איגור סטרווינסקי

איגור סטרווינסקי
**Игорь Фёдорович Стравинский**
לידה	5 ביוני 1882 (יוליאני); לומונוסוב, מחוז סנקט פטרסבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	6 באפריל 1971 (בגיל 88); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות סן מיקלה
מוקד פעילות	צרפת, ארצות הברית, האימפריה הרוסית, שווייץ
מקום לימודים	אוניברסיטת סנקט פטרבורג, The Second Saint Petersburg Gymnasium
סוגה	אופרה, מוזיקה קאמרית, סימפוניה, מוזיקה קלאסית של המאה ה-20
שפה מועדפת	רוסית, צרפתית, אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	RCA ויקטור, קולומביה רקורדס, CBS
בן או בת זוג	יקתרינה נוסנקו (11 בינואר 1906–2 במרץ 1939); ורה דה בוסה (9 במרץ 1940–6 באפריל 1971)
צאצאים	סאולימה סטרווינסקי, תאודור סטרווינסקי
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (1987); פרס גראמי למפעל חיים (1986); פרס גראמי למפעל חיים (1986); מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1954); פרס סיבליוס (1963); פרס גראמי להופעה תזמורתית הטובה ביותר (1967); היכל התהילה של גראמי (1999); פרס גראמי להלחנה קלאסית עכשווית הטובה ביותר (1962); פרס גראמי לאלבום הקלאסי הטוב ביותר (1961); פרס לאוני סונינג למוזיקה (1959); פרס גראמי להופעה תזמורתית הטובה ביותר (1962); פרס גראמי להלחנה קלאסית עכשווית הטובה ביותר (1961); מפקד במסדר החרב של יעקב הקדוש; כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; Honorary Member of the International Society for Contemporary Music ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

איגור פיודורוביץ' סטרווינסקי (ברוסית: Игорь Фёдорович Стравинский, בתעתיק לטיני: Igor Fyodorovich Stravinsky; ‏17 ביוני 1882 – 6 באפריל 1971) היה מלחין רוסי (בעל אזרחויות צרפתית ואמריקאית) של מוזיקה קלאסית מודרנית, מבכירי המלחינים במאה ה-20 ובין המשפיעים ביותר על המוזיקה בזמנו. בין יצירותיו הנודעות ניתן למנות את הבלטים "פולחן האביב" ו"ציפור האש", את "סימפוניית תהילים", "מזמורי רקוויאם" והאופרה-אורטוריה "אדיפוס רקס". הוא זכה בפרסים רבים ובאותות כבוד, ביניהם מדליית הזהב של התזמורת הפילהרמונית של לונדון (בשנת 1951), פרס סיבליוס בסך 27,000 דולר מן "הקרן הפינית לאמנויות ולמדעים" (בשנת 1963) ועוד.

סטרווינסקי נודע במעברים שביצע בין סגנונות שונים. ביצירות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" חנך את הפרימיטיביזם במוזיקה של המאה ה-20. יצירות אלו עוררו עליו את חמת המבקרים, שלא קיבלו את החידוש שבהן ושפכו עליו קיתונות של לעג וגינוי. מאוחר יותר, כאשר נטש את הפרימיטיביזם לטובת הנאו-קלאסיציזם, כבר נתפסו יצירותיו פורצות הדרך כיצירות מופת, וכתיבתו הנאו-קלאסית נראתה למבקרים שמרנית ומיושנת. כאשר שינה שוב את סגנונו ונטש את הנאו-קלאסיציזם לטובת הכתיבה הסריאלית, נתקל שוב בביקורת מצד מבקרים שהיללו את המוזיקה שכתב המלחין הנאו-קלאסיקן.

קורות חייו

סטרווינסקי נולד בעיירה אורניינבאום (ברוסית: Ораниенбаум, כיום לומונוסוב; Ломоносов) ליד סנקט פטרבורג ברוסיה. אביו, פיודור סטרבווינסקי, היה זמר ממוצא פולני, בס ראשון במעלה בתיאטרון מריאינסקי, וגם אחיו היה מוזיקאי, כך שילדותו הייתה עתירת חוויות ורשמים מוזיקליים.

בגיל תשע החל ללמוד נגינה בפסנתר, ולאחר זמן קצר מצא עניין באלתור יותר מאשר בתרגילי נגינה מפרכים (למורת רוחם של מוריו והוריו). כשהחל את לימודיו הגבוהים, חילק את זמנו בין לימודי משפטים באוניברסיטת פטרבורג ללימודי מוזיקה חלקיים, עד שהצליח לשכנע את הוריו לתמוך בהחלטתו להשקיע יותר במוזיקה. הוא שכר לעצמו מורה להרמוניה, ובמהרה החל ללמוד באופן עצמאי בעזרת ספרים ומצא עניין מיוחד בתורת הקונטרפונקט. בשנת1902 פגש ברימסקי-קורסקוב, שלימד אותו את יסודות התזמור ונחשב למורו הרוחני. רימסקי-קורסקוב יעץ לו להמשיך בלימודיו האקדמיים ובמקביל לרכוש ידיעה מקיפה יותר במוזיקה, באמצעות לימודים פורמליים שיטתיים בהרמוניה ובקונטרפונקט.

סטרווינסקי הצטרף לאגודה מוזיקלית, שקיימה הופעות של מוזיקה קאמרית צרפתית חדישה, וכך נחשף למלחינים כמו פול דיקא, קלוד דביסי וסזר פרנק, שהשפיעו על יצירתו בהמשך.

השפעה גדולה על חייו של סטרווינסקי הייתה לסרגיי דיאגילב, מנהלו של "בלט רוס", שהפך גם למנהלו האישי. בלט רוס, שפעל בפריז בראשית המאה, העלה את הבלטים של סטרווינסקי: תחילה את "ציפור האש" ו"פטרושקה" ואחר כך ב-1913 את הבלט החדשני והשערורייתי "פולחן האביב" בניצוחו של פייר מונטה. בבלט הבא – כלולות (Les Noces) – נקט יתר ריסון וצמצם את התזמור לארבעה פסנתרים ו-17 כלי הקשה. הבלט "פולצ'ינלה" מבוסס על נושאים שסטרווינסקי סבר שהם של פרגולזי אבל היום ידוע שהם מאת מלחינים אחרים, בעיקר דומניקו גאלו.^[1]

דיאגילב היה הראשון שעמד על גאוניותו של סטרווינסקי והכריז עליה ברבים. הקרבה הנפשית בין השניים הייתה רבה, וסטרווינסקי דרש להיקבר לצד דיאגילב, בוונציה.

בהמשך חייו שמר סטרווינסקי אמונים לבלט. הבלט אפולו מוליך המוזות נכתב להרכב מיתרים קטן בפשטות קלאסית, וזו אולי היצירה המלודית ביותר שלו. "נשיקת הפיה" משתמש בנושאים של צ'ייקובסקי. שני בלטים אלה בוצעו לראשונה בשנת 1928 בארצות הברית. הבלט "משחק הקלפים" בוצע לראשונה בניו יורק בשנת 1937.

בין השיאים בכתיבתו הסימפונית של סטרווינסקי נמצאת סימפוניית תהילים, שנכתבה ליובל התזמורת הסימפונית של בוסטון ולכבוד מנהלה סרגיי קוסביצקי. בפסטיבל ישראל, באוגוסט 1964, ניצח סטרווינסקי הישיש על סימפוניית תהילים בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמקהלה הקאמרית תל אביב (בהמשך המקהלה הפילהרמונית תל אביב) בתיאטרון קיסריה.

האופרות של סטרווינסקי מציגות פסיחה על שתי הסעיפים - מעשה בחייל (1919) היא יותר הצגה מאופרה מושרת, וב"שועל" (1922) יש יותר ריקוד ממשחק. "מאוורה", על פי פושקין דומה יותר לאופרה מקובלת, אך אדיפוס רקס היא יותר אורטוריה מאופרה, גם משום שהיא כתובה בלטינית וגם משום שאין בה כמעט בימוי. מכל האופרות שלו, רק "דרכו של הולל" (בעקבות ציוריו של הוגארת) היא אופרה של ממש, שיש לה מקום של כבוד ברפרטואר האופראי.^[2]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר סטרווינסקי לארצות הברית וקיבל אזרחות אמריקנית. ב-1940 התחילה התקופה השלישית של יצירתו, התקופה האמריקנית, שבה מיוצגים הסגנון הרוסי והסגנון הנאו-קלאסי גם יחד. בין יצירותיו הבולטות בתקופה זו: הבלט "אורפאוס" (1947), "לזכרו של דילן תומאס" (1954) ו"ת'רני" (Threni; בעקבות ספר איכה; 1958). ביצירות אלה בולט שיתוף הפעולה של האינטלקט והרגש לצורך ארגון מוזיקלי חדש ויצירת אסתטיקה מוזיקלית חדשה. יצירתו של סטרווינסקי בארצות הברית מתפרשת על תחומי האופרה, הבלט, הקונצ'רטו, המוזיקה הקאמרית והשיר. בשנותיו האחרונות הלחין מספר יצירות בשיטת שנים-עשר הטונים הקרובה למוזיקה של וברן ושנברג, ביניהן הבלדה "אברהם ויצחק" לבריטון ולתזמורת קאמרית המכילה תמליל עברי (בראשית, כב). יצירה זו הוקדשה לפסטיבל ישראל^[3] (ירושלים, 1964).

סטרווינסקי נפטר בניו יורק ב-6 באפריל 1971, ונקבר בוונציה, בבית עלמין באי סן מיקלה. המגזין "TIME" ציין את שמו בין האנשים המשפיעים על המאה ה-20.

הנצחה

מפרצון סטרווינסקי באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של איגור סטרווינסקי^[4].

דמותו של סטרווינסקי מופיעה בסרט "ניז'ינסקי" (1980).

ראו גם

לקריאה נוספת

צבי צרי, סטרווינסקי: שוצף כנהר, נהר ספרים, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
Igor Stravinsky: an Autobiography, W.W. Norton, 1962 (הספר בקטלוג ULI)
Chandler Carter, The Last Opera: the Rake's Progress in the Life of Stravinsky and Sung Drama, Indiana University Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
Harry Colin Slim, Stravinsky in the Americas: Transatlantic Tours and Domestic Excursions from Wartime Los Angeles (1925-1945), University of California Press, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
Klara Moricz, In Stravinsky's Orbit: Responses to Modernism in Russian Paris, University of California Press, 2020 (הספר בקטלוג ULI)
Benjamin Boretz, Edward T. Cone (eds.), Perspectives on Schoenberg and Stravinsky, Princeton University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
Charles M. Joseph, Stravinsky Inside Out, Yale University Press, 2001 (הספר בקטלוג ULI)
Vera Stravinsky, Stravinsky in Pictures and Documents, Simon & Schuster, 1978 (הספר בקטלוג ULI)
Tamara Levitz, Stravinsky and his World, Princeton University Press, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
Eric Walter White, Stravinsky: the Composer and his Works, University of California Press, 1979 (הספר בקטלוג ULI)
Richard Taruskin, Stravinsky and the Russian Traditions: a Biography of the Works Through Mavra, University of California Press, 1996 (הספר בקטלוג ULI)
Mikhail Semenovich Druskin, Igor Stravinsky: his Life, Works, and Views, Cambridge University Press, 1983 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

איגור סטרווינסקי, ברשת החברתית פייסבוק
איגור סטרווינסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר ספוטיפיי
איגור סטרווינסקי, באתר Last.fm (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
איגור סטרווינסקי, באתר AllMusic (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר Discogs (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר Songkick (באנגלית)
מוזיקה של סטרבינסקי באתר קלאסיקל-קונקט
לאונרד ברנשטיין מציג את סטרווינסקי מנצח על חלק מ"ציפור האש" באתר יוטיוב
סרטון באתר "אינטרלוד" של הבלט "אפולו מוליך המוזות", מאת סטרווינסקי ובאלאנשין
איגור סטרווינסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
איגור סטרווינסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי איגור סטרווינסקי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
איגור סטרבינסקי מגיע לישראל להשתתף בפסטיבל למוזיקה ולדרמה, 1962, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
איגור פיודורוביץ' סטרוינסקי (1882-1971), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ צ'ארלס קדוורת', "דומניקו גאלו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
^ נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20, עמ' 558
^ חיים אלכסנדר, סטרוינסקי, איגור פיודורוויץ', האנציקלופדיה העברית כ"ה, תשל"ד, עמ' 734
^ מפרצון סטרווינסקי באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית

[1] צ'ארלס קדוורת', "דומניקו גאלו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין

[2] נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה ה-20, עמ' 558

[3] חיים אלכסנדר, סטרוינסקי, איגור פיודורוויץ', האנציקלופדיה העברית כ"ה, תשל"ד, עמ' 734

[4] מפרצון סטרווינסקי באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)

זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה
1959–1980	איגור סטרווינסקי (1959) • ליאונרד ברנשטיין (1965) • בירגיט נילסון (1966) • ויטולד לוטוסלבסקי (1967) • בנג'מין בריטן (1968) • בוריס כריסטוף (1969) • סרג'יו צ'ליבידאקה (1970) • ארתור רובינשטיין (1971) • יהודי מנוחין (1972) • דמיטרי שוסטקוביץ' (1973) • אנדרס סגוביה (1974) • דיטריך פישר-דיסקאו (1975) • מוגנס וולדיקה (1976) • אוליבייה מסייאן (1977) • ז'אן-פייר רמפל (1978) • ג'נט בייקר (1979) • מארי-קלייר אליין (1980)
1981–2000	מסטיסלב רוסטרופוביץ' (1981) • אייזק שטרן (1982) • רפאל קובליק (1983) • מיילס דייוויס (1984) • פייר בולז (1985) • סביאטוסלב ריכטר (1986) • היינץ הוליגר (1987) • פטר שרייר (1988) • גדעון קרמר (1989) • ג'רג' ליגטי (1990) • אריק אריקסון (1991) • גאורג שולטי (1992) • ניקולאוס הרנונקור (1993) • כריסטיאן צימרמן (1994) • יורי בשמט (1995) • פר נירגארד (1996) • אנדראש שיף (1997) • הילדגארד בהרנס (1998) • סופיה גוביידולינה (1999) • מיכלה פטרי (2000)
2001–2020	אן-סופי מוטר (2001) • אלפרד ברנדל (2002) • ג'רג' קורטג (2003) • קית' ג'ארט (2004) • ג'ון אליוט גרדינר (2005) • יו-יו מה (2006) • לארס אולריק מורטנסן (2007) • ארוו פרט (2008) • דניאל בארנבוים (2009) • צ'צ'יליה ברטולי (2010) • קאייה סאאריאהו (2011) • ז'ורדי סאוואל (2012) • סיימון ראטל (2013) • מרטין פרוסט (2014) • תומאס אדס (2015) • הרברט בלומסטדט (2016) • לאונידס קבקוס (2017) • מאריס יאנסונס (2018) • הנס אברהמסן (2019) • ברברה האניגן (2020)
2021 ואילך	אנסוק צ'ין (2021) • פייר לורן איימארד (2022) • אוולין גלני (2023) • עמנואל פהו (2024)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: איגור סטרווינסקי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איגור סטרווינסקי