גבעה
גבעה היא תצורת נוף המתנשאת לגובה מועט יחסית מעל סביבתה. הר נחשב לצורת נוף גבוהה יותר מאשר גבעה, אך ההבדל ביניהם אינו מוגדר בצורה חד משמעית.
הגדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין הגדרה ברורה של המונח "גבעה" ולעיתים נעשה במונח "גבעה" ובמונח "הר" שימוש חלופי. גבעת המורה והר תבור לדוגמה, יכולים להחשב שניהם גבעות או הרים, כמו גם הר הכרמל. מדובר בהגדרה גאוגרפית, זו יכולה להשתנות מארץ לארץ, בהתאם לתנאי השטח, כך למשל, בעבר הוגדרה "גבעה" בבריטניה כתצורת נוף שגובהה למטה מ-305 מטרים (1,000 רגל) – הגדרה ששיחקה תפקיד מרכזי בסרט "האיש שעלה על גבעה וירד הר". ישנם מילונים הממשיכים להגדיר גבעה לפי הגדרה זו[1].
מילון אוקספורד מגדיר "הר" כתצורת נוף שגובהו עולה על 610 מטרים (2,000 רגל), וגבעה כנמוכה מגובה זה.
היווצרות גבעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבעות יכולות להיווצר ממספר סיבות שונות – השכיחה שבהן היא סחיפה של צורות נוף גדולות יותר – הרים על ידי מים (נחלים, קרחונים או משקעים). סיבה אחרת להיווצרות גבעות היא פעולות ססמיות – לחץ בין לוחות טקטוניים יכול להביא להיווצרות גבעות באזור הלחץ. סיבה שלישית להיווצרות גבעות היא הצטברות של עפר או חולות (הצטברות זו יכולה להיות מעשה ידי אדם – ראה תל).
השפעות היסטוריות ותרבותיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היות הגבעות גבוהות מסביבתן הקרובה הביאה לניצול השטח לאורך ההיסטוריה. בדומה לחשיבות מקור מים להקמת יישוב, להימצאות במקום אסטרטגי בר הגנה הייתה חשיבות מרבית בבחירת מקום היישוב. לכל אורך ההיסטוריה יישובים רבים נבנו על גבעות שנמצאות במרכז מישור, דבר שהקל את ההגנה על היישוב. השילוב של גבעה ומקור מים לרגליה נחשב לשילוב אידיאלי בבחירת מקום התיישבות. היישוב הוקם בראש הגבעה, בשאיפה לכך שמקור המים ימצא בתוך האזור המוגן (לעיתים, בעת העתיקה נחפרה מנהרה המכניסה את מקור המים אל תוך העיר – דוגמאות לבחירת מיקום זו הם הערים ירושלים ששכנה באותה עת על גבעת עיר דוד ותל מגידו השוכנת על גבעה בעמק יזרעאל. העיר רומא נבנתה על שבע גבעות שבמרכזן מקור מים). דוגמה לשימוש בגבעה כאתר אסטרטגי ניתן לראות בספר ישעיהו:
"תנוסו: עד אם-נותרתם, כתורן על-ראש ההר, וכנס, על-הגבעה."
— ישעיהו, ל' י"ז
בעת העתיקה האמינו כי הגבעות הן אתר פולחן – בספר מלכים מופיע תיאורי התנ"ך וממצאים ארכאולוגיים בכל רחבי העולם מדגימים זאת:
"ויבנו גם-המה להם במות ומצבות ואשרים; על כל-גבעה גבהה, ותחת כל-עץ רענן"
— מלכים א', י"ד, 23
גם כיום, מעדיפים לבנות אתרי דת ופולחן בראשי גבעות (כך למשל הקתדרלה הלאומית של וושינגטון ממוקמת בראש הגבעה הגבוהה בעיר, וכנסיית הסקרה קר מוקמה בראש הגבעה הגבוהה ביותר של פריז).
אסטרטגיה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד העת החדשה והלוחמה המודרנית, למיקום כוחות צבאיים בראש גבעה הייתה חשיבות אסטרטגית רבה ביותר. המיקום הגבוה איפשר לכוחות הקשתים (ובהמשך, לאחר תחילת השימוש באבק שרפה, לרובאים) לפגוע בכוחות האויב תוך פגיעות מועטות. האסטרטגיה הקלאסית העדיפה תמיד להילחם במורד גבעה, הקלה יותר להגנה, מאשר במעלה גבעה. קרבות רבים נערכו לרגלי גבעות ונקראים על שמם – לדוגמה, בספר שופטים מתואר הקרב בין ברק בן אבינועם לסיסרא, כאשר ברק מיקם את כוחותיו על הר תבור (גבעה בלב עמק יזרעאל) בעוד שסיסרא מיקם את כוחותיו במישור.
וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו
— ספר שופטים, ד', י"ד
דוגמאות מודרניות לשימוש אסטרטגיים בגבעה הן קרב בנקר היל, במלחמת האזרחים האמריקנית, נקרא על שם הגבעה הסמוכה, קרב נוסף בו היה שימוש האסטרטגי בפני השטח נעשה בקרב גטיסברג – אחד הקרבות החשובים במלחמת האזרחים האמריקנית. בארץ ישראל היה קרב במלחמת העולם הראשונה בשם הקרב על גבעות מע'אר התקיים ב-1917 באזור גבעות הכורכר עליהן שכן הכפר הערבי מע'אר בין גדרה ורחובות. הקרב היה בין כוחות חיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הצבא העות'מאני.
