ריצ'רד אקסל

ריצ'רד אקסל
Richard Axel
לידה	2 ביולי 1946 (בן 78); ברוקלין, ארצות הברית
ענף מדעי	נוירוביולוגיה, נוירולוגיה, פיזיולוגיה
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; תיכון סטאיווסנט; בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ;
מוסדות	בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; אוניברסיטת קולומביה; המכון הרפואי הווארד יוז ;
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2018); חבר זר של החברה המלכותית (2014); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2004); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (2003); פרס פרל של אוניברסיטת צפון קרולינה (2002); פרס בריסטול-מאיירס סקוויב למחקר נוירוביולוגיה (1998); פרס רוזנסטיל (1996); פרס ריצ'רד לונסברי (1989); פרס אלן וטרמן (1982); פרס ג'ון ג'יי ;
בן או בת זוג	קורניליה ברגמן

ריצ'רד אקסל (באנגלית: Richard Axel, נולד ב-2 ביולי 1946) הוא נוירוביולוג יהודי-אמריקאי,^[1] שזכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2004, יחד עם לינדה באק, בגין גילוי הדרך בה מזהה המוח ומבדיל בין ריחות שונים^[2].

קורות חיים

אקסל נולד ב-1946 בקראון הייטס, שכונה ענייה יחסית, בברוקלין, ניו יורק^[3]. הוא היה בן בכור להורים יהודים שברחו לארצות הברית מפולין, בעקבות כיבושה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. אביו היה חייט והוא עצמו התחיל לעבוד כבר בגיל 11, במקביל ללימודיו, כשליח, מלצר ועבודות מזדמנות נוספות מסוג זה.

כשהגיע לגיל 14 ביקש אקסל להירשם כמו כל ילדי השכונה לבית הספר התיכון המקומי של ברוקלין, בין השאר גם משום שהצטיין בכדורסל ולבית ספר זה הייתה נבחרת כדורסל מעולה, אולם מנהל בית הספר היסודי התעקש לשלוח את הנער דווקא לבית הספר למחוננים, ששכן במנהטן. כתוצאה מכך השתנו תחומי העניין של אקסל והוא נחשף לעולמות המוזיקה והספרים. אירוע שסייע לו ככל הנראה לנטוש את הכדורסל היה המשחק בין נבחרת בית ספרו החדש, בה היה הוא הרכז, לבין נבחרת בית ספר תיכון עירוני יריב, שהרכז שלה, בן ה-16, היה כרים עבדול-ג'באר. לדברי אקסל, כרים עבדול-ג'באר קלע באותו משחק 54 נקודות, בעוד הוא עצמו הסתפק בשתיים בלבד. הוא הבין אז, שלא על הכדורסל תהיה תפארתו.

אוניברסיטת קולומביה

ב-1963, עם סיום בית הספר התיכון קיבל אקסל מלגה נדיבה לאוניברסיטת קולומביה והחל ללמוד שם, בכוונה להתמקד בספרות. במקביל נאלץ אקסל גם לעבוד למחייתו ועבודה זו כללה בין השאר גם שטיפת מבחנות במעבדה לביולוגיה. מהר מאוד הוא פוטר מעבודתו המקורית והתקבל לעבודה באותה מעבדה כעוזר הוראה. במקביל ובהתאמה השתנה גם כיוון לימודיו, מספרות לביולוגיה.

ב-1967, לאחר קבלת תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה התקבל אקסל לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. הוא קיבל שם ב-1971 תואר דוקטור לרפואה (.M.D) וחזר לאוניברסיטת קולומביה להתמחות.

מרופא לחוקר

אקסל התחיל את התמחותו במעבדה לפתולוגיה, אך כעבור שנה עבר למעבדה לגנטיקה, ובה הרגיש שהגיע לבסוף לתחום העניין האמיתי שלו, ביולוגיה מולקולרית. מכאן ואילך המשיך בתחום זה, בו גם עשה את המחקר שהביא לו את פרס נובל.
לתקופה קצרה עזב אקסל את אוניברסיטת קולומביה ועבד במסגרת המכונים הלאומיים לבריאות - NIH, אולם ב-1974 חזר לקולומביה, בתור מרצה זוטר במכון לחקר הסרטן באוניברסיטה, ואף קיבל לראשונה מעבדה משלו. באותה עת הוא למד על מבנים של גנים בכרומטין. ב-1978 הוא הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה ובה הוא מכהן עד היום.

לקראת סוף שנות השבעים גילה אקסל, יחד עם חוקרים נוספים מאוניברסיטת קולומביה, שיטה להחדרת DNA זר, לתוך ה-DNA של תא מארח, כך שהתא ייצר חלבונים, כרצוננו. אוניברסיטת קולומביה רשמה פטנטים מתאימים על שיטה זו והרוויחה כתוצאה מ"הפטנטים של אקסל" כפי שהם קרויים, מעל 100 מיליון דולר^[4]. השיטה איפשרה לבודד גנים וכן לנתח איך הם פועלים. בשיטה זו זיהה תלמידו, מיכאל ויגלר, במקביל לבוב ויינברג מ-MIT, את משפחת חלבוני ras כגורמים להעברת אותות לא תקינה בתאים סרטניים.

ב-1982 החל אקסל לחשוב על היישומים של ביוטכנולוגיה, תחום שהיה חדש באותה עת, וספציפית על יישומים של רקומבינציה של DNA, על נוירוביולוגיה. כתוצאה מכך, נפגש עם אריק קנדל, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 2000, בעקבותיה החל ללמוד אקסל מקנדל על השפעות מולקולריות על תפקודים מוחיים.

ב-1983, השנה בה נכנסו הפטנטים שלו לתוקף, התקבל אקסל כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. החל מ-1984 הוא מכהן גם כחוקר במכון האוורד יוז לרפואה, בצ'בי צ'ייס, מרילנד.

אקסל נישא לאן לבית קוטרל (נולדה ב-1947) ויש להם שני בנים. לאחר גירושיו נישא אקסל בשנית לקורנליה (קורי) ברגמן (נולדה ב-1961), גנטיקאית וחוקרת ידועה בזכות עצמה, באוניברסיטת רוקפלר.

פרס נובל

לקראת סוף שנות השמונים, החל אקסל לחקור יחד עם לינדה באק, כיצד קולט המוח גירויים חיצוניים שונים, ובאופן ספציפי, איך ריח מסוים מתורגם במוח מבחינה מולקולרית, כך שתיווצר הבנה מסוימת שלו, וכיצד למעלה מ-1,000 גנים שונים מעצבים את הדרך בה אנו קולטים ומבינים גירויי ריחות חיצוניים. גנים אלה יוצרים שורה של רצפטורים, ובהם נוירונים, המצויים על גבי הנחיריים. הנוירונים הללו שולחים אותות חשמליים ישירות לאזור שאחראי על הריח במוח (olfactory bulb). משם, נשלחים אותות חשמליים, הן לאזורי עיבוד גבוהים יותר במוח והן לאזורים האחראיים על רגשות. במחקרם הם גם בדקו כיצד פועל במוחנו חוש הריח ומדוע אנו מסוגלים לחוש לא פחות מ-10,000 סוגי ריח שונים. הם מצאו שריחות נקלטים על ידי כמה רצפטורים שונים והאותות מהרצפטורים השונים מתכנסים לאותה נקודה במוח. המחקר שלהם התמקד בהבנת הצד הגנטי של חוש הריח. מאמרם של אקסל ובאק בעניין זה פורסם באפריל 1991 ואת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה הם קיבלו כעבור 13 שנה^[5].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד אקסל בוויקישיתוף

ריצ'רד אקסל, באתר פרס נובל (באנגלית)
ריצ'רד אקסל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
ריצ'רד אקסל, באתר Semantic Scholar
על ריצ'רד אקסל, באתר מכון האוורד יוז לרפואה (באנגלית)
דף המעבדה של אקסל באוניברסיטת קולומביה (באנגלית)
ריצ'רד אקסל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Thomson Gale, Detroit, 2007, Vol. 2, pp. 755-756
^ בי.בי.סי., 4 באוקטובר 2004
^ P&S, אוניברסיטת קולומביה, חורף 2005
^ מאמר מ-2009, על "הפטנטים של אקסל"
^ תקציר מאמרם של באק ואקסל כפי שפורסם ב-Cell, ב-6 באפריל 1991

[1] Encyclopaedia Judaica, Second Edition, Thomson Gale, Detroit, 2007, Vol. 2, pp. 755-756

[2] בי.בי.סי., 4 באוקטובר 2004

[3] P&S, אוניברסיטת קולומביה, חורף 2005

[4] מאמר מ-2009, על "הפטנטים של אקסל"

[5] תקציר מאמרם של באק ואקסל כפי שפורסם ב-Cell, ב-6 באפריל 1991

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)