שגריר ארצות הברית ברוסיה
 | |
 | |
| איוש נוכחי | לין טרייסי |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 9 בינואר 2023 |
| דרכי מינוי | מינוי בצו נשיאותי |
| תחום שיפוט |
 רוסיה |
| כפוף | למזכיר המדינה |
| מעון |
בית ספאסו, ארבאט, מוסקבה 55°45′02″N 37°35′17″E / 55.75056°N 37.58806°E |
| מושב המשרה | בולשוי דוויאטינסקי פראולוק 8, מוסקבה |
| ייסוד המשרה | 5 בנובמבר 1809 |
| איוש ראשון | ג'ון קווינסי אדמס |
| https://ru.usembassy.gov/ | |
  | |
שגריר ארצות הברית ברוסיה הוא הנציג הרשמי של ארצות הברית בפדרציה הרוסית.
מושבו של השגריר הוא בשגרירות ארצות הברית במוסקבה, בבית ספאסו שברחוב ארבאט במוסקבה. בנוסף לשגרירות במוסקבה, לארצות הברית קונסוליה בסנקט פטרבורג וביקטרינבורג.
השגריר הראשון של ארצות הברית ברוסיה היה ג'ון קווינסי אדמס, מי שהיה לנשיא ארצות הברית השישי וכיהן כשגריר בשנים 1809 - 1814. ארצות הברית כוננה עם רוסיה יחסים דיפלומטיים לראשונה בשנת 1780, אלה הופסקו עם עליית הבולשביקים לשלטון בשנת 1917, ולא חודשו עד שנת 1933, אז קושרו יחסים דיפלומטיים בין ארצות הברית לברית המועצות.
בית ספאסו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעון השגריר הוא בית ספאסו (Spaso House), בניין בסגנון רנסאנס נאו-קלאסי בכיכר ספאסופסקובסקאיה 10, ברובע ארבאט שבמוסקבה. בנייתו הושלמה בשנת 1913 והוא שימש כאחוזתו של תעשיין הטקסטיל ניקולאי וטורוב שהיה אחד האנשים העשירים ביותר בתחילת המאה ה-20 באימפריה הרוסית. מאז 1933 משמש המבנה כמעון המגורים של שגריר ארצות הברית, תחילה בברית המועצות ולאחר מכן ברוסיה (מאז 1991).[1]
השם "בית ספאסו" נגזר משמה של הכיכר הסמוכה "ספאסופסקובסקאיה", שמשמעותו "המושיע על החולות" ומתייחס לאדמת החול של השכונה שיושבה הראשונה במאה ה-17. מרבית בתי העץ ברובע הובערו באש בשריפה שפרצה במוסקבה בשנת 1812. בתי אבן חדשים נבנו לאחר מכן ואלה כללו גם אחוזות רחבות ידיים.[2]
בשנת 1913 חלקים רבים מהכיכר נמכרו על ידי הנסיכה לובאנובה-רוסטובאיה למשפחת של התעשיין הרוסי ניקולאי וטורוב שהחזיק בבעלותו מספר מפעלי טקסטיל ברוסיה. לאחר רכישת חלקת האדמה וטורוב שכר את האדריכלים ולדימיר אדמוביץ' וולדימיר מאיאט לבנות לו אחוזה חדשה. השניים בחרו לבנות בסגנון נאו-קלאסי ובסגנון אימפריאלי. חזית הבית הושפעה מבית גגארין שהיה דוגמה טובה לסגנון האימפריאלי במוסקבה, נבנה בשנות 1820.[3] האדריכלים הושפעו גם מסגנון הבנייה של אחוזת פולובצוב בסנקט פטרבורג שהושלמה בשנת 1913 על ידי איוואן פומין.[4]
בניית הבית החלה באפריל 1913 וכמעט הושלמה בקיץ אותה שנה, אך העבודות נמשכו אל תוך שנת 1914 והושלמו לבסוף עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914.[5]
ניקולאי וטורוב התגורר בבית עד לפרוץ מהפכת אוקטובר 1917 כאשר נפטר בנסיבות מסתוריות ומשפחתו היגרה אל מחוץ לרוסיה. הבית הופקע על ידי הממשלה הסובייטית ושירת כהיכל נשפים ואירועים עבור ועדת ההוצאה לפועל המרכזית של הממשלה ולאחר מכן שימש הבית כמעון לדיפלומטים סובייטים, לרבות גאורגי צ'יצ'רין, קומיסר החוץ העממי בשנים 1918-1930 וסגנו, לב קראחאן.
בשנת 1933 ארצות הברית התרצתה להכיר בברית המועצות והחלה ביחסים דיפלומטים עמה. השגריר הראשון לברית המועצות וויליאן בוליט הגיע למוסקבה ובחר בבניין ברחוב מוחובאיה כבית לשגרירות האמריקאית כאשר הוא בחר בבית ספאסו למעונו הזמני. השגריר בחר בבית זה בשל היותו בית רחב למדי ומערכת חימום בסגנון-אמריקאי שהותקנה על ידי הממשל הסובייטי כבר בשנת 1928. המזכיר השלישי של השגרירות, ג'ורג' קנאן, ניהל משא ומתן לחכירת הבית למשך 3 שנים תמורת 75 אלף דולר. השגריר לא ביקש החכרה לטווח זמן גדול יותר מאחר שתכנן לבנות מעון חדש בגבעות הדרורים, דומה למונטיצ'לו של תומאס ג'פרסון, אך הסובייטים מעולם לא אפשרו מכירת שטח לבית חדש ולבסוף בית ספאסו הפך למעונו הקבוע של השגריר.[6]
הצוות הדיפלומטי עבר לבית בתחילת 1934 ובתחילה שימש הן כמעון מגורים והן כשגרירות. השגריר נהג לערוך נשפים רבים בבית באותה עת,[7] נשף ידוע במיוחד היה כמו זה שערכו בשנת 1935 שהיה ראוותני במיוחד עד כדי כך שבולגקוב הושפע ממנו וכתב עליו את נשף השטן בספרו "האמן ומרגריטה".[8]
לאחר יולי 1935 כשממשלת ברית המועצות הזמינה את בכירי המפלגה הקומוניסטית האמריקאית ליטול חלק בפסגת הקומינטרן, היחסים בין המדינות נעכרו והשגריר חדל לערוך נשפים ומסיבות ראוותניות.
בשנת 1936 מונה ג'וזף דייוויס לשגריר. יחד עם רעייתו השניים ערכו שיפוץ בבית ועד מהרה התברר להם כי הבית נתון להאזנות של הממשלה הסובייטית וגילו מיקרופונים חבויים. השגריר עזב את מוסקבה ביוני 1938. לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות, בית ספאסו נפגע מהפצצה אווירית ובאוקטובר 1941 הצוות הדיפלומטי נאלץ להתפנות לקויבישב, עמוק במזרח רוסיה. שישה דיפלומטים אמריקאים בהנהגת המזכיר השני לולין תומפסון המשיכו לעבוד בשגרירות ולספק אשרות מעבר ולדווח למחלקת המדינה על המצב. השגריר החדש האדמירל ויליאם סטנדלי עבד מקויבישב והיה נוסע לבית ספאסו בקביעות כדי לפגוש בכירים סובייטים ולדון בסיוע אמריקאי צבאי אפשרי.
באוגוסט 1943 הגרמנים החלו לסגת ממוסקבה והצוות הדיפלומטי חזר למוסקבה עם מינויו של אוורל הארימן לשגריר החדש. באוגוסט 1945 הגנרל דווייט אייזנהאואר הגיע לבית ספאסו לחגוג את ניצחון בעלות הברית באירופה. באותו הזמן משלחת של הקומסומול העניקה במתנה לוח עץ מגולף של סמל ארצות הברית לידי השגריר אוורל הארימן כסימן לידידות בין ברית המועצות לבעלות הברית. מבלי שאף אחד ידע בצוות השגרירות, הוא הכיל מכשיר האזנה סמוי שאפשר לברית המועצות לרגל אחר ארצות הברית והיה תלוי בחדר המגורים של השגריר מבלי שהבחינו בכך עד שנחשף בשנת 1952.
במהלך המלחמה הקרה שגרירי ארצות הברית היו נתונים למעקב של הקג"ב כל אימת שעזבו את הבית ואמצעי האזנה שונים נמצאו במקומות שונים בבית, כפי שתיאר השגריר ג'ורג' קנאן בספר זכרונותיו[9]
לאחר מות סטלין היחסים התחממו קמעא ואפילו ניקיטה חרושצ'וב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות נכח בחגיגות יום העצמאות האמריקאי ב-1954 וב-1955. הבית שימש גם לאירוח בכירי ממשל אמריקאים שבאו לברית המועצות כדוגמת סגן נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון ששהה בבית ספאסו בביקורו במוסקבה.
היחסים בין המדינות עלו על שרטון מספר פעמים, במהלך בניית חומת ברלין ובמשבר הטילים בקובה, אך לאחר רצח קנדי, חרושצ'וב ושר החוץ שלו אנדריי גרומיקו הגיעו לבית ספאסו כדי להביע את תנחומיהם לשגריר האמריקאי פוי קולר.[10]
ב-26 במאי 1972 נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב וראש הממשלה הסובייטי אלכסיי קוסיגין השתמשו בבית ספאסו כבמה להכרזה על הסכם ראשון לצמצום מאגר הנשק האסטרטגי והסכם סאל"ט-1. לאחר מכן מעמד החתימה נערך בקרמלין. ביקורו של ניקסון אז היה הביקור הראשון של נשיא אמריקאי במוסקבה והביקור השני של נשיא אמריקאי בברית המועצות, מאז פרנקלין רוזוולט הגיע ליאלטה בפברואר 1945.
בתחילת שנות ה-80 היחסים הלכו והתחממו וסגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שהה 3 פעמים בבית ספאסו כשהגיע להלוויותיהם של ליאוניד ברז'נייב, יורי אנדרופוב וקונסטנטין צ'רניינקו. ב-1988 נערכה בבית ספאסו פגישה בין נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ומקבילו הסובייטי מיכאיל גורבצ'וב.
בחגיגות יום העצמאות האמריקאי שנערכו ב-4 ביולי 1991 נערכה מסיבת בבית ספאסו ובה נכח גם נשיא רוסיה בוריס ילצין. לאורך שנות ה-90, הנשיא ביל קלינטון ביקר במוסקבה 4 פעמים ובכל פעם התארח בבית ספאסו. ב-24 במרץ 2002 הנשיא ג'ורג' ווקר בוש הגיע לבית ספאסו לציין את חתימת הסכם סורט לצמצמום נשק אסטרטגי התקפי.
בתקופת כהונתו של ג'ון ביירלי כשגריר הבית שימש כמרכז לאירועים סמליים שסימלו את ההתחממות ביחסים וההתקרבות בין המדינות, כולל אירוע קבלת פנים שהשגריר ערך לוותיקי מלחמת העולם השנייה, טקס השבת מדליה שהייתה שייכת לבית רומנוב והועברה לידי ההרמיטאז' וטקס חגיגי שנערך בשנת 2010 לציון 35 שנה למשימת אפולו-סויוז, משימת החלל המשותפת הראשונה בין ארצות הברית לברית המועצות. בטקס נכחו האסטרונאוטים תומאס פאטרן וואנס ברנד והקוסמונאוטים אלכסיי ליאונוב וולרי קובאסוב.[11]
ב-29 באוקטובר 2010 השגריר ג'ון ביירלי ערך נשף לציון הקשרים בין הספרות הרוסית והאמריקאית ולציון 75 שנה לנשף החגיגי שנערך בבית ספאסו בשנת 1935 והיווה השראה לנשף החצות שב"האמן ומרגריטה" מאת בולגאקוב.
השגרירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגרירות ארצות הברית ברוסיה (באנגלית: Embassy of the United States in the Russian Federation) שוכנת בסמטת דביאטינסקי הגדולה 8 במוסקבה מאז נחנך הבניין הנוכחי ביולי 2000. בעבר שכנה השגרירות בשדרות נובינסקי 21-23.
מבנה השגרירות נבנה בשנת 1979 אך עד מהרה הסתבר כי הבניין היה מלא במתקני האזנה חבויים והוא נבנה מחדש בשנת 1994 ונחנך ביוני 2000.[12] נטען כי הבניין משמש את NSA לצורך האזנה וציתות"[13]
הקונסוליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית מחזיקה בשלוש קונסוליות ברוסיה: בסנקט פטרבורג, ביקטרינבורג ובולדיווסטוק. בעבר הקונסוליה הכללית בסנקט פטרבורג שימשה כשגרירות ארצות הברית באימפריה הרוסית משנת 1808 ועד 1917.
שגרירי ארצות הברית ברוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שגרירי ארצות הברית באימפריה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
שגרירי ארצות הברית בברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שגריר | דיוקן | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| ויליאם בוליט | 
|
1933 | 1936 | |
| ג'וזף דייוויס | 
|
1936 | 1939 | |
| לורנס סטיינהרדט | 
|
1939 | 1942 | כיהן כשגריר בתחילת מלחמת העולם השנייה |
| ויליאם סטנדלי | 
|
1942 | 1943 | |
| אברל הארימן | 
|
1943 | 1946 | |
| וולטר בדל סמית' | 
|
1946 | 1949 | כיהן כמנהל CIA (1950-1953) |
| אלן קירק | 
|
1949 | 1952 | |
| ג'ורג' קנאן | 
|
1952 | 1953 | |
| צ'ארלס בולן | 
|
1953 | 1957 | |
| ליולין תומפסון | 
|
1957 | 1962 | |
| פוי קופר | 1962 | 1967 | ||
| ליולין תומפסון |
|
1967 | 1969 | קדנציה שנייה |
| ג'ייקוב בים | 1969 | 1974 | ||
| ולטר סטויסל | 
|
1974 | 1977 | |
| מלקולם טון | 
|
1977 | 1979 | |
| תומאס ג'ון ווטסון | 
|
1979 | 1981 | |
| ארתור הרטמן | 
|
1981 | 1987 | |
| ג'ק מטלוק | 
|
1987 | 1991 |
שגרירי ארצות הברית בפדרציה הרוסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שגריר | דיוקן | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| רוברט שטראוס | 
|
1991 | 1993 | |
| תומאס פיקרינג | 
|
1993 | 1996 | היה שגריר ארצות הברית באו"ם בזמן מלחמת המפרץ הראשונה. |
| ג'יימס קולינס | 1996 | 2001 | ||
| אלכסנדר ורשבאו | 
|
2001 | 2005 | כיהן כשגריר ארצות הברית בנאט"ו. |
| ויליאם ברנס | _Official_portrait_of_William_Burns,_U.S._Ambassador-designate_to_Russia_(Photographer-_Ann_Thomas--State)_(59-CF-DS-22432-05_Amb_BillBurns0086_fromPSD_-_DPLA_-_24e3adb7aadd75ad1930cff23ef02645.jpg)
|
10 באוגוסט 2005 | 27 ביוני 2008 | |
| ג'ון באיירלי | 
|
27 ביוני 2008 | 15 בספטמבר 2011 | |
| מייקל מקפול | 
|
15 בספטמבר 2011 | 4 בפברואר 2014 | |
| ג'ון טאפט | 
|
1 באוגוסט 2014 | 28 בספטמבר 2017 | |
| ג'ון האנטסמן | 
|
29 בספטמבר 2017 | 3 באוקטובר 2019 | |
| ג'ולי פישר (ממלאת מקום) | 
|
3 באוקטובר 2019 | 16 בינואר 2020 | |
| ג'ון סליבאן | 
|
16 בינואר 2020 | 4 בספטמבר 2022 | נאלץ להתפטר בעקבות מות רעייתו |
| אליזבת רוד (ממלאת מקום) | 
|
4 בספטמבר 2022 | 9 בינואר 2023 | ממלאת מקום |
| לין טרייסי |
|
9 בינואר 2023 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tatyana Dudina, "The Morgan of Moscow," reprinted in Spaso House- A Short History, published by the U.S. Embassy Moscow, 2001.
- Spaso House; 75 Years: A Short History, published by the U.S. Embassy Moscow, 2008.
- Moskva Encyclopedia, Nauchnoye Izdatedestvo Bolshaya Rossiskaya Encyclopedia, Moscow, 1997.
- Charles W. Thayer. Bears in the Caviar, Lippincott, New York and Philadelphia, 1950.
- Rebecca Matlock, Spaso House: People and meetings: Notes of the wife of an American ambassador (in Russian) Translated from English by T. Kudriavtseva, Moscow: EKSMO, Algorithm, 2004 ISBN 5-699-05497-9
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שגריר ארצות הברית ברוסיה- יחסי ארצות הברית–רוסיה באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית
- רוסיה באתר מחלקת המדינה
- שגרירי ארצות הברית ברוסיה
Watch video by Vitaly Mendeleev of Ambassador Beyrle's Enchanted Ball at Spaso House, October 29, 2010, סרטון באתר יוטיוב- אתר הקונסוליה בסנקט פטרבורג
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Spaso House; 75 Years: A Short History. (pg. 8).
- ^ Tatyana Dudina, "The Mansion of the Morgan of Moscow," in Spaso House - A Short History. Pg. 2
- ^ בית גגארין נהרס בהפצצה אווירית בשנת 1941
- ^ Russian: Борисова Е. А., Стернин, Г. Ю., Русский неоклассицизм, М., «Галарт», 2002, ISBN 5-269-00898-X, c.126, 128
- ^ Moskva Encyclopedia, Nauchnoye Izdatedestvo Bolshaya Rossiskaya Encyclopedia, Moscow, 1997. Pg. 760 and Dudina, pg. 18.
- ^ Spaso House; 75 Years- A Short History, pg. 16
- ^ Charles W. Thayer. Bears in the Caviar, Lippincott, New York and Philadelphia, 1950. pgs. 106-114.
- ^ Spaso House; 75 years: A Short History. (pg. 18-20).
- ^ George F. Kennan, Memoirs, 1950-1963, Boston and Toronto, 1972 (pg. 152-157)
- ^ Henry Tanner, "Khruschev Pays Special Respects", New York Times, November 24, 1963. Pg. 1,6.
- ^ U.S. Embassy Moscow Home Page, July 21, 2010
- ^ U.S. Finally Opens Moscow Embassy / Building was delayed 15 years after Russians riddled it with bugs
- ^ While N.S.A. Leaker Stays in Hiding, Russian TV Builds a Pedestal for Him