רודולף דיזל
רודולף דיזל (בגרמנית: Rudolf Diesel; 18 במרץ 1858 – 29 בספטמבר 1913) היה ממציא גרמני שהתפרסם בעיקר בזכות המצאתו, שנקראת על שמו - מנוע הדיזל.
 | |
| רודולף דיזל, 1883 | |
| לידה |
18 במרץ 1858 פריז, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1913 (בגיל 55) תעלת למאנש |
| שם לידה |
Rudolf Christian Karl Diesel  |
| ענף מדעי |
מהנדס |
| מקום מגורים | צרפת |
| מקום קבורה |
ים |
| עיסוק | מהנדס, ממציא, יזם |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
קרל פון לינדה |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Louise Martha Diesel |
| צאצאים |
Hedwig von Schmidt, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| תרומות עיקריות | |
| המצאת מנוע הדיזל | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדיזל נולד בפריז כילד שני למשפחה גרמנית. אביו, תאודור היה יליד אאוגסבורג וכורך במקצועו. הוא עבר לפריז, כיוון ששם הכיר את רעייתו לעתיד, אליזה לבית שטרובל, גרמניה גם היא, שאביה היה רצען וסוחר סידקית. בני הזוג הקימו את ביתם בעיר. כבר כילד הפגין כישורים אינטלקטואלים רבים והתקבל לבית ספר יוקרתי בפריז. בגיל 12 זכה במדליית ברונזה על הישגיו בלימודים. עם פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה בסוף אוגוסט 1870, גורש עם הוריו, כרבים אחרים שלא היו אזרחי צרפת, ללונדון. דיזל נסע לבדו מלונדון לאאוגסבורג, שם לקח אותו דודו (אחי אביו) למשפחתו. הדוד היה מורה בבית הספר למצועות התעשייה בעיר. ב-1873 סיים את בית הספר במקום הראשון והמשיך בהכשרה מקצועית בהנדסה (בית הספר הפך לימים לבית הספר הגבוה של אאוגסבורג). את ההכשרה סיים ב-1975 גם בהצטיינות.
עוד באותה שנה החל בלימודי הנדסת מכונות באוניברסיטה הטכנית של מינכן. שם שמע הרצאות של קרל פון לינדה. ב-1877 חיסלו הוריו את העסק שלהם בפריז ועברו למינכן ודיזל עבר לגור אצלם. ב-1879 חלה בטיפוס ועל כן לא ניגש למבחני הגמר ולא סיים את לימודיו. הוא יצא להשתלמות במפעל הקרח של לינדה בוינטרטור שבשוויץ. ב-1880 סיים את התואר בציונים הטובים ביותר מאז ייסודה של האוניברסיטה. במרץ 1880 יצא להתמחות במפעל הקרח של לינדה בפריז. לאחר שנה שם מונה למנהל המפעל ורשם פטנט ראשו על שמו לייצור קרח. לאחר רישום הפטנט הקים במפעל בפריז קו ייצור חדש ב-1883. במאי אותה שנה התארס למרתה פלאשה, גרמניה שהכיר בפריז. השניים נישאו במינכן בנובמבר ושבו לפריז. לבני הזוג נולדו שני בנים ובת. בשנת 1889, במסגרת התערוכה העולמית בפריז, היה דיזל אחראי למתקנים בתצוגה של חברת לינדה בה.
בתחילת 1890 הציע לינדה לדיזל משרה בברלין. עקב כך שבה המשפחה בפברואר אותה שנה לגרמניה. דיזל התמנה גם לשמש במועצת המנהלים של החברה הבורסאית למתקני קירור שזה עתה הוקמה.
מנוע הדיזל
עריכהב-23 בפברואר 1892 רשם פטנט בגרמניה על מנוע שניצת בדחיסה ("מנוע דיזל"). הפטנט התקבל בפברואר 1893. ייחודו של המנוע הוא בפעולתו בלא צורך בהצתה ממקור חיצוני. באפריל 1893 הסתיים חוזה ההעסקה שלו בחברת לינדה בברלין והוא עבר לאאוגסבורג, שם פיתח דיזל את המנוע שלו בשנים 1893–1897 במפעל המכונות באאוגסבורג. הוא נעזר בסיוע כספי של התעשיין פרידריך קרופ. במקור קיווה דיזל לפתח את האבטיפוס שלו לייצור סדרתי בתוך כחצי שנה, אולם הפיתוח נמשך כ-4 שנים. דיזל נעזר בתחום הטכני גם בהיינריך פון בוץ (Heinrich von Buz, אז מנכ"ל חברת המכונות של אאוגסבורג (שהפכה ב-1908 לחברת MAN).
בשנת 1897 בנה דגם שימושי ראשון של המנוע. מנוע הדיזל הוצג לציבור באפריל. היה זה מנוע דחיסה של 25 כוחות סוס, ארבע פעימות, צילינדר אנכי יחיד. היעילות הגבוהה של המנוע, יחד עם פשטות העיצוב היחסית שלו, הפכו אותו להצלחה מסחרית מיידית, ודמי התמלוגים הביאו לדיזל עושר רב.
באותה שנה התחיל ייצור מנועי דיזל בזיכיון בחברת האחים סולצר (Sulzer) בשווייץ ובארצות הברית בידי אדולפוס בוש (מייסד חברת אנהאוזר-בוש, לימים יצרנית הבירה הגדולה בארצות הברית). דיזל השקיע המון אנרגיה ועבודה מאומצת גם לצורך השגת מימון לפיתוח המנוע לכדי יצור סדרתי וגם על מנת לתגבר על קשיים שעלו במהלך הפיתוח. כל אלה הביאו להתמוטטות עצבים, בשלה אושפז בסתיו 1898 בסנטוריום בשכונת נויהאוזן במינכן.
מנוע הדיזל הוצג בשנת 1900 בהתערוכה העולמית וזכה בפרס ה"גרנד פרי". באותה שנה ייסד את חברת מנועי הדיזל בלונדון. ב-1901 עבר עם משפחתו לווילה מפוארת, בתכנונו של האדריכל המצליח מקס ליטמן, בשכונת היוקרה בוגנהאוזן שבנייתה החלה ב-1898 ועלתה הון של 900 אלף גולדמרק. המבנה בשטח של 2,3 דונם כלל בין השאר אולם תצוגה גדול, יסודות כפולים (למנוע חדירת רטיבות), חלונות כפולים בהנעה מכנית מסונכרנת.
ב-1903 הפליג בסירת הדיזל הראשונה בעולם בתעלות של פריז.
דיזל השקיע בשדות נפט באזור באקו (כיום באזרבייג'ן) והפסיד את כל כספו. נינתו, המתגוררת באוסטריה, טוענת ששותפיו העסקיים רימו אותו.[1]
בשנת 1908 נבנו לראשונה אבטיפוסים של גרסת מנוע דיזל מוקטנת, משאית וקטר מונעי דיזל. ב-1910 הוצג מנוע הדיזל המוקטן בתערוכה העולמית בבריסל וזוכה ב"גרנד פרי".
סולידריזם
עריכהדיזל חקר בנושא סולידריות חברתית והצהיר שפתרון נושא זה חשוב יותר לאנושות מהמצאותיו בתחום הטכנולוגי. הוא פרסם ב-1903 ספר בשם "סולידריזם" ובו פירט את משנתו החברתית.
מותו
עריכהב-29 בספטמבר 1913 הפליג במעבורת מבלגיה לאנגליה במטרה להשתתף באיפסוויץ' בחנוכת מפעל חדש למנועי דיזל ביום המחרת. דיזל נפל או הופל למים וטבע. משמר החופים ההולנדי מצא גופה במצב רקבון מתקדם ב-10 באוקטובר. ולכן לא נמשתה מן המים. חפצים אישיים כן נמשו (ארנק, קופסת תרופות, נרתיק משקפיים ואולר). החפצים זוהו על ידי בנו הצעיר אויגן, ב-13 באוקטובר.
משפחתו טענה כי נרצח בידי סוכנים של ממשלת גרמניה, שחששה משיתוף הפעולה בין דיזל למפעלים במדינות יריבות, כמו צרפת ואנגליה. השערות אחרות לנסיבות מותו היו רצח על רקע תחרות עסקית או התאבדות על רקע כלכלי (ביומנו האישי סימן צלב[2] ביום ה-30 בספטמבר.). אף לא אחת מההשערות הללו הוכחה.
לאחר מותו נאלצה אלמנתו למכור את הווילה המפוארת במינכן והתגוררה לסירוגין אצל ילדיה. בנו הבכור, רודולף, 1884-1944 היה סוחר ונפטר במינכן. הבת, הדוויג (1968-1885), נישאה ב-1909 למהנדס ועברה לפרנקפורט. הבן הצעיר, אויגן (1889-1970), היה לימים סופר. אשתו, מרתה, נפטרה ב-1944 בברנדנבורג בגרמניה.
דיזל התמקד בפיתוח מנועים ששורפים שמן צמחי (ביו דיזל), ואחרי מותו מנועי הדיזל הותאמו לשריפת דלק שמקורו בנפט.
הנצחה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- רודולף דיזל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
רן לוי, החיפושית של היטלר – על ההיסטוריה של המכונית הגרמנית, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)- רודולף דיזל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רודולף דיזל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
הערות שוליים
עריכה- ^ "Mein Ur-Opa hat sein ganzes Vermögen verloren", nachrichten.at (בגרמנית)
- ^ סימן המסמל מוות בקרב הנוצרים