גאורגי צ'יצ'רין
 | |
| לידה |
24 בנובמבר 1872 Karaul, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 1936 (בגיל 63) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| השכלה |
אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| פרסים והוקרה | |
|
עיטור הדגל האדום (מונגוליה) | |
  | |
גאורגי ואסילייביץ' צ'יצ'רין (ברוסית: Георгий Васильевич Чичерин (12 בנובמבר (הלוח היוליאני, 24 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני) 1872 - 7 ביולי 1936) היה דיפלומט רוסי וסובייטי, שר החוץ של ברית המועצות בשנות ה-20 של המאה ה-20.
גאורגי צ'יצ'רין נולד באחוזה משפחתית במחוז טמבוב למשפחה אצילה. אימו הייתה ממשפחת גרמנים-בלטים וקרובי משפחתה רבים היו דיפלומטים. המשפחה הייתה דתייה מאוד.
בשנים 1891-1896 צ'יצ'רין למד באוניברסיטת סנקט פטרבורג בפקולטה לפילוסופיה והיסטוריה. בשנת 1897 הוא החל לעבוד במשרד החוץ הרוסי, בו עבד גם אביו.
צ'יצ'רין מאוד אהב מוזיקה ותרם רבות להכרת יצירות של ריכרד וגנר ופרידריך ניטשה ורוסיה. בשנת 1904 הוא התקרב למנשביקים ונסע לגרמניה למרות שבאופן רשמי היה בשרות משרד החוץ.
בשנת 1905 צ'יצ'רין הצטרף באופן רשמי למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. הוא היה פעיל במנגנון המפלגתי ובשנת 1907 השתתף בוועידת המפלגה בלונדון. בשנת 1907 הוא נעצר בברלין עקב שימוש בדרכון מזויף. בסופו של דבר הוא הועבר לצרפת.
לקראת תחילת מלחמת העולם הראשונה צ'יצ'רין עבר ללונדון. צ'יצ'רין נבחר ליושב ראש הוועדה לעזרה למהפכנים העצורים בכלא הרוסי. בראשות צ'יצ'רין הארגון הפך להיות למוסד תעמולה נגד מדיניות השלטון הרוסי.
לאחר מהפכת פברואר צ'יצ'רין ארגן מעבר מהפכנים גולים לרוסיה. ב-22 באוגוסט 1917 הוא נעצר בשל תעמולה נגד גיוס לצבא האנגלי,[1] אך שוחרר תוך זמן קצר. בינואר 1918 הוא חזר לרוסיה הסובייטית ומונה לסגן שר החוץ לב טרוצקי.
בשרות משרד החוץ הסובייטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1918 צ'יצ'רין היה בין חותמי הסכם ברסט-ליטובסק. לאחר שטרוצקי עזב את תפקיד שר החוץ, צ'יצ'רין מונה לממלא מקום ומ-30 במאי 1918 לקומיסר עממי לענייני חוץ. הוא כיהן בתפקיד זה עד לשנת 1930.
ולדימיר לנין העריך את פועלו של צ'יצ'רין ותיאר אותו כ"בן אדם מוכשר, בעל ידע רב אך ללא יכולות ניהול".
צ'יצ'רין פעל רבות להוצאת המדינה מהבידוד הדיפלומטי. בשנת 1921 הוא הצליח להביא לחתימת הסכמים עם טורקיה, אפגניסטן ואיראן. בשנת 1922 הוא היה בראש המשלחת הסובייטית בוועידת ג'נובה במהלך חתם על הסכם רפאלו עם גרמניה. בשנת 1923 הוא עמד בראש המשלחת הסובייטית בוועידת לוזאן בה הוחלט על הסדרי מיצרים בין הים התיכון לבין הים השחור.
צ'יצ'רין היה ביחסים מתוחים עם סגנו מקסים ליטבינוב. כל עובדי משרד החוץ הסובייטי היו מעורבים במאבק בין שני האנשים.
בשנת 1928 צ'יצ'רין חלה ולמעשה ניהול המשרד עבר לסגנו. בשנת 1930 הוא הוצא לגמלאות באופן רשמי.
בשנת 1936 הוא נפטר והוטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה. לאחר פטירתו, בתקופת סטלין פעולותיו של צ'יצ'רין בראש משרד החוץ לא הוזכרו כלל. בשנת 1988 צולם סרט קולנוע שהוקדש לתיאור פעילותו במשרד החוץ.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאורגי צ'יצ'רין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גאורגי צ'יצ'רין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות - כרך ב', תל אביב, מחברות לספרות, 1970, עמ' 269