הרי הזהב של אלטאי
 | |||
| הר בלוחה | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| שטח |
129,509 הקטאר  | ||
| מיקום |
אלטאי, רוסיה | ||
| רכס הרים |
הרי אלטאי | ||
| קואורדינטות | 50°28′00″N 86°00′00″E / 50.466666666667°N 86°E | ||
 | |||
  | |||
הרי הזהב של אלטאי הוא השם הקיבוצי שניתן לשלושה אזורים ברפובליקה של אלטאי בדרום סיביר ברוסיה, עת הוכרזו בשנת 1998 כאתר מורשת עולמית. שלושת האזורים הם:
- רמת אוקוק (Укок) בשטח של 2,529.04 קמ"ר;
- אלטייסקי זפובדניק, כולל אגם טלצקוייה (Озеро Телецкое; אלטאי Алтын Кöл - ימת הזהב) - 9,657.53 קמ"ר;
- קנטונסקי זפובדניק כולל הר בלוחה (Белуха; אלטאי Muztau - מוזטאו) - 3,928 קמ"ר.
ההכרזה מקיפה שטח כולל של 16,114.57 קמ"ר בהרי אלטאי.
מקורם של ההרים בפלאוזואיקון המאוחר, כאשר היבשות הקדומות לאוראסיה וגונדוונה נפגשו זו עם זו ויצרו את פנגיאה. עם זאת בהרים סלעים מוקדמים יותר מהפרקמבריון ומאוחרים יותר מהמזוזואיקון ומהקנוזואיקון. הגורם שהשפיע יותר מכל על נופם של ההרים הוא תהליכי היווצרותם ונסיגתם של קרחונים, ומבין כ-1,500 קרחונים בכל רחבי שרשרת ההרים, שוכנים רבים בשטח ההכרזה. באזור מצויים גם אגמים רבים שהידוע שבהם הוא אגם טלצקוייה. האקלים בהרים יבשתי קיצוני עם משרע טמפרטורות משמעותי בין עונת הקיץ הגשומה והחמימה לבין החורף המתאפיין במזג אוויר בהיר וקר.
רמת אוקוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמת אוקוק ממוקמת בדרומה של הרפובליקה של אלטאי וגובלת במונגוליה מדרום-מזרח, בסין בדרום ובקזחסטן בדרום-מערבה. האזור מתאפיין בגבעות ובערבה שבה ביצות, נהרות ואגמים. החי ברמת אוקוק כולל מספר מינים בסיכון וביניהם נמר השלג המצוי, הכבש הארגאלי, עיט הערבות והחסידה השחורה.
קנטונסקי זפובדניק
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק זה של ההכרזה ממוקם בדרום-מערבה של הרפובליקה, לאורך הגבול עם קזחסטן. באזור ערבות, אחו אלפיני, טייגה וטונדרה בהרים שמעליו וקרחונים נרחבים. פריט הנוף הידוע ביותר באזור הוא הר בלוחה. להר שתי פסגות והמזרחית שבהן הנישאת לגובה של 4,506 מטר, היא הפסגה הגבוהה ביותר בהרי אלטאי בתחומי רוסיה. הפסגה המערבית מגיעה לגובה של 4,440 מטר.
אלטייסקי זפובדניק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור זה שוכן במזרחה של הרפובליקה והוא תופס את רובו של השטח המוכרז. באזור משתרעים קרחונים, שטחי טייגה, טונדרה ואחו הרריים וכן ערבות. למעלה מ-1,400 צמחים וסקולאריים נסקרו באזור וכמעט שישית מהם אנדמיים למקום. הפאונה כוללת 72 מיני יונקים ו-310 מיני עופות.
אגם טלסקוייה בצפונו של השטח המוכרז הוא האגם הגדול בהרי אלטאי ואגם המים המתוקים השני בגודלו בסיביר, לאחר ימת באיקל. שטחו של האגם הוא 233 קמ"ר, הוא שוכן בגובה של 434 מטר ועומקו המרבי הוא 325 מטר. האגם ארוך וצר וצורתו כשל האות העברית "ר". אורכו מגיע ל-78 ק"מ ורוחבו אינו עולה על 5 ק"מ לכל היותר. האגם מוקף בהרים הנישאים עד לגובה של 2,400 מטר. מוצאו היחיד של האגם הוא בקצהו הצפון-מערבי, ומימיו זורמים בסופו של דבר אל נהר אוב.
נוכחות אנושית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוכחות אנושית הופיעה באזור לפני כמיליון שנים, ועל כך מעידים ממצאים מיישובים שהוקמו במקום בתקופת האבן הקדומה. הפזיריק, עם קדום שהתגורר ברמת אוקוק בתקופת הברונזה, הותיר אחריו ממצאים רבים בדמות מומיות שהשתמרו באדמה הקפואה, וכן קברים ותילים הנושאים דמיון רב לממצאים דומים שהותירו אחריהם הסקיתים. החל באמצע המאה ה-18 היה האזור לחלק מהאימפריה הרוסית. כיום מיושבים אזורי ההכרזה בדלילות על ידי רוסים ואלטאים, והאחרונים עוסקים בצייד, מרעה ובחקלאות בהיקף מצומצם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
