מוחמד רפיק תאראר
.jpg) | |||||
| לידה |
2 בנובמבר 1929 פירקוט, פנג'אב, הודו הבריטית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 2022 (בגיל 92) לאהור, פקיסטן  | ||||
| מדינה |
 פקיסטן | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | הליגה המוסלמית | ||||
| |||||
  | |||||
מוחמד רפיק תאראר (באורדו: محمد رفیق تارڑ; 2 בנובמבר 1929 – 7 במרץ 2022) היה פוליטיקאי ושופט פקיסטני שכיהן כנשיא פקיסטן התשיעי בין השנים 1998–2001.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוחמד ראפיק תאראר נולד בכפר פירקוט שבמחוז פנג'אב שבהודו הבריטית (כיום בפקיסטן). לאחר שסיים את לימודיו במכללה אסלאמית הוא התקבל ללימודים באוניברסיטת פנג'אב שם הוא סיים לימודי תואר ראשון בלימודים אסלאמיים ב-1949. תאראר הושפע מהמלומד החנפי והמנהיג הדתי והפוליטי סייד עטה אולה שאה בוכארי ולקח חלק במפגשים של המפלגה האסלאמית "אהרר", אך באופן רשמי לקח חלק בפעילויותיה של הליגה המוסלמית. במהלך שנות לימודיו הוא היה פעיל בליגה והיה ממעריציו של מוחמד עלי ג'ינה.
במהלך תהליך קבלת עצמאותה של פקיסטן היה תאראר פעיל כעובד רווחה במחנות שהוקמו על ידי פדרציית הסטודנטים המוסלמים עבור המהגרים ההודים שנמלטו לפקיסטן מהודו אפופת המהומות. הוא למד במכללה למשפטים באוניברסיטת פנג'אב וב-1951 הוא סיים תואר ראשון במשפטים.
קריירה משפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום לימודיו הוא עבד כטוען (Pleader) בבית המשפט הגבוה של לאהור ובאוקטובר 1955 הוא הוסמך כעורך דין. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוא פתח משרד עורכי דין משל עצמו בגוג'ראנוואלה ועבר בחינות כדי להיות מקודם לתפקיד שופט בבית משפט נפתי וכשופט מחליף.
ב-1971 הוא היה לנשיא בית הדין לעבודה של פנג'אב ובאוקטובר 1974 הוא מונה כשופט בבית המשפט העליון של לאהור. ב-1989 הוא קודם לנשיא בית משפט זה. קודם לכן, כשהיה שופט מן המניין בבית המשפט של לאהור, הוא שימש כחבר בוועדת הבחירות של פקיסטן כנציג מחוז פנג'אב. ב-1991 מונה תאראר כשופט בבית המשפט העליון של פקיסטן, תפקיד בו הוא שימש עד לפרישתו בנובמבר 1994 בגיל 65.
לאחר פרישתו מכס השיפוט במרץ 1997, פתח תאראר בקריירה פוליטית והצטרף למפלגת הליגה המוסלמית. לאחר שהבטיח לעצמו מועמדות מטעם המפלגה הוא נבחר באותה שנה כחבר בסנאט של פקיסטן.
נשיא פקיסטן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר התפטרותו ב-1997 של פארוק לע'ארי מכס הנשיאות, עלה שמו של תאראר כמועמד לתפקיד. ב-31 בדצמבר אותה שנה הוא נבחר בבחירות בלתי-ישירות ברוב גדול וזכה ב-374 קולות מתוך 457 המצביעים בגוף הבוחר מול 31 הקולות של מועמד מפלגת העם הפקיסטנית, אפטאב מיראני ו-22 הקולות של מועמד ג'מאיית עולמה א-אסאלם, מוחמד שיראני. היה זה הרוב הסוחף ביותר שהושג אי פעם בבחירות לתפקיד.
עם היבחרו כנשיא, היה תאראר דמות צנועה שמילא תפקיד טקסי ברובו ששמר על פרופיל נמוך, נמנע מראיונות בתקשורת ונותר שליח נאמן של משפחתו של ראש הממשלה נוואז שריף. הוא חתם ללא התנגדות על התיקונים ה-13, ה-14 וה-15 לחוקת פקיסטן שהגבילו עוד יותר את סמכות הנשיא, תהליך שהחל כבר ב-1997 ותאם את הרוח האמיתית של החוקה.
תאראר לא הודח בהפיכה הצבאית של 1999, שהעלתה לשלטון את הגנרל פרבז מושארף, ראש מטה הכוחות המשולבים של הכוחות המזוינים של פקיסטן, אף על פי שהוא היה מינוי של משטרו של נוואז שריף. לפיכך הוחלט להשאיר את תאראר בתפקידו, אך לא למשך כל תקופת הכהונה של חמש השנים. ב-21 ביוני 2001 פרסם מושארף, בתפקידו כמפקד הממשל הצבאי, את "פקודת מסגרת הסדר המשפטי" ובמסגרתה הודיע על סיום תפקידו של תאראר כנשיא.
לאחר הנשיאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאראר פרש מן החיים הפוליטיים והתיישב בלאהור. הוא שמר על יחסים טובים עם נוואז שריף ועם משפחתו. כלתו, סאירה תאראר, הייתה חברה בממשלתו השלישית של שריף ושימשה בתפקיד שרת הבריאות.
נפטר ב-7 במרץ 2022.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
