בעיית הקרונית

קרונית דוהרת אל עבר חמישה אנשים. האם תמשכו את הידית כדי להסיט את הקרונית למסילה הצדדית בה יש אדם אחד? בפעולה זו חייהם של חמישה אנשים יינצלו ואדם אחד ימות. אם אותו אדם יחיד לא היה קשור למסילה הצדדית אלא נמצא על גשר מעל הקרונית, האם הייתם דוחפים אותו מהגשר כך שיעצור בגופו את הקרונית?

בעיית הקרונית או דילמת הקרונית היא בעיה באתיקה הממחישה את הסתירה בין התפיסה התועלתנית לבין התפיסה הדאונטולוגית באתיקה. את הבעיה הציגה לראשונה הפילוסופית פיליפה פוט בשנת 1967.

תיאור הדילמה

נתונות שתי קבוצות של עובדים על מסילת רכבת: האחת בת חמישה עובדים, השנייה בת עובד אחד. קרונית שועטת במהירות לעבר קבוצת 5 העובדים. לא ניתן לעצור את הקרונית לחלוטין, אך ניתן להסיטה ממסלולה אל עבר אדם אחד. האם המעשה הנכון יהיה לתת לדברים להתרחש בלי התערבות ולאפשר את הריגתם של חמישה אנשים חפים מפשע, או להטות את הרכבת ולהביא למותו של חף מפשע אחד?

היבטים פילוסופיים

הדילמה מייצגת שתי השקפות בפילוסופיה, דאונטולוגיה ותועלתנות. לפי ההשקפה התועלתנית יש למדוד בחירות, פעולות או כוונות, רק על סמך התוצאה שבאה בעקבותן. על פי עקרון התועלת, הבחירה המוסרית היא זו המפיקה את כמות האושר הגדולה ביותר, או את כמות הסבל הקטנה ביותר. לכן, על פי הגישה התועלתנית יש להסיט את הרכבת. ביקורת אחת על גישה זו היא שהתועלתנות מאפשרת כל פעולה על מנת למקסם את כמות האושר, גם אם היא אכזרית ומבוצעת על חפים מפשע. על כן גם בווריאציות קיצוניות של הדילמה כמו דחיפת אדם שמן למסילת הרכבת או הריגת אדם וקצירת אבריו על מנת להציל חמישה אנשים אחרים, יש לבחור באותו האופן. ביקורת נוספת היא שאין מקום בגישה זו למחויבות המוסרית הייחודית שיש לאדם כלפי קרוביו וחבריו. התועלתנים מציעים פתרונות לביקורות כגון אלו, ביניהם פתרון של הבחנה בין חובות חיוביות לשליליות. מצד אחד החובה לעשות את העולם טוב יותר ולמקסם את האושר אך מצד שני החובה לא לעשות את העולם גרוע יותר ולכן לא להרוג על מנת להציל.

על פי הגישה הדאונטולוגית לעומת זאת, יש בחירות שלא ניתן להצדיק על ידי השפעתן והן אסורות מבחינה מוסרית. מוסריות הפעולה לא נקבעת על פי תוצאותיה, אלא על פי אופי הפעולה עצמה. לעיתים אדם צריך לעשות פעולה גם אם אינה ממקסמת את הטוב. הביקורת כנגד הגישה הדאונטולוגית היא חוסר הרציונליות הקיים בה. לדוגמה, האם במקרה בו מוצבים על פסי הרכבת מיליון אנשים במקום חמישה, הייתה משתנה הדילמה באופן מהותי? לפי הגישה הדאונטולוגית אין הבדל בין המקרים, זאת מפני שמוסריות המעשה לא נקבעת על פי השלכותיו. דיונים פילוסופיים אלו רלוונטיים גם היום בנושאים כמו הפלות, עונש מוות וניהול ענייני רווחה.

וריאציות

הקרונית והאיש השמן

בעיה דומה שתוארה, ממחישה את הדילמה בצורה חריפה אף יותר: נתונים חמישה עובדים על מסילת רכבת. מעליהם עומד איש שמן, וצופה בנוף. רכבת קרבה ולא ניתן לעצור אותה, אלא על ידי דחיפתו של האיש השמן לעצור את הקרון. האם יהיה נכון לשלוח את האיש השמן אל מותו כדי להציל חמישה אנשים אחרים?

השתלה

גרסה אלטרנטיבית של ג'ודית ג'רביס תומסון שלא כוללת רכבת, מתוארת כך: מנתח המתמחה בהשתלת איברים מטפל בחמישה חולים, שכל אחד מהם זקוק לאיבר אחר וימות ללא השתלה. אין איברים זמינים לביצוע אף אחת מחמש ההשתלות הללו. מטייל צעיר ובריא, שרק עובר בעיר בה עובד הרופא, נכנס לבדיקה שגרתית במרפאה. במהלך ביצוע הבדיקה מגלה הרופא כי איבריו תואמים את כל חמשת חוליו הגוססים. נניח בנוסף שאם הצעיר ייעלם, לא יחשדו ברופא. האם תתמכו במוסר הרופא להרוג את אותו תייר ולספק את איבריו הבריאים לאותם חמישה אנשים גוססים ולהציל את חייהם?

הפסיכולוגיה של הבעיה

לפי קווין דאטון, השיפוט המוסרי של אנשים בבעיה אתית זו ובווריאציית הקרונית והאיש השמן שלה, תלוי, בין היתר, במבנה המוח שלהם. לטענתו, פסיכופתים יעדיפו את אותה האופציה בשני המקרים (להרוג איש אחד בלבד), מאחר שמרכזי הרגש פגועים במוחותיהם, ווריאציה זו של הבעיה מערבת שיקולים רגשיים, בניגוד לגרסה המקורית של הבעיה. ישנם מחקרים בתחום מדעי המוח (באמצעות FMRI) הבוחנים את השיפוט המוסרי של המוח העשויים לתמוך בטענתו, מאחר שהם מצאו מעורבות של רגשות בשיפוט המוסרי של המשתתפים.

ניסוי אמפירי של דילמת הקרונית

במחקרים הרוב המוחלט של הנשאלים אומרים שהיו מסיטים את המסילה כדי להרוג אדם אחד על פני חמישה. ב-2017 ארגן בלוגר המדע מייקל סטיבנס ניסוי מעשי כדי להתרשם מה בני אדם עושים בפועל בסיטואציה זו. שבעה אנשים השתתפו בניסוי, במחשבה שהם עומדים להשתתף בקבוצת מיקוד על כבישים בלוס אנג'לס. כל אחד הגיע בנפרד והוזמן להמתין בתא בקרה מזויף של רשות הרכבות, שבו ישב אדם שתפקידו להסיט רכבות ממסלול אחד לשני לפי הצורך. מול שולחן הבקרה היו מסכי טלוויזיה שבהם נראו המסלולים כביכול בשידור חי, אך למעשה הוקרנו בהם סרטי וידאו שהוכנו מראש. בעת ההמתנה בקר הרכבות הלבבי הסביר למשתתפים את עבודתו והם למדו איך להסיט את הרכבת ממסילה אחת לשנייה. בשלב מסוים יצא הבקר מהחדר, ואז ראה המשתתף במסכים את התרחיש של דילמת הקרונית. על מסילה אחת היו חמישה אנשים, על המסילה השנייה אדם אחד, ובכריזה נשמעה אזהרה שיש חפץ על המסילה ורכבת מתקרבת. מתוך הקבוצה אישה אחת וגבר אחד משכו את המתג והסיטו את הרכבת. מיד לאחר מכן הוקרנה לכל המשתתפים שקופית "הניסוי הסתיים, אף אדם לא נפגע".

ביהדות

כאשר האנשים העומדים על המסילה הם יהודים, מצד אחד גרימת מוות לאחד עשויה להיכלל באיסור לא תרצח ומצד שני יש חובת הצלת אדם מישראל מדין לא תעמוד על דם רעך. כאשר אדם אחד גורם סכנה לאדם אחר ניתן להציל את האדם בסכנה גם על ידי הריגת המסכן, מדין רודף, אך במקרה שלנו הסכנה לרבים לא נובעת מקיומו של היחיד במסילה השנייה.

בתוספתא נדון מקרה דומה של הצלת רבים על ידי מסירת יחיד: "סיעה של בני אדם שאמרו להם נכרים: תנו לנו אחד מכם ונהרגהו, ואם לאו – הרי אנו הורגין את כולן, יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. אבל, אם ייחדוהו להם, כגון שייחדו לשבע בן בכרי - יתנוהו להם ואל יהרגו כולן."

החזון איש התלבט האם ההלכה המופיעה בתוספתא תקפה גם במקרה של חץ העושה דרכו לעבר קבוצת אנשים וניתן להטותו לעבר אדם אחד: מצד אחד במסירת אדם הפעולה היא סיוע להריגה ואין בה באופן מהותי קשר להצלה ואילו בהסטת החץ הפעולה היא פעולת הצלה וההריגה של האדם היא במקרה. מצד שני, הסטת החץ היא פעולה אקטיבית של הריגה ואילו מסירת אדם להריגה על ידי אחר אולי שונה.

בשו"ת ציץ אליעזר הכריע ששב ואל תעשה עדיף ויש להימנע מפעולה במצב שתגרום מוות, גם אם תציל רבים.

הרב שאול ישראלי כתב באופן נחרץ יותר: "בשום פנים ואופן אסור להציל, אפילו רבים וחשובים, כשהצלתם מחייבת הריגתו (או אפילו גרם הריגתו) של אחד שאילולא זה לא היה נהרג. העובר על זה והרג אדם מישראל לצורך הצלת אחד או אפילו רבים, דינו כדין רוצח".

ראו גם

• הגרלת איברים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בעיית הקרונית בוויקישיתוף

• The Trolley Problem, BBC Radio 4, YouTube
• Would you sacrifice one person to save five? - Eleanor Nelsen, סרטון בערוץ "TED-Ed", באתר יוטיוב (אורך: 04:56)