קרקוב
קְרָקוֹב (בפולנית: Kraków, ⓘⒾ, בפולנית נהגה השם: קְרָקוּף; בגרמנית: Krakau) היא העיר השנייה בגודלה בפולין ואחת מעריה העתיקות של המדינה. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. קרקוב הייתה בירת פולין בשנים 1038–1596, ובירת הדוכסות הגדולה של קרקוב בשנים 1846–1918, וחלק מחבל גליציה המערבית ההיסטורי. כיום קרקוב משמשת כבירת מחוז פולין קטן.
| |||||||||||
 | |||||||||||
| מראות שונים בקרקוב | |||||||||||
| מדינה |
 פולין | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 פולין קטן | ||||||||||
| ראש העיר | יאצק מאחרובסקי | ||||||||||
| רשות מחוקקת |
מועצת העיר קרקוב  | ||||||||||
| שפה רשמית |
פולנית | ||||||||||
| תאריך ייסוד | 5 ביוני 1257 | ||||||||||
| שטח | 327 קמ"ר | ||||||||||
| גובה | 219 מטרים | ||||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||||
| ‑ בעיר | 804,237 (30 ביוני 2023) | ||||||||||
| ‑ במטרופולין | 1,725,894 (2012) | ||||||||||
| קואורדינטות | 50°03′41″N 19°56′14″E / 50.06139°N 19.93722°E | ||||||||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||||||||
| http://www.krakow.pl | |||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
קרקוב היא עד היום אחד ממרכזי המדע, התרבות והאמנות של פולין. לאור ההיסטוריה שלה, נחשבת קרקוב כמרכז הרוחני של פולין. קרקוב משמשת אטרקציה לתיירים מקומיים וזרים, ובשל מגוון אתרי המורשת בעיר הכריז עליה אונסק"ו בשנת 1978 כאתר מורשת עולמית.
אטימולוגיה
עריכה
נהוג לזהות את מקור שמה של העיר במייסד האגדי שלה, הנסיך קרקוס (Karkus, Krak, Grakch), שהיה שליט של שבט פולני. עם זאת, אזכורו הראשון של הנסיך קרקוס מופיע בשנת 1190, שנים רבות לאחר ייסודה של העיר. יש המייחסים את שם העיר למילה הפרה-סלאבית "krakula", שמתייחסת למשפט, או למילה הפרה-סלאבית "krak", שמשמעותה "אלון", הנחשב לעץ קדוש.
שמה הרשמי המלא של העיר הוא עיר הבירה המלכותית קרקוב (בפולנית: Królewskie Stołeczne Miasto Kraków), אך שם זה משמש רק באירועים טקסיים.
בעברית היה נפוץ בעבר כתיב שמה של העיר בצורה קראקא.
היסטוריה
עריכהימי הביניים
עריכההממצאים הארכאולוגיים בגבעת ואוול מעידים על התיישבות אנושית בקרקוב כבר בתקופת האבן[1], אך מקובל שהעיר נוסדה במאה ה-7. לפי האגדה נוסדה העיר על ידי הנסיך קרקוס שבנה אותה מעל למערה בה התגורר הדרקון של ואוול (Smok Wawelski). האזכור הראשון של העיר בכתובים מיוחס ליהודי אברהם בן יעקב שציין ב-985 כי העיר היא מרכז מסחרי חשוב[2], וכי נבנו בה מבני לבנים, כולל טירת ואוול, וכנסיות רומנסקיות. משנת 1038 החלה העיר לשמש כבירת פולין.
ב-1044 הוזכרו לראשונה עתודות המלח במכרות המלח בווייליצ'קה, דרומית-מזרחית לעיר. המכרות הוזכרו בכתב זכויות של המלך קז'ימייז' הראשון המכנה אותן בשם הלטיני "Magnum Sal" ("המלח הגדול"). מסמך אחר מ-1105 מעיד כי מלח מסוגים שונים הופק במכרות כבר מתקופת המלך בולסלאב הראשון (מלך מ-992 עד 1025). העיר חרבה כמעט לחלוטין בפלישות הטטרים ב-1241, 1259 ו-1287, אך נבנתה מחדש ושוקמה. ב-1364 קרקוב עלתה שוב לגדולה כאשר המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול") הקים בה את אוניברסיטת קרקוב (האוניברסיטה היגלונית)[3]. העיר התפתחה ופרחה תחת השושלת היגלונית (1386-1572) ונמנתה על ברית ערי הנזה. תקופה זו ידועה כתקופת הזהב של העיר, שהפכה למרכז חשוב בתחומי התרבות, האומנות, האדריכלות, חקר המדע והמסחר.
הרנסאנס והעת החדשה
עריכהב-1572, לאחר מות אחרון מלכי השושלת היגלונית, זיגמונט השני אוגוסט, עברה השליטה בקרקוב לשליטים זרים, והעיר החלה לאבד מחשיבותה. פלישת השוודים ומגפת דבר שגבתה את חייהם של כ-20,000 מתושבי העיר, החמירו את המצב. ב-1596 עברה בירת האיחוד הפולני-ליטאי
מקרקוב לוורשה.
עם חלוקתה השלישית של פולין ב-1795, בעקבות מרד בעיר, עברה קרקוב לשליטת אוסטריה כחלק מגליציה. ב-1809 כבש נפוליאון את קרקוב וצירף אותה לדוכסות ורשה. לאחר תבוסת נפוליאון השיב קונגרס וינה ב-1815 את המצב לקדמותו, אם כי לעיר ניתן מעמד של "עיר חופשית" (Wolne, Niepodległe i Ściśle Neutralne Miasto Kraków z Okręgiem - "העיר החופשית, העצמאית והניטראלית לחלוטין של קרקוב וסביבותיה"). ב-1846 שוב פרץ מרד בקרקוב ובעקבותיו שוב סופחה העיר ב-16 בנובמבר לאוסטריה. אזור העיר היה לדוכסות הגדולה של קרקוב (Wielkie Księstwo Krakowskie) וקרקוב נבחרה לבירתו.
בחלקה השני של המאה ה-19 שוב ידעה קרקוב מידה של עצמאות ופריחה, והייתה למרכז תרבות ואמנות שהקנה לה את השם "אתונה הפולנית" (Polskie Ateny). בסוף במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הותקנו בעיר צנרת מים ורשת קווי חשמלית, ופרבריה אוחדו החל ב-1910 לעיר אחת (Wielki Kraków - "קרקוב הגדולה").
המאה ה-20
עריכה
בתחילת המאה, חומת העיר העתיקה נהרסה באופן יזום מפני שלא היה בה עוד צורך. במקום שבו הייתה החומה הוקם פארק פלנטי, שכיום מקיף את העיר העתיקה בצורת טבעת.
במלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר למשך זמן קצר על ידי האימפריה הרוסית. השלטון האוסטרי בעיר הסתיים ב-31 באוקטובר 1918 והעיר צורפה לרפובליקה הפולנית. לאחר המלחמה שרר בעיר משבר כלכלי, שהוביל למהומות קרקוב (1923).
עם תחילת מלחמת העולם השנייה נכבשה קרקוב בידי הנאצים וב־26 באוקטובר 1939 הכריזו עליה שלטונות הכיבוש כבירת הגנרלגוברנמן וקבעו את מרכזם בטירת ואוול. האוכלוסייה היהודית גורשה, הנותרים רוכזו בגטו ולבסוף נשלחו אל מותם במחנות השמדה. בניגוד לערי פולין האחרות וורשה בראשן, לא החריבו הנאצים את קרקוב, והיא שמרה על אופייה ועל מבני העבר שבמרכזה ההיסטורי. ב-1978 הכריז ארגון אונסק"ו על העיר כאתר מורשת עולמית.
בתקופה הקומוניסטית נבנה בעיר מפעל ענק לתעשיות פלדה ברובע נובה הוטה (Nowa Huta) שבצפון-מזרחה, והיא הפכה גם למרכז תעשייתי תוך שהיא שומרת על מעמדה כמרכז תרבותי, מסחרי ותיירותי.
התפתחות האוכלוסייה
עריכה
חינוך
עריכה
קרקוב היא מרכז ראשי של חינוך. ישנם 11 מוסדות אקדמיים בעיר, בהם לומדים כ-170,000 איש. בנוסף, קרקוב משמשת כבית לאחת מהאוניברסיטאות העתיקות והחשובות ביותר בפולין ובאירופה כולה - האוניברסיטה היגלונית (בפולנית: Uniwersytet Jagielloński, בר"ת: UJ).
האוניברסיטה היגלונית נוסדה בשנת 1364 ונודעה במשך ההיסטוריה כ"אקדמיית קרקוב", עד ששמה שונה ב-1817 ל"אוניברסיטה היגלונית". אוניברסיטה זו היא העתיקה והנודעת ביותר בפולין, ואף התפרסמה כאוניברסיטה הטובה במדינה. הנכס האקדמי העיקרי שלה הוא הספרייה היגלונית, בה למעלה ממיליון עותקים, כולל אוסף גדול של מסמכים מימי הביניים. באוניברסיטה, שמהווה את אחד ממוסדות המחקר המובילים בפולין, למדו ב-2005 42,325 סטודנטים. בין הסטודנטים שבאו בשעריה ניתן למצוא את קופרניקוס והאפיפיור יוחנן פאולוס השני.
האוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה (Akademia Górniczo-Hutnicza או AGH) שנוסדה ב-1919 היא האוניברסיטה הטכנולוגית השנייה בגודלה בפולין, עם למעלה מ-15 מחלקות ו-30,000 סטודנטים.
תחבורה
עריכה
התחבורה הציבורית מבוססת על רשת צפופה יחסית של קווי חשמלית ואוטובוסים המופעלים על ידי חברה עירונית. בנוסף, ישנם מספר קווי מיניבוס המופעלים על ידי זכיינים פרטיים. רכבות מקומיות מחברות בין קרקוב לפרברים. האזור ההיסטורי של העיר הוכרז כאזור ללא תחבורה, אך קווי חשמלית עוברים במרחק קצר ממנו.
תחבורת הרכבות מקשרת את קרקוב עם רוב ערי פולין, כאשר רכבות לוורשה יוצאות בכל שעה. בנוסף, ישנן רכבות שיעדיהן מצויים מחוץ לפולין, כברלין, בודפשט, פראג, המבורג, לבוב, קייב ואודסה. תחנת הרכבת המרכזית בעיר צמודה לאזור ההיסטורי עם תחבורה ציבורית נוחה אליה וממנה.
נמל התעופה הבינלאומי ע"ש יוחנן פאולוס השני, ממוקם כ-11 ק"מ ממערב לעיר, ורכבות ישירות מתחנת הרכבת המרכזית של קרקוב גומאות מרחק זה ב-15 דקות. בשנת 2006 עברו בו מעל 2.3 מיליון איש, כ-15% מנפח התחבורה האווירית בפולין. כיום עובר הטרמינל הרחבה.
אתרי העיר
עריכהRoyal-Route.jpg)
- קתדרלת ואוול - מקום מושבו של הארכיבישוף של קרקוב ומקום ההכתרה והקבורה המסורתי של מלכי פולין.
- ארמון מלכי פולין (הוואוול) - המצודה הסמוכה לקתדרלה נמצאת על גבעה מדרום לרובע העתיק. מצידה האחד ממוקם הרובע העתיק ומצידה השני נהר הוויסלה. ניכרים בה מספר סגנונות וזאת מאחר שהיא הוקמה לראשונה במאה התשיעית, נבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה במאה ה-16. היא שרדה את מלחמת העולם השנייה כיוון שהגרמנים לא הספיקו לפוצץ אותה בטרם נסוגו מפני הצבא האדום. במהלך המלחמה היא שימשה כמקום מושבו של האנס פרנק ושל מטה השלטון של הממשל המרכזי. שטיחים פלמיים מהמאות ה-16 וה-17, אוהלים טורקיים שנלקחו שלל מהקרב בשערי וינה, חרב הכתרה משוננת בשם שצ'רביץ מהמאה ה-13. בירידה לכיוון הנהר ניתן לעבור דרך מערת הדרקון.
- הכיכר המרכזית של קרקוב - אחת הכיכרות המרשימות ביותר באירופה. סביבה ניתן למצוא את אולם הבדים, מגדל בית העירייה העתיק (שריד לבית העירייה שנהרס בשנת 1820), בזיליקת הבתולה מריה ומספר לא מבוטל של בתי קפה. מכאן יוצאים הסיורים בכרכרות. החיבור של רחוב FLORIANSKA עם רחוב GRODZKA יוצר את הנתיב שנקרא "הדרך המלכותית".
- ברביקן קרקוב - מבנה ברביקן מבוצר שהיווה את אחד השערים שהובילו לעיר העתיקה.
- תל קושצ'ושקו - נבנה על ידי התושבים בשנת 1820
- בית החרושת של שינדלר - בית החרושת ששימש את אוסקר שינדלר להצלת יהודי גטו קרקוב במהלך השואה.
יהודי קרקוב
עריכה
ערך מורחב – יהדות קרקוב, גטו קרקוב
.jpg)
מתחילת המאה ה-14 הייתה בקרקוב אחת מהקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר החדשה שנבנתה סמוך לקרקוב ושמה קז'ימייז' (בפי היהודים קוזמיר). במרוצת הזמן הפכה קאז'ימייז' לשכונתה של קרקוב. משנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר.
יוסף קרוק שהגיע לקרקוב ב-1905 כשנאלץ לברוח מסוכני הצאר עקב פעילות פוליטית לטובת התנועה הלאומית היהודית והפולנית ביחד ובמקביל, סיפק בזכרונותיו תיאור של העיר בשנה זו:
"בינתיים שוטטתי על פני קראקוב והתפעלתי מן הרְבָעים היהודיים העתיקים בקאז'מייז': בית־הכנסת העתיק בסגנון הגותי מן המאה הארבע־עשרה עם הבימה המפורסמת, יצירה אמנותית למופת; בית־כנסת אחר עם ציורי־הקיר הנפלאים. וגם עוד בתי־כנסת בסגנון הרנסאנס. התפעלתי גם מ"רחוב היהודים". המלך הגדול יכול היה להתגאות ביחסו ההומאני ובהערכתו את האמנות היהודית. מספר היהודים בקראקוב בימי לא הגיע לעשרים וחמשה אלף. הם היו גאים בכך, שהם היורשים של הימים הגדולים עוד מלפני ארבע מאות שנה... מה מיוחד במינו היה צלילה של החצוצרה אשר קול תרועתה נישא עד לכאן מצריח הקאתדראלה על שם מאריה".[4]
בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.
בספטמבר 1939, כאשר כבשו הגרמנים את פולין, הם קבעו את קרקוב כעיר הבירה. ב־6 בספטמבר 1939, עם כיבוש העיר, פתחו הנאצים ברדיפות שיטתיות של הקהילה היהודית בת אלף השנים, שמנתה לפני המלחמה כ־60 אלף נפש, כלומר כחמישית מתושבי העיר. על מנת לממש את תוכניתם ולעשות את קרקוב "יודנריין" (נקייה מיהודים), צימצמו הגרמנים את מספר היהודים בעיר עד למינימום.
ב־26 באוקטובר 1939 הכריזו שלטונות הכיבוש על קרקוב כבירת הגנרלגוברנמן, מה שגרם להגברת הרדיפות אחר יהודים. בקרקוב הונהגו צווים אנטי-יהודיים על ידי שלטונות הגנרלגוברנמן. בימים 5-6 בדצמבר 1939 ניהלו הגרמנים טרור מקיף בשכונות היהודיות, בעיקר במטרה לגזול רכוש יהודי. באותם ימים הועלו באש גם מספר בתי כנסת. ב־1 במאי 1940 פרסמו צו האוסר על היהודים להופיע בשדרות ובכיכרות המרכזיות של העיר. ב־18 במאי הודיע ראש העיר הגרמני ליהודים, שניתנת להם הזדמנות לעזוב את העיר "מרצונם החופשי", ואלה שיעשו כן יוכלו לקחת עימם את רכושם. היום האחרון שנקבע להם היה ה־15 באוגוסט. ואמנם עד לאותו יום עזבו את העיר רבבות יהודים "מרצונם החופשי". בנובמבר 1940 החל הגירוש בכוח של יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עתה הורשו היהודים לשאת עימם רק מטען של 50 קילוגרמים לנפש. עד מרץ 1941 גורשו כ־40,000 יהודים, ובעיר נשארו כ־11,000 יהודים.
ב־3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ־15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל־21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הוויסלה. בשטח זה, לפני המלחמה, גרו כ־3,000 יהודים וגויים יחד. בעת ריכוז היהודים בתחום זה, שלו קראו הגרמנים "הרובע היהודי", נצטוו הפולנים לפנות את המקום ונאסר עליהם לתת מחסה או עזרה ליהודים. הגטו חוסל סופית במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נותר קומץ יהודים בלבד בעיר. ניצולים בודדים שבו לעיר מהמחנות לאחר השחרור, או ממקומות מסתור. בשנים 1947–1951 היגרו רוב היהודים עקב גלי האנטישמיות, שהתבטאו בין היתר בפוגרום קרקוב. אחרי שנת 1968 נשארו בקרקוב כמה עשרות יהודים בלבד.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בסוף המאה ה-20 השקיעו פרנסי העיר משאבים רבים בשחזור ושימור הרובע היהודי של העיר - קז'ימייז', תוך הנצחת מורשתו היהודית. בתי הכנסת במקום שופצו ומהווים אתרי תיירות פופולריים, ובשכונה נפתחו מסעדות, בתי קפה וחנויות בעלי גוון יהודי.
כיום משמש כרב העיר הרב בועז גדקא [5], המשמש אף כמנהל בית הכנסת הרמ"א בעיר,
ברישומי ה-JCC נמנו נכון ל-2018 כ-700 יהודים בעיר.
ערים תאומות
עריכה
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מ. צאנין, קראקוב בתוך: תל עולם: מסע על פני מאה קהילות נחרבות, תל אביב: המנורה, 1962. עמ' 269–281 (תיאור החורבן ותיאור של המקום מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ומבט האוכלוסייה המקומית על חיסול היהודים והשימוש בשללם)
- יחזקאל פראם, "לימוד שפת המקום בקראקוב במאות ה-16 וה-17, הייתכן?", גלעד, המכון לחקר יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין, אוניברסיטת תל אביב, כר' כ"ה, עמ' 23–38
- חנה קוז'ינסקה-ויט, "האלימות האנטי-יהודית בקרקוב בין שתי מלחמות העולם ותגובות העירייה ומועצת העיר עליה", גלעד, כרך כ"ה, עמ' 131–158
- יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב: מחברות לספרות, 1968, עמ' 193-197
- קרקוב, מטרופוליס 24, חורף 2007
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קרקוב- גיליון על קרקוב בכתב העת המקוון "זיקה", בהוצאת בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם
- ריאיון עם ד"ר אדיטה גברון מהאוניברסיטה היאגלונית בקרקוב על החיים היהודיים בקרקוב לפני השואה, במהלכה ואחריה, באתר יד ושם
- קרקוב (Craców), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- סרט משנת 1939 על החיים היהודיים בקרקוב
- פ. גולדוואסר, קרוקה, הצופה, 31 בדצמבר 1943
- עמר לחמנוביץ, הדיבוק של קרקוב, באתר ישראל היום, 18 ביולי 2014
- איילת מאמו שי, מחוץ לגטו: היהודים שחיים בקרקוב 2014, באתר ynet, 13 באוקטובר 2014
- אורי זר אביב, קרקוב זורחת: שכחו מכל מה שידעתם על פולין, באתר Time Out תל אביב, 13 באוגוסט 2015
- ליהי רון, מסקרנת ומפתיעה: חופשה אורבנית תוססת בקרקוב, באתר גלובס, 25 במאי 2017
- שירי הדר ומיכאלה חזני, MUST: המקומות שחובה לראות בקרקוב, באתר ynet, 11 בינואר 2018
- נמרוד מישאל, חומוס בלב פולניה, באתר וואלה, 21 במרץ 2019
- קרקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרקוב (פולין), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Wawel Krakow | Wawel Hill & Castle Krakow
- ^ Magiczny Kraków - Portal główny EN
- ^ History of Krakow
- ^ יוסף קרוק, תחת דגלן של שלוש מהפכות, תל אביב, מחברות לספרות, 1968, עמ' 215
- ^ Community Life – 6 Tamuz 5781 (באנגלית בריטית)
| דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 ורשה  קרקוב | |||||||||
| 1 | ורשה | מזוביה | 1,860,281 | 11 | קטוביץ | שלזיה | 285,711 |  לודז'  ורוצלב | |
| 2 | קרקוב | פולין קטן | 800,653 | 12 | גדיניה | פומרניה | 245,222 | ||
| 3 | לודז' | לודז' | 672,929 | 13 | צ'נסטוחובה | שלזיה | 213,107 | ||
| 4 | ורוצלב | שלזיה תחתית | 670,642 | 14 | ראדום | מזוביה | 201,601 | ||
| 5 | פוזנן | פולין גדול | 546,859 | 15 | טורון | קויאוויה-פומרניה | 198,273 | ||
| 6 | גדנסק | פומרניה | 486,022 | 16 | ז'שוב | פודקרפצקיה | 195,871 | ||
| 7 | שצ'צ'ין | פומרניה המערבית | 396,168 | 17 | סוסנוביץ | שלזיה | 193,660 | ||
| 8 | בידגושץ' | קויאוויה-פומרניה | 337,666 | 18 | קיילצה | שוויינטוקז'יסקיה | 186,894 | ||
| 9 | לובלין | לובלין | 334,681 | 19 | גליביצה | שלזיה | 174,016 | ||
| 10 | ביאליסטוק | פודלסיה | 294,242 | 20 | זאבז'ה | שלזיה | 170,225 | ||