גטו (מחזה)

גטו
	"גטו", תיאטרון הקאמרי 2010
כתיבה	יהושע סובול
מקום ההתרחשות	גטו וילנה
תקופת ההתרחשות	מלחמת העולם השנייה
סוגה	טרגדיה
הצגת בכורה	1984
שפה	עברית

ערך זה עוסק במחזה מאת יהושע סובול. אם התכוונתם למחזה מאת הרצל, ראו הגטו החדש.

גטו הוא מחזה מאת המחזאי הישראלי יהושע סובול. המחזה נכתב בשנת 1983 וזכה להצלחה בינלאומית. הוא תורגם לעשרים שפות, הוצג בתיאטראות המובילים בעשרים וארבע מדינות וזכה לביקורות משבחות ובשלל פרסים^[1].

"גטו" הוא המחזה הראשון בטרילוגיית "טריפטיך הגטו", שנכתבה על ידי סובול ומתרחשת כולה בגטו וילנה. שני המחזות הנוספים בטרילוגיה הם "אדם" ו"במרתף"^[2].

בישראל הועלה המחזה מספר פעמים: פעמיים בתיאטרון חיפה, פעם אחת בתיאטרון הקאמרי (2010), בשנת 2015 הועלה על ידי "המרכז לאומנויות הבמה", קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות, בשנת 2020 עלה בתיאטרון העברי.

עלילה

המחזה, שמתרחש בתקופת השואה, סובב סביב התיאטרון שהוקם בגטו וילנה ומציג את חייהם של שחקני קבוצת התיאטרון ואת מאמציהם לשמור על צלם אנוש למרות תנאי הזמן והמקום. המחזה מתאר את המאבקים הפוליטיים בתוך הגטו, את דרכו של כל אחד לשרוד את התופת ואת הדילמות הנוראות שעמדו בפני תושבי הגטו^[3].

במחזה, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מופיעות גם כמה דמויות היסטוריות אמיתיות שפעלו בגטו, כדוגמת יעקב גנס, הדמות הראשית במחזה, שהיה מפקד המשטרה היהודית ויושב ראש היודנראט בגטו. גנס מאמין כי ריצוי הנאצים על ידי שיתוף פעולה עמם עשוי למשוך זמן עד לסוף המלחמה ובכך להציל לפחות חלק מתושבי הגטו. לשם מטרה נעלה זו, מוכן גנס לקבל על עצמו את ההחלטה הנוראה של שיתוף פעולה עם הנאצים בשליחת יהודים מהגטו למוות בפונאר. כמו כן, יוזם גנס את הקמת תיאטרון הגטו, אשר מעבר למטרה לשמור על צלם אנוש, נועד להוכיח לנאצים כי היהודים הם עם יוצר שלא כדאי להשמיד^[3].

כנגד גנס ניצב הרמן קרוק, הספרן הקומוניסט, המתנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם האויב הנאצי ומבקר על כך את גנס בחריפות. מלבד התנגדותו לשיתוף פעולה עם הנאצים בנושא המשלוחים לפונאר, קרוק סולד מהרעיון של יהודים שמופיעים בתיאטרון בפני הנאצים ומבדרים אותם. גנס מבחינתו רואה בהשפלה מחיר הכרחי להצלת חיים^[3].

לעומת קרוק וגנס, אשר למרות היריבות העזה ביניהם- שניהם חרדים לגורל אחיהם בגטו, מוצגת גם דמות של יהודי מסוג אחר- דסלר, אשר על מנת להציל את עורו, מתנדב לעזור לקלגסים הנאצים במלאכת ההתעללות בתושבי הגטו, ומכה בהנאה יהודים אחרים. יהודי נוסף המופיע במחזה הוא וייסקופ, איש עסקים מיומן ומנוסה, אשר בתוך הגיהנום של הגטו מצליח לצבור הון ואף מכנה את עצמו "מלך הגטו"^[3].

דמות נוספת במחזה היא קיטל, קצין האס אס הממונה על הגטו, המוצג תחילה כאנושי למרות הכל, אך בסוף מתבררת האמת הצפויה מראש.

הדילמות המוצגות במחזה

לאורך כל המחזה מציג סובול דילמות קשות שעמדו בפני יהודים רבים בתקופת השואה:

האם מותר להקריב מספר בני אדם כדי להציל מספר גדול יותר של בני אדם?
האם צריך להוציא להורג שני נערים יהודים ששדדו ורצחו יהודי זקן?
האם צריך לנסות לרצות את הנאצים ובכך לשרוד? שאלה זו נענית בסוף המחזה, כאשר למרות התיאטרון נרצחים כל תושבי הגטו, וגנס ביניהם.

הצגת דמות הנאצי במחזה

דווקא את קיטל, קצין האס אס, אשר מצופה ממנו להיות רשע מוחלט, סובול בוחר להציג כדמות מורכבת בעלת מאפיינים שונים ואף מנוגדים. קיטל מוצג מצד אחד כאדם רצחני וחסר כל עכבות מוסריות (מאפיינים שמתאימים לדרך ה"מקובלת" יותר של הצגת דמות הנאצי), ומצד שני כאדם תרבותי ושוחר אמנות אשר מנגן בסקסופון וצופה בהנאה בתיאטרון של היהודים.

הצגת המחזה בישראל

בישראל הועלה המחזה מספר פעמים:

בתיאטרון חיפה פעמיים, הצגת בכורה ב-7 באפריל 1984, בבימויו של גדליה בסר; ושוב בתיאטרון חיפה בשנת 1998 בבימויו של יהושע סובול.

בתיאטרון הקאמרי בשנת 2010 בבימויו של עמרי ניצן^[4].

בשנת 2015 הועלה בגרסת תיאטרון הקאמרי, על ידי "המרכז לאומנויות הבמה", קבוצת תיאטרון לנוער באזור הקריות.

בשנת 2020 עלה בתיאטרון העברי בעיבוד ובימוי משותף של פנינה ברט-צדקה וגדי צדקה^[5].

הצגת המחזה בעולם

גטו הוא המחזה הישראלי שזכה למספר הגדול ביותר של הפקות ברחבי העולם^[6]. עד שנת 1989 כבר עלו 28 הפקות שלו ב-14 מדינות שונות^[1], כולל הפקות של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון^[7], בברודוויי בניו יורק^[8], בבריסל ובפריז^[9]^[10].

בשנת 1989 זכתה ההפקה של התיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון בשלושה פרסים: פרס האיבנינג סטנדרד למחזה הטוב ביותר של השנה^[11], פרס חוג המבקרים למחזה החדש הטוב ביותר בתיאטרון^[12], ופרס לורנס אוליביה של הבי.בי.סי. למחזה השנה של הווסט-אנד^[13]. באותה שנה, ההפקה שעלתה בברודוויי בבימוי של גדליה בסר, לא זכתה להצלחה וירדה מהבמה לאחר חודש^[14].

יהושע סובול עצמו ביים ארבע גרסאות של המחזה בוושינגטון, גרמניה, אוסטריה ויפן^[15].

בשנת 2011 עלה לראשונה המחזה ברוסיה. זהו הייתה ההפקה ה-67 שלו ברחבי העולם^[16].

הדמויות

הדמויות במחזה מבוססות רובן על אנשים שחיו ופעלו בגטו:

השחקנים הראשיים בשלוש ההפקות
תפקיד / דמות	תיאטרון חיפה, 1984	תיאטרון חיפה, 1998	תיאטרון הקאמרי, 2010
ראש המשטרה היהודית יעקב גנס	יוסוף אבו ורדה	אשר צרפתי	נתן דטנר
קצין האס אס קיטל	דורון תבורי	אורי רביץ	איתי טיראן
חיה	ריקי גל	חיה סמיר	אניה בוקשטיין (בשלב מסוים החליפה אותה אולה שור-סלקטר)
איש העסקים וייסקופ	רמי דנון	אריה מוסקונה	רמי ברוך
הרמן קרוק	אילן תורן	אמנון מסקין	אלי גורנשטיין
ישראל סגל (שרוליק)	מיכאל כפיר	יואב בר לב	גדי יגיל
לינה - הבובה	עמי וינברג	לירית מאש	חני פירסטנברג (בשלב מסוים החליפה אותה נעמה שטרית)

קישורים חיצוניים

טל פרי, ‏"גטו הוא לא מחזה על השואה", באתר גלובס, 28 בפברואר 2010 - ריאיון עם המחזאי יהושע סובול והבמאי עמרי ניצן על הפקת 2010

ביקורות

חיפה 1984
- דיאנה שואף, האנשים שמחקו את עצמם, חדשות, 13 באפריל 1984
- שרית פוקס, תיאטרון בבית-קברות, מעריב, 19 באפריל 1984
- שוש אביגל, במרחק היסטורי בטוח, כותרת ראשית, 23 במאי 1984
- אליקים ירון, רוויו בצל המוות, מעריב, 13 במאי 1984
הקאמרי 2010
- טל לוין, עכבר העיר, "גטו" - תיאטרון עושים בעיקר בבית קברות, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
- נטע אלכסנדר, עכבר העיר, "גטו": הלהיט הבטוח של "הקאמרי", באתר הארץ, 16 במרץ 2010
- מיכאל הנדלזלץ, "גטו" בקאמרי - נורא ונפלא, באתר הארץ, 16 במרץ 2010
- איתן בר יוסף, עכבר העיר, גטו בקאמרי: וילנה פינת ברודוויי, באתר הארץ, 24 במרץ 2010

הערות שוליים

^ ¹ ² ירון פריד, גטו בלי הפסקה, חדשות, 5 במאי 1989
^ עידית שחורי, "בית חולים" ־ השלישי בטרילוגיה של יהושע סובול, מעריב, 19 בספטמבר 1989
^ ¹ ² ³ ⁴ שוש אביגל, השואה תרמה את שלה, השואה יכולה ללכת, כותרת ראשית, 30 במאי 1984
^ טל לוין, עכבר העיר, "גטו" - תיאטרון עושים בעיקר בבית קברות, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
^ ננו שבתאי, הפקה חדשה של ההצגה "גטו": כמו קדימון לדבר האמיתי, באתר הארץ, 12 בינואר 2020
^ מיכאל הנדלזלץ, "גטו": הרשע בהתגלמותו, באתר הארץ, 23 במרץ 2010
^ ויקטור לוי, שבחים להפקה הבריטית של "גטו", חדשות, 30 באפריל 1989
^ הבכורה של "גטו" בברודוויי קיבלה ביקורות מעורבות, חדשות, 2 במאי 1989
^ ציפי רום, "גטו" – בשבת בכורה בבריסל, חדשות, 15 בדצמבר 1986
^ חיים נגיד, פריס אהבה את "גטו", מעריב, 18 במאי 1986
^ שמעיה קדר, המחזה "גטו" זכה בפרס המחזה הטוב ביותר, מעריב, 15 בנובמבר 1989
^ אמיר פלג, חדשותרבות - העתיד נראה אחרת, חדשות, 16 בנובמבר 1989
^ "גטו" - יהושוע סובול, באתר "אתר מחזאי ישראל"
^ שוש אביגל, תיאטרון - סופמשחק בניו יורק, חדשות, 29 במאי 1989
^ ליאת רון, ‏יהושע סובול | מחזאי, באתר גלובס, 22 במאי 2008
^ ציפי שוחט, ההצגה "גטו" תועלה לראשונה ברוסיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2011

[פריד-1] ¹ ² ירון פריד, גטו בלי הפסקה, חדשות, 5 במאי 1989

[2] עידית שחורי, "בית חולים" ־ השלישי בטרילוגיה של יהושע סובול, מעריב, 19 בספטמבר 1989

[אביגל-3] ¹ ² ³ ⁴ שוש אביגל, השואה תרמה את שלה, השואה יכולה ללכת, כותרת ראשית, 30 במאי 1984

[4] טל לוין, עכבר העיר, "גטו" - תיאטרון עושים בעיקר בבית קברות, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010

[5] ננו שבתאי, הפקה חדשה של ההצגה "גטו": כמו קדימון לדבר האמיתי, באתר הארץ, 12 בינואר 2020

[6] מיכאל הנדלזלץ, "גטו": הרשע בהתגלמותו, באתר הארץ, 23 במרץ 2010

[7] ויקטור לוי, שבחים להפקה הבריטית של "גטו", חדשות, 30 באפריל 1989

[8] הבכורה של "גטו" בברודוויי קיבלה ביקורות מעורבות, חדשות, 2 במאי 1989

[9] ציפי רום, "גטו" – בשבת בכורה בבריסל, חדשות, 15 בדצמבר 1986

[10] חיים נגיד, פריס אהבה את "גטו", מעריב, 18 במאי 1986

[11] שמעיה קדר, המחזה "גטו" זכה בפרס המחזה הטוב ביותר, מעריב, 15 בנובמבר 1989

[12] אמיר פלג, חדשותרבות - העתיד נראה אחרת, חדשות, 16 בנובמבר 1989

[שם-הערה-13] "גטו" - יהושוע סובול, באתר "אתר מחזאי ישראל"

[14] שוש אביגל, תיאטרון - סופמשחק בניו יורק, חדשות, 29 במאי 1989

[15] ליאת רון, ‏יהושע סובול | מחזאי, באתר גלובס, 22 במאי 2008

[16] ציפי שוחט, ההצגה "גטו" תועלה לראשונה ברוסיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]