לבד

בדי לבד

כובע עשוי לבד

לֶבֶד הוא בד לא ארוג העשוי מסיבים שנדחסו יחדיו. את הלבד ניתן לייצר מסיבים טבעיים כמו צמר או סינתטיים כמו אקריליק. בעוד כמה סוגים של הלבד הם רכים מאוד, חלקם קשים מספיק כדי ליצור מבניות. ישנם סוגים שונים של לבד המשמשים לצרכים שונים, והם נבדלים בתכונותיהם בהתאם לתכולת הסיבים, הצבע, הגודל, העובי, הצפיפות וגורמים נוספים.

ייצור

לבוד רטוב

שיטת לבוד מסורתית המבוססת על שילוב בין נוזל (לרוב מים), סבון וחיכוך המופעל על הסיבים. מניחים את שכבות הסיבים בזווית של 90 מעלות זו על זו, ומכסים אותן במים וסבון. בתהליך של תנועה ודחיסה מתמשכת הסיבים נצמדים זה לזה ומתלכדים לבד אחיד.

רק סוגים מסוימים של סיבים מתאימים ללבוד רטוב. רוב סוגי הצמר מבעלי חיים, כגון צמר אלפקות או כבשי מרינו, ניתנים לליבוד בתהליך זה. סיבים אלו מכוסים בקשקשים זעירים בדומה לקשקשים המצויים בשערות האדם. ההרטבה והסיבון גורמים לקשקשים להיפתח בעוד שהחיכוך גורם להם להיאחז זה בזה. סיבים צמחיים וסיבים סינתטיים לא יתפקדו בצורה דומה.

לבוד מחט

מלאכת אמנות סיבים פופולרית שיוצרת לבד ללא שימוש במים. מחטים מיוחדות הנמצאות בשימוש במכונות לבוד תעשייתיות נמצאות בשימוש על ידי האמן ככלי פיסול. למחטים יש חריצים לאורך המחט שתופסת את השכבה העליונה של סיבים ומערבבת אותם בשכבות הפנימיות של הסיבים כשהיא נכנסת לעובי הבד. מאחר שחריצים אלה עם הפנים כלפי מטה לכיוון קצה המחט, הם לא מושכים את הסיבים החוצה. הלבד יכול להיות חזק מאוד ומשמש ליצירת תכשיטים או פיסול.

היסטוריה

תרבויות רבות נחשבות למקור הלבד. אחד הסיפורים הוא סיפורם של סנט קלמנט וסנט כריסטופר, שבעת שנמלטו מרדיפות, ארזו את סנדליהם עם צמר כדי למנוע שלפוחיות. בסוף המסע שלהם, התנועה והזיעה הפכו את הצמר לגרביים מלבד.

אמנות הכנות הלבד עדיין נהוגה בקרב עמים נוודים (מונגולים וטורקיים) במרכז אסיה, שבהם שטיחים, אוהלים ובגדים נעשים באופן קבוע, חלקם מסורתיים כמו אוהלי יורט, וחלקם פונים לשוק התיירותי כמו נעלי בית. במערב, לבד נמצא בשימוש נרחב באומנות ובעיצוב ונחשב לטקסטיל אקולוגי.

איכות הלבד נקבעת לפי אורך סיבי הצמר שהוא נוצר ממנו: ככל שהסיבים ארוכים יותר, כך הלבד עמיד יותר. לבד הלבד שימושים רבים, מתעשיית הרכב לכלי נגינה ולבניית הבית. למשל כחלק מפטישי הפסנתר יש ללבד תפקיד חשוב בקביעת טון הפסנתר. הלבד משמש כיום, בין השאר, לייצור כובעים, נעליים, בדי איטום ולקישוט בעבודות אפליקציה. מכיוון שהלבד אינו ארוג, ניתן לגזור אותו בלא שייפרם, לכן הוא משמש לאפליקציות ולייצור בובות.

קישורים חיצוניים

• אירית דולמן, אמנות הליבוד – בעבר ובהווה, אתר המרכז הישראלי לעיצוב - מדיטק חולון