לוריס שלוח אפור
לוריס שלוח אפור | |
---|---|
מצב שימור | |
קרוב לסיכון (NT)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | פרימטים |
תת־סדרה: | טרום קופים |
משפחה: | לוריסיים |
סוג: | לוריס שלוח |
מין: | לוריס שלוח אפור |
שם מדעי | |
Loris lydekkerianus קבררה, 1908 | |
תחום תפוצה | |
לוריס שלוח אפור (שם מדעי: Loris lydekkerianus; מכונה גם לוריס דק אפור) הוא מין של טרום-קוף קטן ולילי מתת-סדרת בעלי אף לח, המצוי בתת-היבשת ההודית. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1908 וקרוי על שמו של הזואולוג ריצ'רד לידאקר. מין זה משויך לסוג לוריס שלוח לצד קרובו הנדיר יותר לוריס שלוח אדום, ובעבר נחשב לתת-מין שלו; השניים חופפים באזורים מסוימים. יש לו ארבעה תת-מינים מתוכם שנים חיים בהודו ושניים בסרי לנקה.
תיאור ואנטומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוריס האפור הוא פרימט בעל מבע פנים סקרני, עם עיניים גדולות ועגולות הממוקמות בקדמת הפנים בדומה לינשופים. החוטם שלו מחודד ובולט היטב על רקע הפנים, ואוזניו קטנות ועגלגלות. יש לו רגליים וגפיים מוארכים ודקים המקילים עליו לתפוס בו-זמנית במספר ענפים רחוקים זה מזה. למרות שבדרך כלל המראה הכללי של פרוותו נע בין אפור כהה לאפרפר (אשר גם הקנה לו את שמו), לעיתים הוא עשוי להיות כסוף, אדמוני או חולי מעט, וכל אחד מתת-המינים שלו בעל צבע שונה במקצת. הפרווה מורכבת משילוב של שערות אפורות, חומות ולבנות, כאשר הגחון, המפשעה, פנים הרגליים, החזה, הגרון והסנטר בצבע צהבהב קרמי עד לבן. הלחיים והפנים בצבע לבן, והמצח אפור-חום.
העיניים של הלוריס האפור מוקפות בטבעות חומות-שחרחרות, וקו לבן משתרע כלפי מטה לאורך האף ומפריד בין העיניים. הטבעות הגדולות הללו שמקנות לו מראה ממושקף, הובילו לכינוי שלו "לוריס" אשר פירושו הוא ליצן. האף, האוזניים וכפות הידיים והרגליים קירחים משיער וצבעם ורדרד. המראה הכללי של הלוריס האפור משתנה באופן משמעותי בהתאם להתפתחותו. קופיפים בני 4–8 שבועות בעלי ראש גדול ביחס לגודל הגוף. לקטינים מגיל 2 עד 3 חודשים, יש מראה כללי עשיר יותר בצבע משל הבוגרים, בעוד שמגיל 4 חודשים ואילך הקופיף יגיע לגודלו המלא ופרוותו תקבל את דפוסי הצבע של הבוגרים. לנקבת הלוריס יש ארבע פטמות אשר שימושיות במיוחד בעת לידת תאומים.
הלוריס האפור שוכן באזורי העצים, והוא נוהג לאחוזר בענפים הדקים כדי לנוע. הידיים הזעירות שלו מאפשרות לו לאחוז בגבעולים דקים במיוחד, ורשת כלי הדם המפותחת שבקרסוליים ובפרקי הידיים מאפשרת לו לאחוז בחוזקה בענף במשך מספר ימי ללא כל עיוותי שריר. בדומה לשאר הלוריסים, למין זה יש טופר מיוחד דמוי מסמר המשמש לטיפוח וסירוק הפרווה. הניבים והחותכות התחתונות של הלוריס משמשים אף הם לטיפוח. שיניים אלו, אשר מסודרים כמו מסרק מותאמות גם עבור אכילת חרקים ושרף עצים. שערות זעירות על משטח הלשון של הלוריס גורמות לה לשמש בתור מברשת לניקוי חלקיקי מזון שנתקעו בין השיניים.
הלוריס הוא פרימט זעיר למדי: משקל הזכר נע בין 1.8 ל-2.9 ק"ג (תלוי בתת-המין), ואילו משקל הנקבה נע בין 1.8 ל-2.7 ק"ג. אורכו הממוצע של הזכר: 24.1 ס"מ, ואורכה הממוצע של הנקבה: 23.4 ס"מ. הזנב נעדר אצל מין זה. תת-המינים נבדלים בגודל ובצבע.
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללוריס האפור יש ארבעה תת-מינים:
- לוריס מאיסורי (L. l. lydekkerianus; על שם העיר מאיסור בקרנאטקה) – בעל צבע גוף אפור, משקפיים כהות צרות וביניהן פס לבן רחב. תת-מין זה בעל מסת גוף גדולה למדי יחסית לאחרים, עם זכרים במשקל של 2.6 ק"ג ונקבות במשקל 2.7 ק"ג. ממדי גופו האחרים גדולים אף הם מהאחרים.
- לוריס מלבארי (L. l. malabaricus; על שם הימצאותו במלבר) – בעל צבע גוף אדמדם, משקפיים כהות רחבות ופס לבן צר שמפריד ביניהן. הן הזכרים והן הנקבות שוקלים 1.8 ק"ג.
- לוריס צפוני (L. l. nordicus) – עשוי להיות בצבע אפור כהה מאוד הנוטה לשחרחר.
- לוריס הרמה (L. l. Grandis) – אוזניים קצרות ופנים דמויות לב.
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוריס האפור אנדמי לתת-היבשת ההודית. תפוצתו משתרעת על פני דרום ומזרח הודו בתחומי המדינות: קרנאטקה, אנדרה פרדש, קרלה וטמיל נאדו, והוא מצוי גם בחלק הצפוני והמרכזי של סרי לנקה. התפוצה לפי תת-מינים היא כדלהלן: לוריס מאיסורי נפוץ בקרנטקה, אנדרה פרדש וטאמיל נאדו; הלוריס המלבארי נפוץ לאורך מעברי ההרים והחוף המערבי של קרלה, קרנטקה וטמיל נאדו; הלוריס הצפוני מאכלס את צפון סרי לנקה, ולוריס הרמה חי במרכז סרי לנקה.
הלוריס האפור מאכלס מגוון רחב של בתי גידול, כולל: יערות יבשים, יערות רטובים, יערות גשם, יערות-שיח ויערות על גבולות יישובים. בתוך בתי גידול הללו, הסביבה האידיאלית עבורו היא צפיפות גבוהה של עצים, בעיקר כאלו המכילים ענפים אלכסוניים ואופקים אשר מושלמים לטיפוס ולשיחור מזון. הלוריסים מאכלסים הן אזורים גבוהים והן באזורים נמוכים. העדפות בית הגידול משתנות בין תת-המינים: הלוריס המאיסורי מעדיף ג'ונגלים של שיח בגבהים של עד 1,000 מטר מעל פני הים, הלוריס המלבארי מעדיף יערות רטובים בין מעברי ההרים של הרי גהט המערביים בגבהים של עד 1,200 מטר, הלוריס הצפוני חי באזור היבש של האי סרי לנקה, ולוריס הרמה חי באזורים גשומים יותר בגובה ממוצע של 900 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלהן 10–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 500–4,000 מילימטר לשנה.
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנהגות ופעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוריסים האפורים הם בעלי חיים פעילי לילה. בעוד שמיני הלוריס האיטי או הפוטו בודדים כמעט לחלוטין, מיני הלוריס השלוח ייחודיים באינטראקציות החברתיות המפותחות שלהם. במהלך היום הלוריסים הללו כמעט תמיד ישנים בקבוצות חברתיות של 2–7 פרטים שלרוב מורכבים מנקבה בוגרת. צאצאיה ומספר קטן של זכרים מבוגרים. המיקום וההרכב של קבוצות השינה הללו קבוע בדרך כלל. אתרי השינה נמצאים לרוב במיקום מרכזי בטווח הביתי של הנקבה בקבוצה – בדרך כלל בקקטוסים או בענפים צפופים. הלוריסים אשר ישנים יחדיו יוצרים "כדור שינה" גדול על ידי שהם מסבכים את אבריהם אחד בשני. בשעת הדמדומים, אחד מחברי הקבוצה מעיר את חבריו כשכל חברי הקבוצה מבצעים יחדיו טיפוח המתרחש בין כל הגילים וכל המינים. באופן כללי, אינטראקציות חברתיות נעשות בין זכרים בוגרים לנקבות, כמו גם בין מבוגרים צעירים, אך רק לעיתים נדירות בין מבוגרים מאותו המין. במהלך שיחור המזון בלילה הלוריסים פעילים לרוב בגפם, אם כי נצפו גם זוגות שיחור. על פי מחקרים הלוריס השלוח האפור מבלה כמחצית מזמנו בחברת לוריסים אחרים. כ-45% מזמני הפעילות מורכבים מישיבה, עמידה על המשמר, מנוחה, ושאר הזמן מנוצל להליכה, שיחור מזון עם אחוז קטן לטיפוח. למשפחת הלוריסים יש דפוס תנועה איטי וזהיר ולחלוטין לא קופצני; עם זאת, הלוריסים השלוחים הם המינים היחידים במשפחה אשר נצפו גם כשהם נעים במהירות. המין לוריס שלוח אדום נצפה גם כשהוא מבצע קפיצות קצרות, אך סוגי תנועה כגון זה נדירים יחסית. המהירות האיטית של הלוריס והתנועות השקטות אמורות להגן על המינים מפני זיהוי על ידי טורפים המסתמכים על רמזים חזותיים או קוליים. מסיבה זו, תנועות איטיות במיוחד יהיו בשימוש גדול יותר אצל הלוריס על פני שטח פתוח ובין כתמי יער רציפים. האסטרטגיה של התנועה האיטית מסייעת גם בליקוט המזון; החרקים אשר אינם מזהים תנועה מהירה לכיוונם נותרים במקומם בנוחות עד שידו של הלוריס צמודה אליהם ואז מגיעה החטיפה המהירה בפתאומיות.
טווח השטח הביתי של הזכרים הבוגרים הוא 2.36–3.6 דונם, כשאזור הליבה בגודל של 0.37 דונם. הטווח של הנקבות הבוגרות הוא 1.12–1.52 דונם וגודל אזור הליבה הוא 0.15 דונם. לזכרים צעירים יש טווח ביתי ממוצע של 1.17 דונם. עד גיל 10 חודשים הלוריסים הצעירים נשארים בשטח של אימם. השטח של הזכרים והנקבות חופף – לרוב באזור השוליים, בעוד שאזור הליבה משמש באופן בלעדי ללוריס שהשטח שלו. מכיוון ששטחו של זכר גדול יותר הוא עשוי לחפוף למספר שטחים של נקבות. צפיפות האוכלוסייה הממוצעת ללוריס היא 2.4 פרטים לקילומטר.
בניגוד לרוב בני משפחת הלוריסים, מיני הלוריס השלוח הם מינים חברותיים יחסית. הלוריס האפור מבצע שיחות חברותיות רמות לאורך כל הלילה עם בני מינו. קולות ה"לואוד" משמשים במהלך הרבייה, במהלך הטיפול בגור וגם כאשר מזוהים טורפים פוטנציאלים. זכרים אשר מחפשים נקבות מיוחמות מבצעים קולות חזקים ותכופים, ותחרות בין זכרים יריבים מורכבת מנהמות שריקות. נקבות משמיעות קולות מסוימים על מנת להבריח מחזרים לא רצויים. גורי הלוריס ישמיעו קול "זיק" הנשמע כ-30 דקות לפני עלות השחר כדי לאותת לאם את מיקומם המדויק. תקשורת כימית באמצעות שתן משמשת אף היא כאמצעי חשוב לתקשורת בין הלוריסים. המין מבצע השתנה קצבית לאורך ענפים כסוג של סימון טריטוריאלי, ומריחת שתן על הפרווה נצפתה כתגובה ללחץ.
תזונה וטורפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוריס האפור כקרובו הוא אוכל חרקים כמעט באופן בלעדי, ולמעלה ממחצית תזונתו מורכבת מנמליים וטרמיטים. הלוריסים צורכים גם מגוון גדול של פרוקי-רגליים אחרים, כולל חיפושיות, עכבישאים, רכיכות, ומדי פעם גם חולייתנים קטנים. פריטי טרף רבים מקרב החרקים הנאכלים על ידי הלוריס מכילים כימיקלים רעילים. צריכת חרקים רעילים מלווה באופן קבוע בהתנהגות חזותית הכוללת התעטשות, ניעור הראש, מציצת הידיים והרגליים ו"כיבוס" הפרווה בשתן. לעיתים נדירות הלוריסים אוכלים עץ מסטיק על ידי גירוד פני השטח של שרף העצים הקשיח וחשיפת השרף הרך שתחתיו. בשבי, הלוריסים צורכים מלבד חרקים גם יונקים קטנים ולטאות. הלוריס מזהה את טרפו בעיקר על ידי מבט וריח. התנהגות הציד הנפוצה כרוכה בזיהוי ויזואלי או חוש ריח, קיפול האוזן, רחרוח מודגש ותנועה איטית וקפדנית. לרוב, יד אחת לופתת את הענף בעוד שהיד השנייה נשלחת באיטיות לעבר הטרף בטרם תתבצע החטיפה המהירה על ידי פרץ תנועה פתאומי. לעיתים הלוריסים יתפסו את הטרף ישירות עם הפה. פרט אחד נצפה שוב ושוב כשהוא מאפשר לטרמיטים לטפס על ענף המצופה ברוק שלו בטרם ילקק אותם. טרף גדול יחסית נאכל לאחר שהראש והכנפיים מוסרים בדרך כלל. הלוריס נמצא בתדירות גבוהה ביותר ליד עצים הנגועים בחגבים ובנמלים – ולצפיפות האוכלוסייה יש קשר עמוק עם צפיפות החרקים.
התגובה של לוריס השלוח האפור להימצאות טורפים בסביבתו לא נחקרה באופן נרחב. עם זאת, המין נצפה מגיב לטורפים פוטנציאליים על ידי פליטת קולות רמים, בריחה מהאזור, או שמירה על מרחק גדול מן האיום. הכוס הנקוד ( Athene brama) צוין כטורף פוטנציאלי עבור המין; למרות שדורס זה קטן מדי עבור לוריס בוגר, הוא מהווה איום עבור גורי הלוריס ולמשמע קריאותיו של הינשוף הלוריסים מחביאים את גוריהם במקום מוצנע ובטוח. חתולי בית הם טורפים מזדמנים של הלוריסים, וככל הנראה גם מיני זבד הודי.
רבייה ומחזור חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ללוריסים השלוחים האפורים יש מערכת הזדווגות פוליגמית. לנקבות יש מחזור ייחום יחיד שבמהלכו הן עשויות להתרבות עם מספר רב של זכרים. הזכרים אף הם מתרבים עם נקבות רבות לאורך כל השנה. מחזור הייחום של הנקבה נמשך 24 שעות, ותקופת ההריון היא כ-165 ימים. המרווח בין לידה ללידה נמשך כ-7 חודשים, ופוטנציאל הרבייה הנשי הוא ארבעה גורים בשנה. פוטנציאל רבייה זה גבוה יחסית, וייתכן שהוא נעוץ בכך שהזכר מסייע בטיפול, ובחלב הנקבה העשיר באנרגיה. במהלך הייחום הנקבה נרדפת על ידי זכרים מרובים, והם מנסים להרשים את הנקבה על ידי פליטת קולות רמים. הנקבה מצידה יכולה להרתיע זכרים על ידי קולות מאיימים. העימותים בין הזכרים כוללים נהימות ושריקות ולעיתים גם אלימות פיזית ורדיפה זה אחר זה. הזכר הדומיננטי ביותר מורשה להתרבות עם הנקבה. ההזדווגות נעשית כשהלוריסים תלויים במהופך על הענף והיא עשויה להימשך 3–11 דקות. התהליך המלא כולל החיזור עשוי לארוך עד 12 שעות. בהתאם לתחרות בין הזכרים הם עשויים להתרבות עם אותה נקבה זה אחר זה.
למרות שללוריסים האפורים יש מערכת רבייה פוליגמית, הנקבה מפגינה טיפול הורי מסור ואף הזכרים מסייעים בגידול הצאצאים בכך שהם מטפחים את הגורים ומאפשרים להם לישון לידם. הזכרים מספקים הגנה רק לגורים אשר חולקים איתם את אתרי השינה שלהם, אך הקשר הגנטי בין זכרים אלו לגורים אינו ידוע. הנקבות מטפלות בצאצאיהן בלבד בצורה של האכלה, נשיאה על הגב/הגחון, טיפוח והגנה. ההשקעה ההורית של האם במהלך הינקות היא אינטנסיבית, כשבשלושת הימים הראשונים האם מניקה את הגור ללא הפסקה. לאחר מכן האם מניקה את הגור כל עת שהוא ישמיע קולות, והאם תישא אותו כל הזמן במשך ארבעת השבועות הראשונים לחייו. לאחר זמן זה, הגור יישאר צמוד סמוך לאתר השינה במהלך הלילה כשהאם תתור אחר מזון בזמן זה. האם מספקת לצאצאיה חלב עתיר באנרגיה יוצאת דופן לפני הגמילה - אשר מתרחשת בגיל 5 חודשים. כאשר האם תרה אחר מזון, היא לרוב תחזור רק בעלות השחר, כשהגור ימתין בסבלנות באזור חבוי סמוך למקום הלינה. במשך הלילה הזכרים של הקבוצה מבקרים את הגור לעיתים קרובות לצורך טיפוח או משחק איתו. הקשר הגנטי בין זכרים אלו לגורים לא ידוע, אך בדומה לשינה גם התנהגות זו נצפתה רק עם גורים חברי קבוצת השינה. די נדיר שנקבות יטפחו צאצאים שאינם שלהן.
זמני הרבייה של הלוריסים האפורים שנויים במחלוקת. חלק מהחוקרים טוענים כי תקופות הייחום השכיחות ביותר מתרחשות פעמים בשנה, בחודש אפריל עד יוני ואוקטובר עד דצמבר. אחרים טוענים כי הלידות נפוצות לאורך כל השנה, וכי שיאי הרבייה בחודשים מסוימים הם פשוט תוצאה של תקופת הריון קצרה הנמשכת 5.5 חודשים. הזכרים מגיעים לבגרות בגיל 10 חודשים, והנקבות מגיעות לבגרות בין 10 ל-15 חודשים. תוחלת החיים של הלוריס השלוח האפור לא נחקרה בהרחבה. עם זאת, תוחלת החיים המקסימלית של קרובו הלוריס האדום היא כ-16.4 שנים, וללוריס האיטי הסונדזי תוחלת החיים המקסימלית היא 26.5 שנים.
איומים ושימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלוריס האפור מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), לאור התפוצה הרחבה שלו, אוכלוסייה גדולה, ההסתגלות שלו למגוון בתי גידול, וכן בשל העובדה שאין זה סביר שתתרחש בעת הקרובה ירידה מהירה בשיעור הנדרש עבור העפלה לקטגוריה מאוימת יותר. עם זאת, מגמת האוכלוסייה בירידה, ואם האיומים הנוכחיים ימשכו, תידרש הערכה מחודשת של מצבו של המין, והוא עשוי לעלות לקטגוריה מאוימת יותר. מבין תת-המינים, לוריס הרמה והלוריס הצפוני החיים בסרי לנקה מסווגים בקטגוריית סכנת הכחדה (EN), בעוד שהלוריס המאיסורי והלוריס המלבארי החיים בהודו מסווגים בקטגוריית קרוב לסיכון (NT).
אובדן בית גידול הוא איום חמור במיוחד בהודו וסרי לנקה. איומים אחרים במדינות הללו כוללים דריסה בשוגג על ידי כלי רכב בעת חציית הכביש, התחשמלות במהלך טיפוס על קווי חשמל שנפרשו על ידי האו"ם, לכידת פרטים חיים לצורך מסחר, שימוש בחלקי גופו עבור הרפואה המסורתית, והריגה מכוונת בשל אמונות טפלות שהלוריס מביא מזל רע.
הלוריס האפור רשום בנספח השני של אמנת CITES האוסרת מסחר במין זה ובמוצריו ללא פיקוח, וכן רשום בנספח הראשון של החוק ההודי להגנת חיות הבר משנת 1972. בהודו, מעט מאוד אוכלוסיות לוריס נמצאות באזורים מוגנים, ורוב האוכלוסיות מתרחשת באדמות פרטיות ובמטעים מסחרים. נדרשים מחקרים נוספים על ההתנהגות והאקולוגיה שלו כדי להבין טוב יותר את דרישות בית הגידול שלו. כמו כן רצוי לבצע סקרים מפורטים יותר בבלוקי יער על מנת לקבל נתונים כמותיים על הצפיפות וההפצה של המין. בסרי לנקה, רשויות השימור משיקות תוכנית שימור חינוכית על מנת להגביר את המודעות להישרדות המין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוריס שלוח אפור, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- סקירה על תפוצת הלוריס האפור בסרי לנקה
- תצפיות על הרבייה ומחזור החיים של הלוריסים בהודו וסרי לנקה
- מידע על התפתחות הצאצאים של הלוריס האפור
- מידע על חיי החברה של הלוריס האפור
- לוריס שלוח אפור, באתר ITIS (באנגלית)
- לוריס שלוח אפור, באתר NCBI (באנגלית)
- לוריס שלוח אפור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- לוריס שלוח אפור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- לוריס שלוח אפור, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לוריס שלוח אפור באתר הרשימה האדומה של IUCN