אהרן מויאל
לידה |
1813 רבאט, מרוקו |
---|---|
פטירה |
יולי 1899 (בגיל 86 בערך) ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
מקצוע | סוחר |
צאצאים | אברהם מויאל, יוסף ביי מויאל |
ר' אהרן מויאל (1813 – יולי 1899) היה סוחר יהודי-מרוקאי עשיר מרבאט שעלה לארץ ישראל והיה לאחד ממנהיגי היישוב היהודי ביפו. ראשון היהודים שגרו מחוץ לחומות יפו העתיקה ('בית הגבירים' [1], כיום רחוב יפת 2-10, נבנה בשנות ה-70 של המאה ה-19, על שטח מצדית והחפיר על דרך עזה העתיקה שהגנה על חומת העיר), ואבי משפחת מויאל בארץ ישראל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אהרן מויאל נולד ברבאט, מרוקו בשנת 1813, בן למשפחת רבנים ממגורשי ספרד. אביו היה משה מויאל. בילדותו קיבל חינוך יהודי מסורתי וכן השתלם בשפות זרות ובמסחר. הוא הצטיין בעבודתו כסוחר וצבר ממון רב, והיה לאחד מעשירי קהילת יהודי רבאט ומנהיגיה. ברבאט נשא לאישה את מסעודה לבית עמיאל[2].
בשנת 1852[2] (לפי מקורות אחרים בשנת 1860[3]) מכר את רכושו הרב בבניינים וקרקעות ועלה לארץ ישראל ביחד עם משפחתו ועוד עשרות מבני קהילתו. הקבוצה שטה לארץ ישראל בספינה שבבעלותו. תחילה התיישב עם משפחתו בחיפה, ולאחר שלוש שנים עבר ליפו. הוא רכש ביפו אדמות, בניינים וחנויות, והיה ליהודי הראשון שבנה למשפחתו בית גדול גם מחוץ ליפו העתיקה. בהמשך נכנס לתחום הפרדסנות בשותפות עם ערבי-נוצרי בשם יוסף עשור, בבעלותם היה פרדס בשכונת עג'מי באזור שנקרא "אום אל עאצם" (לפי המסורת היה המקום בית קברות לחיילי נפוליאון שמתו במגפת הדבר בעת כיבוש יפו ב-1799)[4].
מויאל ייסד ביפו מוסדות קהילתיים שונים, כולל תלמוד תורה ספרדי. בביתו שמחוץ לעיר הקים בית כנסת פרטי שבו פעלה גם ישיבה. הוא סייע לקליטתם של עולים יהודים נוספים ביפו ולגידול הקהילה היהודית בעיר.
באחרית ימיו התיישב בירושלים בבית שקנה לו בשכונת נחלת שבעה. ביתו שימש ככולל לעדת המערביים בעיר.
מויאל נפטר בירושלים בז' באב תרנ"ט.
צאצאיו, בני משפחת מויאל, היו לאחת המשפחות המרכזיות בנוף של יפו במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היו לו ארבעה בנים; ביניהם יוסף ביי מויאל, אברהם מויאל (ששימש כממונה מטעם הברון רוטשילד, חברת כי"ח ואגודת חובבי ציון בניהול ענייניהם בארץ), שלום מויאל ואליהו מויאל, שנותר במרוקו והיה רב ברבאט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד תדהר (עורך), "אהרן מויאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1315
- גבריאל צפרוני, שרשי משפחה אחת בצמרת, מעריב, 30 בספטמבר 1979
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמואל גילר, בית הגבירים' ביפו, פרויקט בן יהודה
- ^ 1 2 אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל : סיפורה של משפחה, עמוד 49
- ^ גבריאל צפרוני, שרשי משפחה אחת בצמרת, מעריב, 30 בספטמבר 1979
- ^ תל אביב בתולדות הפרדסנות , הַבֹּקֶר, 26 בספטמבר 1965