darren Naish, Greger Larson, Charlotte L. King, Geoff Nowell, Manabu Sakamoto, Ross Barnett, "Multidisciplinary investigation of a 'British big cat': a lynx killed in southern England c. 1903", Historical Biology 26, 2013, עמ' 441–448 doi: 10.1080/08912963.2013.785541
  26. ^ 1 2 Mark O’Donoghue, Stan Boutin, Charles J. Krebs, Gustavo Zuleta, Dennis L. Murray, Elizabeth J. Hofer, "Functional responses of coyotes and lynx to the snowshoe hare cycle", Ecology 79, 1998, עמ' 1193–1208 doi: 10.1890/0012-9658(1998)079[1193:FROCAL]2.0.CO;2
  27. ^ Jerry Kobalenko, Forest Cats of North America Cougars, Bobcats, Lynx, Ontario: Firefly Books, 1997, עמ' 35
  28. ^ Garth Mowat, Kim G. Poole, Mark O’Donoghue, "Ecology of lynx in northern Canada and Alaska", 1999, עמ' 265–306
  29. ^ Garry M. Koehler, Kelth B. Aubry, "Lynx", The scientific basis for conserving forest carnivores: American marten, fisher, lynx and wolverine in the western United States (General Technical Report RM-254) (Report). Rocky Mountain Forest and Range Experiment Station, USDA Forest Service, 1994, עמ' 74–98
  30. ^ 1 2 3 Mel Sunquist, Fiona Sunquist, "Canada lynx Lynx canadensis (Kerr, 1792)", Wild Cats of the World, Chicago: University of Chicago Press, 2002, עמ' 154–163
  31. ^ Richard M. P. Ward, Charles J. Krebs, "Behavioural responses of lynx to declining snowshoe hare abundance", Canadian Journal of Zoology 63, 1985, עמ' 2817–2824 doi: 10.1139/z85-421
  32. ^ 1 2 Kim G. Poole, "Spatial organization of a lynx population", Canadian Journal of Zoology 73, 1995, עמ' 632–642 doi: 10.1139/z95-074
  33. ^ L. David Mech, "Age, sex, reproduction, and spatial organization of lynxes colonizing Northeastern Minnesota", Journal of Mammalogy 61, 1980, עמ' 261–267 doi: 10.2307/1380047‏, JSTOR 1380047
  34. ^ Michael K. Schwartz, L. Scott Mills, Kevin S. McKelvey, Leonard F. Ruggiero, Fred W. Allendorf, "DNA reveals high dispersal synchronizing the population dynamics of Canada lynx", Nature 415, 2002, עמ' 520–522 doi: 10.1038/415520a
  35. ^ Robert O. Stephenson, Daniel V. Grangaard, John Burch, "Lynx, Felis lynx, predation on red foxes, Vulpes vulpes, caribou, Rangifer tarandus, and Dall sheep, Ovis dalli, in Alaska", Canadian Field-Naturalist 105, 1991, עמ' 255–262 doi: 10.5962/p.358005
  36. ^ Environment Yukon, Canada lynx (Lynx canadensis), Government of Yukon
  37. ^ Dennis L. Murray, Stan Boutin, "The influence of snow on lynx and coyote movements: does morphology affect behavior?", Oecologia 88, 1991, עמ' 463–469 doi: 10.1007/BF00317707
  38. ^ Kim G. Poole, "A review of the Canada lynx, Lynx canadensis, in Canada", The Canadian Field-Naturalist 117, 2003, עמ' 360–376 doi: 10.22621/cfn.v117i3.738
  39. ^ M. S. Weinstein, "Hares, lynx, and trappers", The American Naturalist 111, 1977, עמ' 806–808 doi: 10.1086/283212‏, JSTOR 2460337
  40. ^ Charles J. Krebs, Rudy Boonstra, Stan Boutin, A.R.E. Sinclair, "What drives the 10-year cycle of snowshoe hares?: The ten-year cycle of snowshoe hares—one of the most striking features of the boreal forest—is a product of the interaction between predation and food supplies, as large-scale experiments in the Yukon have demonstrated", BioScience 51, 2001, עמ' 25–35 doi: 10.1641/0006-3568(2001)051[0025:WDTYCO]2.0.CO;2
  41. ^ Nils Chr. Stenseth, Wilhelm Falck, Ottar N. Bjørnstad, Charles J. Krebs, "Population regulation in snowshoe hare and Canadian lynx: Asymmetric food web configurations between hare and lynx", Proceedings of the National Academy of Sciences 94, 1997, עמ' 5147–5152 doi: 10.1073/pnas.94.10.5147
  42. ^ John F. Fox, "Forest fires and the snowshoe hare-Canada lynx cycle", Oecologia 31, 1978, עמ' 349–374 doi: 10.1007/BF00346252
  43. ^ Nora Bowers, Rick Bowers, Kenn Kaufman, Kaufman Field Guide to Mammals of North America, New York: Houghton Mifflin, 2007, עמ' 138
  44. ^ Urs Breitenmoser, Christine Breitenmoser-Würst, "Predators of cyclic prey: is the Canada lynx a victim or profiteer of the snowshoe hare cycle?", Oikos 66, 1993, עמ' 551–554 doi: 10.2307/3544952‏, JSTOR 3544952
  45. ^ S. J. Reiling, B. R. Dixon, "Toxoplasma gondii: How an Amazonian parasite became an Inuit health issue", Canada Communicable Disease Report 45, 2019, עמ' 183–190 doi: 10.14745/ccdr.v45i78a03
  46. ^ Margaret A. Wild, Tanya M. Shenk, Terry R. Spraker, "Plague as a mortality factor in Canada lynx (Lynx canadensis) reintroduced to Colorado", Journal of Wildlife Diseases 42, 2006, עמ' 646–650 doi: 10.7589/0090-3558-42.3.646
  47. ^ Scott R. McLellan, Jennifer H. Vashon, Erica L. Johnson, Shannon M. Crowley, Adam D. Vashon, "Fisher predation on Canada lynx in the Northeastern United States", The Journal of Wildlife Management 82, 2018, עמ' 1775–1783 doi: 10.1002/jwmg.21538
  48. ^ David Whyte Macdonald, Andrew J. Loveridge, "Dramatis personae: an introduction to the wild felids", The Biology and Conservation of Wild Felids, Oxford: Oxford University Press, 2010, עמ' 3–58
  49. ^ Ernest W. T. Cooper, Tanya Shadbolt, Analysis of the CITES-reported illegal trade in Lynx species and fur industry perceptions in North America and Europe in the context of supporting the CITES review of Felidae based upon AC21 Doc 11.3: Phase I: AC21-22 Lynx Complex and potential look-alikes, Traffic, 2030, עמ' 1–79
  50. ^ J. A. Homyack, "Canada Lynx-Bobcat (Lynx canadensis × L.rufus) hybrids at the southern periphery of lynx range in Maine, Minnesota and New Brunswick", The American Midland Naturalist 159, 2008, עמ' 504–508 doi: 10.1674/0003-0031(2008)159[504:CLLCLR]2.0.CO;2
  51. ^ Fish and Wildlife Service, "Endangered and threatened wildlife and plants; determination of threatened status for the contiguous U.S. distinct population segment of the Canada lynx and related rule", Federal Register 65, 2000
  52. ^ Colorado Parks and Wildlife, Success of the Colorado Division of Wildlife's lynx reintroduction program, 2011, עמ' 1–4
  53. ^ Associated Press, US says snow-loving lynx no longer need special protection, KTUU, ‏12 בינואר 2018
  54. ^ John R. Squires, Kevin S. McKelvey, Leonard F. Ruggiero, "A snow-tracking protocol used to delineate local lynx, Lynx canadensis, distributions", The Canadian Field-Naturalist 118, 2004, עמ' 583 doi: 10.22621/cfn.v118i4.60
  55. ^ Canada Lynx, Department of Environmental Conservation
  56. ^ Mike Lynch, Lynx unlikely to return, Adirondack Explorer, ‏13 במאי 2015


חתוליים
חתולים קטנים
חתול חתול חולות • חתול ביצות • חתול שחור-רגל • חתול מדבר סיני • חתול בר (חתול הבית)
חתול פאלאס (סוג ומין יחיד) חתול פאלאס
חתול זהוב חתול זהוב אסייתי • חתול זהוב בורנאי
חתול נמרי חתול נמרי בנגלי • חתול דגים נמרי • חתול נמרי שטוח-ראש • חתול נמרי כהה • חתול נמרי סונדי
שונר שונר צפוני • שונר קנדי • שונר איברי • שונר מצוי
קרקל קרקל • חתול זהוב אפריקני
סרוואל (סוג ומין יחיד) סרוואל
נמרון אוצלוט • מרגיי • נמרון מנוקד • חתול קולוקולו • נמרון הפנטנל • נמרון הפמפס • נמרון ג'ופרי • חתול קודקוד • נמרון האנדים • נמרון דרומי
פומה פומת ההרים • יגוארונדי
חתול שיש (סוג ומין יחיד) חתול שיש
חתולים גדולים
נמר ערפילי נמר ערפילי מצוי • נמר ערפילי בורנאי
ברדלס (סוג ומין יחיד) ברדלס
פנתר אריה • טיגריס • נמר • יגואר • נמר השלג
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שונר_קנדי&oldid=39695298"