שבח וייס

שבח וייס
	שבח וייס ב-2008
לידה	5 ביולי 1935; ד' בתמוז ה'תרצ"ה; בוריסלב, פולין
פטירה	3 בפברואר 2023 (בגיל 87); י"ב בשבט ה'תשפ"ג; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	המערך, מפלגת העבודה
דת	יהדות
	13 ביולי 1992 – 17 ביוני 1996; (4 שנים)
	→ דב שילנסקי דן תיכון ←
כנסות	ה־13
	20 ביולי 1981 – 7 ביוני 1999; (17 שנים)
כנסות	10 - 14
	סגן יו"ר הכנסת בכנסת ה-12 ובכנסת ה-14; שגריר ישראל בפולין; יו"ר מועצת יד ושם;
	סגן יו"ר הכנסת בכנסת ה-12 ובכנסת ה-14; שגריר ישראל בפולין; יו"ר מועצת יד ושם;
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (9 בינואר 2004); Bene Merito (2009); Sérgio Vieira de Mello Award (2008); עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (14 בדצמבר 2016); פרס יאן נובאק-יז'ורנסקי (2018) ;
חתימה

שבח וייס (5 ביולי 1935 – 3 בפברואר 2023) היה פרופסור למדע המדינה, כיהן כחבר הכנסת וכיושב ראש הכנסת. שימש שגריר בפולין, ולאחר מכן כיהן כיושב ראש מועצת "יד ושם".

ביוגרפיה

שבח וייס נולד ב-5 ביולי 1935 בבוריסלב שבפולין (היום במחוז לבוב של אוקראינה). שרד עם בני משפחתו את השואה, כאשר הוחבאו על ידי שתי נשים, אוקראינית ופולנייה. בני משפחתו (הוריו, אחיו הגדול אהרון, אחותו מילה ובן משפחה נוסף) מצאו מסתור בבית שכנתם האוקראינית יוליה לסוטובה (שצ'פניוק), ובמהלך האקציות הסתתרו בקיר כפול במחסן שבחצר ביתם^[1]. מאוחר יותר עברו למחבוא שהוקם במרתף מתחת לרצפה של גן ילדים שהיה סמוך לביתם, בעזרת שכנה אחרת, פולנייה, מריה פוטז'נה, שם שהו עד לשחרור העיר באוגוסט 1944 על ידי הצבא האדום^[2]. שתי השכנות, שסירבו להסגיר את המשפחה ודאגו לצרכיהם תוך סיכון חייהן, קיבלו כעבור שנים הכרה כחסידות אומות עולם^[3].

וייס עלה לארץ ישראל ב-1947 במסגרת עליית הנוער ונשלח ללמוד בכפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים. הוריו עלו ארצה כמה שנים אחריו^[4]. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה העברית והשלים תואר ראשון ושני ב-1961. בשלב זה החליט "ללמוד מקצוע" וללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב^[4].

בהיותו סטודנט, פעל כחידונאי, כתב חמישה ספרי חידות^[5], ובשנים 1957 עד 1962 הגיש תוכנית חידונים ב"קול ישראל"^[6]. ב-30 ביוני 1965 עבר תאונת דרכים שבה נפצע קשה^[7]. חרף זאת המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט בתחום מדע המדינה, נושא מחקרו היה השלטון המקומי בישראל, אותו השלים בהדרכתם של פרופ' בנימין אקצין ופרופ' עמנואל גוטמן בשנת 1969^[8]. בשנת 1975 זכה אף בפרס מטעם המרכז לשלטון מקומי על מחקריו במדיניות מוניציפלית והקים את המחלקה ללימודי חוץ בתקשורת באוניברסיטת חיפה.

עם קבלת תואר הדוקטור, הפסיק וייס לעסוק בחידונים, והחל משמש מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה (שם גם שימש כראש החוג למשך שנתיים)^[4]. נחשב מרצה מחונן ומרתק בנושאי משטר מדינת ישראל. במקביל, החל לעסוק בפוליטיקה. הוא היה חבר מועצת עיריית חיפה בשנים 1969^[9]–1981, חבר בוועדת הכספים, בוועדת התרבות ובהנהלת תיאטרון חיפה.

וייס כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בשנים (1981–1999). בכנסת העשירית נבחר לראשונה ושימש חבר בוועדת חוק, חוקה ומשפט. בכנסת ה-11 כיהן גם כחבר בוועדת המשנה לעניין בחירת נשיא אוסטריה קורט ולדהיים ובוועדות הכנסת נוספות, כולל ועדת החוץ והביטחון, בה היה חבר גם בכנסת ה-12^[10].

וייס הושבע לתפקיד יושב ראש הכנסת ה-13 על ידי זקן חברי הכנסת, ראש הממשלה יצחק רבין. את התקופה הסוערת בה כיהן כיושב ראש הכנסת הוא תיאר בספרו "השלום והבלהות"^[א]. בכנסת ה-14 כיהן כחבר בוועדת הכנסת, שימש משקיף מטעם הכנסת במועצת אירופה^[11], והיה בין יוזמי חוק הדיור הציבורי^[12].

לאחר שבבחירות המקדימות במפלגת העבודה דורג במקום נמוך ברשימתה לכנסת, לא נכנס לכנסת ה-15 והוא מונה לשגריר ישראל בפולין, מדינת הולדתו^[13].

בשנת 1995 זכה בתואר "יקיר התנועה לארץ ישראל יפה" ובשנת 2001 הוענק לו פרס התנועה לאיכות השלטון. קיבל את פרס הסובלנות מטעם ממשלת פולין בשנת 2002. בשנת 2003 זכה באות הכבוד הגבוה ביותר בפולין מטעם נשיא המדינה, "מסדר העיט הלבן"^[14]. בין השנים 2000–2006 שימש יו"ר מועצת יד ושם^[15].

שבח וייס חיבר למעלה מעשרים ספרים בתחומי התמחותו המדעית ותחומי החידונים. בשל פועלו רב השנים למען העיר חיפה, מדינת ישראל, זיכרון השואה והייצוג המכובד בפולין, הוענק לו התואר יקיר העיר חיפה בשנת 2004. באותה שנה ייסד את הקתדרה ללימודי ישראל באוניברסיטת ורשה וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2006 מטעם אוניברסיטת ורוצלב^[16].

לאחר מותו נקרא הקתדרה שבראשה עמד באוניברסיטת ורשה על שמו של פרופסור שבח וייס^[16].

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-114 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-19 שובץ במקום ה-116 ברשימתה.

וייס נפטר ב-3 בפברואר 2023, בגיל 87, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל^[17].

משפחתו

וייס היה נשוי לד"ר אסתר וייס, מנהלת בית הספר המחוזי להשתלמויות עובדי הוראה וחינוך בחיפה, עד פטירתה ב-2005. לזוג נולדו שני ילדים: פרופ' יפעת וייס ונועם וייס. אחיו הוא היסטוריון השואה אהרון וייס.

וייס היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה^[18].

ספריו

ושיודע לענות, 1957, הוצאת אחיאסף
העיקר שיהיה שמח, 1957, הוצאת אחיאסף
מה בעדשות? חידון בתמונות, 1959, הוצאת אחיאסף
בים, ביבשה ובאוויר: חידות, חידודים ושעשועי לשון על נושאי הים, היבשה והאוויר, 1960, הוצאת ש. זק ושות'
תן תשובה: אוסף חידונים, שעשועים ובידור קל, בצירוף תדריך לעורכי מסיבות וערבי בידור, 1961, הוצאת ש. זק ושות'
קלע למטרה: משחקים, חידונים ופרפראות למסיבות רעים, 1962, הוצאת אחיאסף
דע את ההסתדרות: שאלות ותשובות, 1963
הפוליטיקאים בישראל: יצוג, מקורות וסגנונות גיוס, 1973
חיפה מציאות, מבוכה ואתגר: עיצוב מדיניות לוקלית, שאלת המנהיגות ותוכניות לעתיד, 1974, הוצאת רנסאנס
בעין בוחנת, 1975
הכנסת, תפקודה ותפוקתה, 1977
מה שהיה, מה שיש: פרקים בסוציפוליטיקה ישראלית, 1979, הוצאת ספרית פועלים
המהפך: מאי 1977 – נובמבר 1978, 1979
עיר, אזור ומדינה: השלטון המקומי בישראל - בעיות יסוד, 1979
שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה, 1981, הוצאת עם עובד
המשיח לא בא, 1987
יומן פרלמנטרי, 1988
היה בעיתון, 1990
שחור על גבי לבן, 1990
ההסתדרות בין עבר לעתיד: קובץ מאמרים ורשימות, 1991
14,729 קולות חסרים, 1997, הוצאת הקבוץ המאוחד
זמן היו"ר: חלקים נבחרים מיומן פרלמנטרי של יו"ר הכנסת ה-13, 1998
השלום והבלהות, 1999, הוצאת הקבוץ המאוחד
ימי שגריר, 2003, הוצאת הקבוץ המאוחד^[19]

לקריאה נוספת

הערך "שבח וייס" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 149, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים

שבח וייס, באתר הכנסת
שבח וייס, באתר כנסת פתוחה
רשימת הפרסומים של שבח וייס, בקטלוג הספרייה הלאומית
שבח וייס בתערוכה "בחרנו בחיים" באתר יד ושם

ביאורים

^ את ימי א-ד בשבוע הקדיש באופן מלא לעבודה במשכן הכנסת. כך על פי עדותו במכתב שכתב לסופר יעקב אורלנד בהגיעו לגבורות. המכתב נחשף בבלוג של מכון גנזים, ולעיון בו, ראו כאן.

הערות שוליים

^ שבח חייס, השוחט שחט וטבל באמבטיה חמה, חדשות, 18 באפריל 1985
^ בין קירות הבית - סיפורו של אהרון וייס, מתוך סדרת סרטי עדות של יד ושם
^ שבח וייס - אודות, באתר יד ושם
^ ¹ ² ³ יוסי ביילין, ראש ביצה במיטה פוליטית, דבר, 27 ביולי 1973
^ הוצאת ספרים אחיאסף ירושלים - ספרי שבח וייס, הארץ, 25 בדצמבר 1959
^ בראדיו, הארץ, 7 בינואר 1959
^ נפצע שבח וייס, למרחב, 1 ביולי 1965
מצבו של שבח וייס קשה, קול העם, 2 ביולי 1965
הטבה במצבו של החידונאי שבח וייס, הַבֹּקֶר, 8 ביולי 1965
^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
^ ראובן בן צבי, המערך בעירית חיפה פוסל מועמדותו של חבר הסיעה, מעריב, 3 בדצמבר 1969
^ אילן כפיר ויוסי ורטר, מסר מדיני מירדן: נגביר פיקוח ונמנע חדירות, חדשות, 6 בספטמבר 1989
^ צבי לביא, ‏ועדת הכנסת דחתה את ההכרעה על הסרת חסינותו של דרעי - עד סיום הסיכומים במשפטו, באתר גלובס, 24 ביוני 1998
^ צבי לביא, ‏הקואליציה החרימה - וועדת הכלכלה אישרה רוב סעיפי חוק הדיור הציבורי, באתר גלובס, 21 ביולי 1998
דיור ציבורי, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2001
^ רומן פריסטר, האיש שלא יצא מן המרתף, באתר הארץ, 30 ביולי 2002
^ נרי ליבנה, פולני גאה, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
^ צבי לביא, ‏שבח וייס - יו"ר יד ושם, באתר גלובס, 2 בינואר 2000
^ ¹ ² The Shevah Weiss Center for Research on Israel and the Jewish Diaspora – Wydział Nauk Politycznych i Studiów Międzynarodowych (באנגלית אמריקאית)
^ עופר אדרת, שבח וייס, יו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין לשעבר, מת בגיל 87, באתר הארץ, 4 בפברואר 2023
^ משה הורביץ, הירוקים נגד האדומים, כותרת ראשית, 21 במאי 1986
^ מירי פז, ‏לא יצא מהמרתף, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2003

[11] את ימי א-ד בשבוע הקדיש באופן מלא לעבודה במשכן הכנסת. כך על פי עדותו במכתב שכתב לסופר יעקב אורלנד בהגיעו לגבורות. המכתב נחשף בבלוג של מכון גנזים, ולעיון בו, ראו כאן.

[1] שבח חייס, השוחט שחט וטבל באמבטיה חמה, חדשות, 18 באפריל 1985

[2] בין קירות הבית - סיפורו של אהרון וייס, מתוך סדרת סרטי עדות של יד ושם

[3] שבח וייס - אודות, באתר יד ושם

[ביילין-4] ¹ ² ³ יוסי ביילין, ראש ביצה במיטה פוליטית, דבר, 27 ביולי 1973

[5] הוצאת ספרים אחיאסף ירושלים - ספרי שבח וייס, הארץ, 25 בדצמבר 1959

[6] בראדיו, הארץ, 7 בינואר 1959

[7] נפצע שבח וייס, למרחב, 1 ביולי 1965
מצבו של שבח וייס קשה, קול העם, 2 ביולי 1965
הטבה במצבו של החידונאי שבח וייס, הַבֹּקֶר, 8 ביולי 1965

[8] היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969

[9] ראובן בן צבי, המערך בעירית חיפה פוסל מועמדותו של חבר הסיעה, מעריב, 3 בדצמבר 1969

[10] אילן כפיר ויוסי ורטר, מסר מדיני מירדן: נגביר פיקוח ונמנע חדירות, חדשות, 6 בספטמבר 1989

[12] צבי לביא, ‏ועדת הכנסת דחתה את ההכרעה על הסרת חסינותו של דרעי - עד סיום הסיכומים במשפטו, באתר גלובס, 24 ביוני 1998

[13] צבי לביא, ‏הקואליציה החרימה - וועדת הכלכלה אישרה רוב סעיפי חוק הדיור הציבורי, באתר גלובס, 21 ביולי 1998
דיור ציבורי, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2001

[14] רומן פריסטר, האיש שלא יצא מן המרתף, באתר הארץ, 30 ביולי 2002

[15] נרי ליבנה, פולני גאה, באתר הארץ, 20 ביוני 2007

[16] צבי לביא, ‏שבח וייס - יו"ר יד ושם, באתר גלובס, 2 בינואר 2000

[rese-17] ¹ ² The Shevah Weiss Center for Research on Israel and the Jewish Diaspora – Wydział Nauk Politycznych i Studiów Międzynarodowych (באנגלית אמריקאית)

[18] עופר אדרת, שבח וייס, יו"ר הכנסת ושגריר ישראל בפולין לשעבר, מת בגיל 87, באתר הארץ, 4 בפברואר 2023

[19] משה הורביץ, הירוקים נגד האדומים, כותרת ראשית, 21 במאי 1986

[20] מירי פז, ‏לא יצא מהמרתף, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2003

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[א]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: שבח וייס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבח וייס