הנאו
| |||
 | |||
| בית העירייה ההיסטורי של הנאו | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| מדינה פדרלית |
 הסן | ||
| מחוז | מיין-קינציג-קרייס | ||
| ראש העיר | קלאוס קמינסקי | ||
| שטח | 76.49 קמ"ר | ||
| גובה | 104 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 103,184 (31 בדצמבר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 1,173 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 50°07′58″N 8°55′01″E / 50.132777777778°N 8.9169444444444°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.hanau.de | |||
הנאו (בגרמנית: Hanau) היא עיר במחוז מיין-קינציג-קרייס (Main-Kinzig-Kreis), במדינת הסן, בגרמניה. היא מרוחקת כ-25 קילומטרים מזרחית לפרנקפורט. תחנת הרכבת שלה היא צומת מרכזי לתנועת רכבות. בניה המפורסמים הם האחים גרים - יעקוב ווילהלם.
שם העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם הנאו נגזר מהמילה "Hagenowe" המורכבת מ"Haag" (עץ) ו"Aue" (מישור הצפה|שטח פתוח לגדת נהר).
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרכז ההיסטורי של הנאו נמצא בעיקול נהר קינציג (Kinzig) הנשפך לנהר המיין מערבית לעיר. במהלך המאות ה-19 וה-20 העיר התרחבה מאוד וגבולותיה הגיעו עד לנהר המיין ולאחר ארגון מחדש של הגבולות המוניציפליים בתוך הסה בשנת 1970, כמה כפרים ועיירות סמוכים שולבו לתוכה ובפעם הראשונה העיר הנאו גלשה גם לגדה הדרומית של נהר זה.
מרכז העיר נחשב כשכונה בפני עצמה, ובנוסף, לעיר מוגדרות עוד תשע שכונות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה].png)
הנאו הוזכרה לראשונה כמקום יישוב ב-1143. יישוב זה היה למעשה טירה שנעזרה בנהר הקינציג כמגן טבעי. הטירה הייתה שייכת למשפחת אצולה, שכינתה עצמה "של הנאו" מאז המאה ה-13. סביב טירה זו התפתח כפר שהפך לעיר ב-1303. למרות התפתחות העיר, הכנסייה הראשית עמדה מחוץ לחומותיה בכפר הסמוך קינצדורף (Kinzdorf). תושבי הכפר עברו לעיירה, והשאירוהו נטוש פרט לכנסייה. רק במאה ה-15, עם המשך התפתחות העיר, כנסיית הרובע עברה לכנסיית מריה מגדלנה בתוך החומות.
זמן קצר לאחר בניית חומות העיר הראשונות, בתחילת המאה ה-14, העיירה כבר גלשה אל מעבר להם. מחוץ לחומה, לאורך הרחוב המוביל לפרנקפורט התפתח יישוב ("Vorstadt") שנכלל באופן נאות בביצורי העיר רק כאשר במחצית הראשונה של המאה ה-16 נבנו בהנאו ביצורים חדשים לגמרי בסגנון הרנסאנס. ביצורים חדשים אלו כללו שלושה מרכיבים: את הטירה והעיירה הימי ביניימיות, ואת ה"Vorstadt".
העיר החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף המאה ה-16, הרוזן פיליפ לודוויג השני משך פליטים פרוטסטנטים מהולנד וצרפת לייסד יישוב משלהם דרומית להנאו. סיבותיו היו כלכליות כי וואלונים אלה הביאו מסחר ברמה גבוהה, ידע בייצור תכשיטים ומוצרי מותרות אחרים ולכן יכלו לשלם מיסים למחוז שלו. מתוך מסורת זו מקצוע הצורפות עדיין נלמד בהנאו. לאזרחים חדשים אלה הוענקו זכויות יתר והם יצרו קהילה, כנסייה וממשל משלהם ונקראו "העיר החדשה של הנאו" (Neustadt Hanau) הנפרדת לחלוטין מהקהילה הקיימת. איחוד הקהילות התארך יותר מ-200 שנים. העיר החדשה - הגדולה יותר מזו הישנה - הייתה מוגנת על ידי מיגון מאוד מודרני (לתקופתו) בסגנון הבארוק שהוכיח עצמו כנכס גדול רק כעבור כמה שנים במלחמת שלושים השנים. העיירה שרדה מצור בשנת 1637 עם נזק קל בלבד.
בשנת 1736 נפטר יוהאן ריינהרד השלישי של הנאו-ליכטנברג, האחרון בשושלת הרוזנים של הנאו. חלקים ממחוזו, כולל העיר הנאו, עברו בירושה לרוזנות הסן-קאסל. בשל סכסוכים פנים משפחתיים פוצלו מחוזות והנאו נשארה בירת מחוז למשך 50 שנים נוספות, והיא נותרה העיר השנייה בחשיבותה בתוך הסן-קאסל, לאחר העיר קאסל.
כרב העיר וראש הישיבה שפעלה אז בעיר כיהן הרב אליהו לואנץ.
המאה ה-19
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הקיסר עצמו הורה להרוס את הביצורים של הנאו. זה פתח הזדמנות גדולה לערים להתרחב אל מעבר לגבולותיהם המסורתיים. במהלך 1820 הממשלים של שתי הערים של הנאו מוזגו. ראש העירייה המשותף הראשון, שהפך ללורד (Oberbürgermeister) היה רנהרד אברהרד, שמאוחר יותר היה ראש הממשלה ושר הפנים של בית הנבחרים של הסה, אחרי אביב העמים ב-1848.
הנאו הפכה למרכז תעשייה כבדה במהלך המאה ה-19: חברות צמחו מבתוך העיר (למשל: Heraeus) והגיעו אליה מבחוץ (למשל Degussa, דנלופ). התעשייה קודמה על ידי פיתוח העיר כצומת רכבות חשוב של שישה קווי רכבת, ברובם קווים ראשיים:
- 1848: קו פרנקפורט-הנאו
- 1854: קו מיין-ספסארט, מוירצבורג להנאו
- 1867: קו פרנקפורט-בברה מזרחה (Frankfurt–Bebra), מפרנקפורט לאופנבך על המיין
- 1873: קו פרנקפורט-בברה מערבה
- 1879/1881: קו פריידברג-הנאו
- 1882: קו אודנוואלד, מהנאו ודרמשטדט אל אברבאך (Eberbach)
במאה ה-19, הנאו הייתה מרכז של התנועה הדמוקרטית בגרמניה ותרם באופן משמעותי גם בשנת 1830 וגם במהפכת אביב העמים של 1848. כחלק מתנועה זו ליגת ההתעמלות הגרמנית (Deutscher Turnerbund) נוסדה בה בשנת 1848.
בסוף המאה ה-19 הפכה הנאו למרכז חיל מצב גדול. בשל צומת קווי הרכבת, פלוגה גדולה של מהנדסי רכבת-צבאיים וכן יחידות צבאיות אחרות הוצבו כאן.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, הנאו נהרסה ברובה על ידי תקיפות אוויריות בריטיות במרץ 1945, ימים ספורים לפני שנכבשה על ידי צבא ארצות הברית. חיל משמר אמריקאי גדול שכן בה עד 2008.
בשנת 2010 החל פרויקט בנייה ענקי במטרה לעצב מחדש את מרכז העיר לחלוטין. זה פרויקט הבניה הגדול מאז שחזורה לאחר מלחמת העולם השנייה.
כיום, תושבים רבים עובדים בתעשייה הטכנולוגית בעיר או שנוסעים לפרנקפורט. נמל התעופה הבינלאומי של פרנקפורט נמצא במרחק של 30 ק"מ בלבד.
המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 בפברואר 2020 נהרגו 10 איש כולל היורה שביצע פיגוע ירי (אנ') בעיר.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנאו היא העיר השישית בגודלה בהסה. לאחר שאבדה את מעמדה כמרכז מנהלי של מיין-קינציג-קרייס, הועלו הצעות להקים עבורה מחוז מנהלי חדש.
- יותר מ 20% מהתושבים הם אזרחים זרים, בעיקר עובדים טורקיים.
מפורסמים בני העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה זלמן הנאו - מדקדק עברי בנוסח התפילה, ממציא כללים בלשון העברית וטעמי המקרא
- האחים גרים - עסקו בחקר התרבות הגרמנית בתחומי שפה, ספרות, פולקלור, משפט, דת, היסטוריה ומיתולוגיה. אוסף המעשיות שליקטו הפך לפולקלור גרמני מובהק.
- פאול הינדמית היה מלחין, ויולן, מורה, תאורטיקן ומנצח גרמני.
- רודי פלר - כדורגלן עבר גרמני ששיחק בעמדת חלוץ וזכה עם הנבחרת הגרמנית במונדיאל 1990.
- מוריץ דניאל אופנהיים - היה צייר יהודי-גרמני, שכונה ”הצייר היהודי הראשון".
- אליזבת שמיץ - חסידת אומות העולם, ילידת הנאו, הוכרה ב-2011 על ידי יד ושם. לאחר מותה, מאחר שלא היו לה קרובי משפחה, הוענקה לה התעודה בנוכחות נציג הקהילה היהודית בהנאו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הנאו (בגרמנית)- פנקס הקהילה היהודית בהנאו באתר הספרייה הלאומית
- על גורלם של יהודי הנאו בתקופת השואה, באתר יד ושם
הנאו (גרמניה), דף שער בספרייה הלאומית
