קיבלה
קִיבְּלָה (בערבית: قبلة; בתעתיק מדויק: קבלה) היא כיוון התפילה באסלאם. הקיבלה היא הכיוון הפונה אל העיר מכה, וביתר דיוק אל אבן הכעבה, שאליה חייב המוסלמי לפנות בעת התפילה (צלאה). במוסדות דת ולימוד מוסלמיים, בקיר הקיבלה קבועה גומחת התפילה, המִחראב.
אבן אסחאק, הביוגרף המובהק של מוחמד, מביא מסורת לפיה בראשית ימי האסלאם, עוד בהיותו במכה, לפני שעבר למדינה, הנהיג מוחמד קיבלה לכיוון ירושלים והחזיק במנהג זה במשך שנה וחצי. קודם להיג'רה (העזיבה לאל-מדינה), יכול היה לפנות גם לכיוון הכעבה וגם לכיוון ירושלים כיוון שהיה דרום-מזרחית לשני המקומות הקדושים. למרות שלאחר ההיג'רה כיוון התפילה היה לירושלים, כעבור זמן קצר החליט מוחמד שהכעבה משמעותית יותר עבור המוסלמים ושינה את כיוון התפילה (יש האומרים שעשה זאת בין היתר כדי לבדל את האומה החדשה ממנהגי היהודים). ירושלים נקראת באסלאם גם "כיוון התפילה הראשון" ("אולא אל-קבלתיין" أولى القبلتين).
כיוון התפילה מצווה בקוראן (עם תוספות בסוגריים לפי פרשנות אורי רובין):
השוטים שבאנשים (כלומר היהודים) יגידו, מה היטה אותם מכיוון התפילה אשר החזיקו בו? אמור, לאלוהים המזרח והמערב והוא ינחה את אשר יחפוץ אל אורח מישרים... קבענו את כיוון התפילה אשר החזקת בו לפנים (כלומר לכיוון ירושלים), רק למען נדע מי הולך בעקבות השליח ... והנה עתה (לאחר שברור מי הוא מוסלמי אמיתי) ניתן לך כיוון תפילה אשר ישביע את רצונך: הטה פניך לעבר המסגד הקדוש (כלומר מכה). באשר תהיו, שם הטו את פניכם לעברו. אלה אשר ניתן להם הספר יודעים כי זוהי האמת מעם ריבונם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Qibla Direction
- הר הבית בתקופה הערבית הקדומה / חיים זאב הירשברג
- קיבלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קיבלה, דף שער בספרייה הלאומית
