עזרא הסופר
 | |
| איור משנת 1553 | |
| לידה | בבל |
|---|---|
| פטירה |
440 לפנה"ס יהודה, ישראל  |
| מדינה |
הממלכה האחמנית |
| מקום פעילות | מסופוטמיה, פחוות יהודה |
| תקופת הפעילות |
? – 421 לפני הספירה |
| תפקידים נוספים |
כהן |
| רבותיו | ברוך בן נריה |
| תלמידיו | שמעון הצדיק |
| חיבוריו | ספר עזרא, רוב דברי הימים (לפי התלמוד הבבלי) |
| אב |
שריה |
  | |
עֶזְרָא הַסּוֹפֵר בן שריה (חי במאה ה-5 לפנה"ס) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס. [דרוש מקור]
בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (457 לפנה"ס[1][2]), כ-129 שנה לאחר חורבן בית ראשון, עלה עזרא מבבל לירושלים כממונה מטעם המלך, בראש חבורה של עולים יהודים. הוא הגיע לארץ יהודה עם כתב זכויות ("נשתוון") שניתן לו מטעם מלך פרס והביא עמו מענק של כסף וזהב מהמלך עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.[3]
על עזרא נאמר בתוספתא[4] כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.
על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים".[5] לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל.
על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.
מעמדו וסמכויותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עזרא היה "שליח המלך", כלומר הממונה מטעמו על היהודים שישבו באחשדרפנות עבר הנהר (ממערב לנהר פרת), ובכלל זה מחוץ למחוז יהודה (פחוות "יהוד") גופא. מתוקף תפקידו הוא היה שופט עליון שביכולתו לגזור קנסות, עונשי מאסר, גלות, ואפילו עונש מוות. בסמכותו היה מינוי שופטים ודיינים שיסייעו להשליט את חוקי התורה ("חוקי האבות") שהוכרו כחוקי המלך. ככלל, סמכותו של עזרא מוגדרת כסמכות אוטונומית דתית ולא כתפקיד פוליטי. עזרא לא היה פחה, לא היו לו לא סמכויות ביצוע ולא כוח כפייה (צבא), אך היו לו סמכויות להורות את התורה ולהשליטה בעם.[6]
פעולותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עזרא פעל לחיזוק לימוד התורה וקיומה, והנחיל לעם את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד בדומה לעבודת הקב"ה על ידי הכהנים בבית המקדש. בפעולותיו נקט עזרא בעיקר גישה של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות, אותה העדיף על פני כפייה שרירותית. עזרא רצה לשמר את הטוהר הדתי והאתני של התא המשפחתי כבסיס לנאמנות לה'. עזרא ראה בישראל "זרע קודש" החייב להיבדל מ"עמי הארצות", וחשש מהתבוללות מפני שלא כל היהודים נצרפו בכור הגלות. לעזרא היה חשוב להדגיש כי היוזמה שלא לבוא בברית הנישואין עם הנוכרים הייתה של השרים וכי הוא נענה ליוזמה זו[7]. לפי חלק מהמפרשים עזרא חתם על "האמנה" בשם עזריה. ייתכן גם שלא חתם מפני שרק ראשי העם חתמו על האמנה, כנציגי העם, ולא המנהיגים הרוחניים שהם אלה שדרשו את חתימת האמנה, כנציגי האלוהים.
מיד בהגיעו לארץ ישראל, בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים, בעיקר בקרב עשירי העם. עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזיעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. קהל גדול שהתאסף סביבו בכה וקרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא השביע את הכהנים והלוים לסייע לו וכינס את העם לאספה מיוחדת ואיים להחרים את רכושו של מי שיעדר מהאספה. באספה השביע עזרא את העם להיפרד מהנשים הנוכריות (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל), והוחלט להקים בית דין מיוחד לגירוש הנשים הנוכריות. בבירור שערך בית הדין התגלה פגם ביחוסם של 113 איש.
ערך מורחב – גירוש הנשים הנוכריות
פרשנים וחוקרים מייחסים לו את הצבת החיץ בין היהודים לבין העמים האחרים שישבו בארץ או מטעמים אחרים:[8]
- החלפת הכתב העברי העתיק בכתב האשורי המרובע.[9]
- החלפת שמות החודשים העבריים (אביב, זיו, ירח איתנים, בול, וכו') בשמות החודשים המוכרים לנו כיום, שהם למעשה שמות אשוריים-בבליים.[דרוש מקור]
כדי לחזק את קריאת התורה, כינס עזרא את כל העם לאספה מיוחדת בראש השנה. באספה עמד עזרא על מגדל עץ, וקרא בתורה לאוזני כל העם. לצידו עמדו 13 ממנהיגי העם והלויים וכנראה הסבירו לעם את פירוש הקריאה.
בין פעולותיו העיקריות לחיזוק לימוד התורה נמנות התקנות הבאות:
- הנהגת טעמי המקרא.
- תקנה לקרוא בתורה בראש השנה (לדעת חלק מהמפרשים).
- העמדת מתורגמן ליד הקורא בתורה, כדי שיסביר את הפירוש לשומעים.
- קריאת התורה בימי שני וחמישי (בנוסף ליום שבת)
לצידו פעלו תלמידיו שכונו "סופרים". הסופרים היו ביישובי יהודה העתיקו ספרי תורה למדו את העם תורה ותקנו תקנות.
שינוי הכתב העברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינוי הכתב העברי על ידי עזרא הסופר גרר משמעויות רבות בתחום הרוחני ובתחום והפוליטי. הכתב העברי הקדום נחשב אז לכתב קדוש מפאת היותו שפת התורה, ושינוי כתב זה גרר שינוי מעמד השפה, משפה הנחשבת שפה קדושה לשפה אשר משתמשים בה ביום יום.[10]
הכתב העברי הקדום נחשב לקדוש באותה תקופה, לכן כל דבר אשר נכתב בו נחשב לקדוש גם הוא. דבר זה גרם לכך שכתובות חסרות כל מעמד רוחני הפכו לבעלות מעמד דתי. זאת נטען בדברי הרמב"ם על שינוי הכתב. ניתן לראות כי המטבעות היו כתובים בכתב העברי, מה שסימל את שינוייה של מעמד השפה, מאחר שמטבעות הם דבר חולין אשר משמש את העם לשימושם היומיומי, ולא לדברי קדושה, כמו שהיה נהוג לכך לפני.[11]
הכתב העברי הקדום העניק סמכות וחזות חיצונית של מסמך רשמי לחיבורים, במיוחד לספרי התורה. רק בתקופות מאוחרות יותר ניתן למצוא תפיסות שליליות על הכתב העברי, כאשר העיקרית בהם היא המחלוקת הדתית סביב כתב התורה: על שינוי כתב המקור שלה, ועל סיבות לשינוי.[12]
יש המסבירים כי המניע של עזרא בשינוי הכתב בו נכתבת התורה מן הכתב העברי העתיק לכתב אשורי הוא משום שהכתב אשורי היה נהוג בממלכת בבל שם התרכזה עיקר הנוכחות היהודית בתקופתו (אף לאחר שיבת ציון), עזרא חשש כי הבדלי השפה יביאו לנתק של העם שבגלות עם התורה והמקורות, וכן נתק בין העם שבארץ ישראל לאלו שבגלות.[13] מגמה זו ניכרת גם בשינוי שמות החודשים העבריים שהיו נהוגים בתקופה מוקדמות יותר (שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש השנים עשר) לשמות בבליים, שנעשה בתקופה זו.[14]
תקנות עזרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]עזרא נחשב החוליה המקשרת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. חז"ל מונים עשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא,[15] והן:
- קריאת התורה בימים שני וחמישי, וכן בתפילת מנחה של שבת. הקריאה בימי שני וחמישי נועדה למנוע מצב של שלושה ימים רצופים בלא קריאה בתורה, והקריאה במנחה בשבת נועדה לאלו שלא יכולים להגיע לקריאה בימי החול.
- קריאת פרשיות התוכחה, המכילות את הקללות המגיעות לישראל אם יפרו את התורה, בזמנים קבועים: את הכתובות בספר ויקרא לפני חג השבועות ואת הכתובות בספר דברים לפני ראש השנה, על מנת שתכלה שנה וקללותיה.[16] תקנה זאת מתאימה יותר לסדר קריאת פרשת השבוע במסורת הבבלית ולא למסורת הארץ ישראלית של סיום התורה כל שלוש שנים.
- ישיבת בתי הדין בימי שני וחמישי, שהיו ימי השוק בהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות הגדולות.[17]
- כיבוס הבגדים בימי חמישי, כדי שביום שישי יהיו פנויים להכנות האחרות לשבת.
- אכילת שום בערבי שבת, כי השום מרבה את הזרע.
- השכמת האישה בבוקר לאפות, כדי שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים.
- לבישת סינר על ידי הנשים משום צניעות.
- שתהא אישה חופפת וטובלת (חפיפה (הלכה)).
- מעבר רוכלים ממקום למקום ומכירת תכשיטי נשים כדי שהנשים תמצאנה חן בעיני בעליהן. תקנה זאת מונעת מסוחרי המקום למנוע תחרות מצד רוכלים אשר אינם כפופים למסי המקום.
- טבילת עזרא - חיוב טבילת בעל קרי לפני לימוד תורה ותפילה.
מספר עליותיו לארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אמנת נחמיה
ישנה מחלוקת בשאלה האם עזרא עלה מבבל יחד עם זרובבל ויהושע, ונמצא שעלה פעמיים מבבל: לאחר הכרזת כורש עלה לארץ יחד עם זרובבל, כעבור זמן קצר חזר לבבל, ועשרים וארבע שנים לאחר עלייתו הראשונה, בימי ארתחשסתא, עלה שנית לארץ.[18] או שעלה פעם אחת בלבד בימי ארתחשסתא כפי שמסופר בספר עזרא.[19]
המחלוקת נעוצה בשאלה האם המאורע המתואר בספר נחמיה פרק ח, שבו עזרא מקריא את התורה לעם ישראל, אירע סמוך לעליית נחמיה ובניית חומת ירושלים, או שתיאור זה הוא חלק מ'ספר היחס' שמתאר את עליית זרובבל וצוטט בפרק ז של ספר נחמיה.
לכל הדעות בשנים שבין עליית זרובבל לעליית עזרא, שהה עזרא בבבל, וחז"ל בארו שסיבת שהותו בבבל הייתה מאחר שרצה להמשיך בלימוד התורה מפי ברוך בן נריה שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא (=באלונקה) לא יכול להטען".[20] בכך משמש עזרא הסופר חוליה מקשרת במסירת התורה בין הדורות שכן ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]עזרא היה בנו של שריה הכהן שהיה בן למשפחת הכהנים בני צדוק, שנהרג על ידי נבוכדנצר בזמן חורבן בית ראשון. אחיו של עזרא היה יהוצדק אביו של יהושע הכהן הגדול בתחילת תקופת שיבת ציון.
לפי התלמוד, רבי אלעזר בן עזריה היה דור עשירי לעזרא, וזו הייתה אחת הסיבות למינויו לנשיאות.
תאריך פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסליחה לעשרה בטבת "אזכרה מצוק", שנכתבה בידי רבי יוסף אבן אביתור,[21] ונהוגה בנוסח אשכנז, נאמר שעזרא נפטר בט' בטבת. תאריך זה מופיע גם בהלכות גדולות[22] ובכלבו[23] ובמפרשי השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"פ, סעיף ב'. בכל המקורות הללו נחשבת פטירת עזרא כאחת הסיבות לצום תשעה בטבת. לעומת זאת, במספר סליחות ספרדיות[24] ובספרים אחרים, כמו ספר היוחסין של אברהם זכות,[25] כתוב שעזרא הסופר נפטר בי' בטבת.[26] לפי יוסף בן מתתיהו נקבר עזרא הסופר בירושלים, אך קיימת גם מסורת עממית לפיה קבר עזרא הסופר נמצא בבצרה שבעיראק, ושימש אתר עליה לרגל ליהודי עיראק ואף למוסלמים כיום.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י"ג - "עזרא ומתן התורה"
- דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, הפרק "גירוש הנשים הנוכריות - המהפכה המשפטית של עזרא", עמ' 392-382.
- יאיר וייץ, "אנחנו כורתים אמנה - מי ומתי", אסיף ד (תשע"ז), תנ"ך ומחשבה עמ' 364–401.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עזרא הסופר, באתר "בית חב"ד"
- רשימת מאמרים על עזרא הסופר באתר רמב"י
- "עֶזְרָא", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ח, עמודים 44–48, באתר היברובוקס
- עזרא - בתלמוד ומדרשים, תקנות עזרא, ספר עזרא, באנציקלופדיה היהודית של אתר דעת
- מאמרים בנושא עזרא הסופר, אתר מטח
- עזרא הסופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עזרא (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית
עזרא הסופר, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב ליוור, יהודי ארץ ישראל בתקופה הפרסית, עליית עזרא הסופר; בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ־ישראל, כרך א, שער שלישי - תקופת המקרא, עמ' 217.
- ^ על פי המסורת היהודית, היה זה בשנת ג'תי"ד, 347 לפנה"ס, כשנה לאחר חנוכת בית המקדש השני - תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב'; על אי ההתאמה הכרונולוגית, ראו: השנים החסרות.
- ^ ספר עזרא, פרק ז.
- ^ סנהדרין ד.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
- ^ מסעות בזמן: ממדינת מקדש לעם הספר - מדריך למורה, תל אביב: מטח: המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2008
- ^ קראו בכותר - מסעות בזמן: ממדינת מקדש לעם הספר - מדריך למורה, באתר school.kotar.cet.ac.il
- ^ רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים, פרק ט', עמ' 144 פירש את דברי הירונימוס (342 - 420) המצוטטים בהערות בהמשך (לגבי החלפת הכתב), כך: "שלא יתערבו היהודים עם השומרונים", אולם שד"ל (במכתבו לרפאל קירכהיים, מודפס בספרו של קרכהיים: כרמי שומרון, עמ' 109-110) מדייק בניסוח הלטיני, ומבאר שהכוונה היא: "שלא יתערבו כתבי הקודש של היהודים עם כתבי הקודש של השומרונים"
- ^ * הירונימוס בעיבוד ללטינית של ספרו היווני של אוסביוס (263? – 339) "כרוניקות" ”[...] Hujus tempore Esdras sacrae Scripturac Hebraeo rum scriba litteratus ao noscebatur quem ajunt omites Divinas Scriptures recoluisse Judaeisquc de integro tradidisse novis characteribus [...]” (אוסביוס, Chronicle, "The Hebrew Chronicle", (הנוסח הארמני עם התרגום ללטינית). פסקה 41 (בתרגום לאנגלית על ידי Robert Bedrosian). (במטרה להבדיל בין היהודים לבין השומרונים ["עמי הארצות"] שהשתמשו בכתב הקודם).
- הירונימוס, בהקדמתו לספר שמואל בתרגום הוולגטה שלו: "Helmeted Introduction". (תרגום לאנגלית באתר Christian Classics Ethereal Library).
- ^ עבאדי י׳ ע׳ ופרופ' זיסו ב׳, ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם, באתר הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ח
- ^ שלמה נאה, על כתב התורה בדברי חז"ל: המסורת על החלפת הכתב בידי עזרא, לשוננו ע', תשס"ח, עמ' 125-143
- ^ אררט נ׳, עזרא ה"סופר" בספרות הבתר-מקראית, לשוננו י"ח, מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ג, עמ' 85-101 (מידע בקטלוג רמב"י)
- ^ מדוע שמות החודשים העבריים הם פרסיים, באתר תבונות
- ^ ”אמר רבי חנינה: "שמות חדשים עלו בידם מבבל"” (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף ו', עמוד א'))
- ^ על פי תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב
- ^ מגילה לא:
- ^ כתובות ג.
- ^ תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א. מיוחס לרש"י נחמיה ז, ה-ו. ראו בהרחבה בשו"ת דברי חכמים סימן קב
- ^ שיר השירים רבה ה, א. רלב"ג ספר נחמיה סוף פרק ז.
- ^ מדרש שיר השירים רבה, פרשה ה', ה'
- ^ בעבר סברו שנמחברה הוא רבי יוסף טוב עלם, אך הדבר הוכח כלא נכון. ראו אזכרה מצוק – גלגולה של סליחה לי' בטבת, מתוך אתר 'שיתופיוט', בארכיון האינטרנט; אבי שמידמן, "סליחות לעשרה בטבת מפרי עטו של יוסף אבן אביתור", קבץ על יד כג (תשע"ה), עמ' 4–5.
- ^ הלכות תשעה באב
- ^ סימן ס"ג
- ^ "שעה עליון" ו"ישוב בשמים"
- ^ אברהם זכות, ספר יוחסין, קראקא, ש"מ (1580), דף י"ד, ב, באתר היברובוקס
- ^ חיים סיימונס, "סיבות לתענית תשעה בטבת", סיני 106 (1990), עמ' קלט.