עולי הגרדום
עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הוא ביטוי המכוון לאנשים שהוצאו להורג בשל פעילותם למען הקמת מדינת ישראל. במובנו המצומצם הוא מכוון ל-12 חברי האצ"ל והלח"י שהוצאו להורג, או התאבדו בסמוך למועד הוצאתם להורג, על ידי שלטונות המנדט הבריטי. אך יש המוסיפים למניין עוד מוצאים להורג כמו אנשי מחתרת ניל"י שהוצאו להורג בידי השלטונות העות'מאניים וחנה סנש, שהוצאה להורג בהונגריה בימי השואה.
לזכרם של עולי הגרדום אתרים רבים ברחבי מדינת ישראל.
מניין עולי הגרדום
עריכההשימוש המקורי במושג "עולי הגרדום" במדינת ישראל היה בידי יוצאי האצ"ל והלח"י, אנשי תנועת החרות, אשר מנו שנים עשר עולי הגרדום[1]. המספר שנים עשר הוא מספר סמלי ומרמז לשנים עשר שבטי ישראל. במניין זה נמנים 9 אנשי אצ"ל ושלושה אנשי לח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים - על ידי בית דין מצרי. עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.
בשנת 1958 התקיים במצודת זאב "תערוכת המרד" ובמסגרתו הוציאו אנשי חרות באופן עצמאי בולי זיכרון ל-14 עולי הגרדום, כשהם כוללים במניין גם את שני אנשי ניל"י שהוצאו להורג, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, שהועלו לגרדום על ידי השלטון העות'מאני[2].
בבולים שהוצאו על ידי דואר ישראל בשנת 1982 נכללו גם חנה סנש ואלי כהן בין עולי הגרדום, יחד עם משה מרזוק ושמואל עזר מנידוני קהיר ושלום צאלח ויוסף בצרי מהרוגי המלכות בעיראק.
במהלך השנים הוזכר גם מרדכי שוורץ, איש ההגנה, על ידי קרוביו כמי שראוי שייכלל בין "עולי הגרדום" המונצחים[3]. שוורץ הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום, ורואים ברצח שביצע כעניין אישי. ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התלייה. באירוע הוקרה לעולי הגרדום בכנסת בשנת 2010 הוזכר גם שמו של שוורץ, למרות שהוא לא נכלל ברשימת עולי הגרדום שהופץ על ידי המארגנים[4].
בטקס הממלכתי בנוכחות נשיא המדינה, בשנת 1987, צוינו 14 עולי גרדום[5]. בשנת 1988 בטקס זיכרון לעולי הגרדום בקריית אונו צוינו 20 עולי גרדום[6].
בטקס הזיכרון הממלכתי לעולי הגרדום בשנת 2023 נרשמו שמותיהם של 13 עולי גרדום: 12 אנשי האצ"ל והלח"י ומרדכי שוורץ[7].
תשעת לוחמי האצ"ל
עריכה- שלמה בן-יוסף: ראשון עולי הגרדום. נעצר בעקבות תקיפת אוטובוס נוסעים ערבי ליד צפת. הוצא להורג ב-29 ביוני 1938.
- דב גרונר: נעצר בעת ההתקפה על משטרת רמת גן. הוצא להורג ב-16 באפריל 1947.
- מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני: נעצרו בדרכם למבצע ליל ההלקאות, שבו הלקו קצינים בריטיים, כתגמול על עונש מלקות שבוצע על ידי הבריטים על גופו של איש האצ"ל, בנימין קמחי. הם נתפסו לאחר קרב יריות והוצאו להורג ב-16 באפריל 1947.
- מאיר פיינשטיין: נתפס לאחר שהניח פצצות במזוודות בתחנת הרכבת בירושלים שהביאו להריגתו של שוטר בריטי שניסה לפרקן. התאבד בתא הכלא יחד עם משה ברזני ב-21 באפריל 1947, כארבע שעות לפני המועד שנקבע להוצאתם להורג.
- יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר: נדונו למוות על השתתפותם בפריצה לכלא עכו. הוצאו להורג ב-29 ביולי 1947.
שלושת לוחמי הלח"י
עריכה- אליהו חכים ואליהו בית צורי: התנקשו בלורד מוין בקהיר שהיה שר בממשלה הבריטית. הוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945.
- משה ברזני: נתפס כשהוא נושא רימון, והואשם בניסיון להתנקש בחיי המפקד הצבאי של ירושלים, בריגדיר דייוויס. התאבד בתא הכלא יחד עם מאיר פיינשטיין ב-21 באפריל 1947, כארבע שעות לפני המועד שנקבע להוצאתם להורג.
אתרי קבורה ואזכרה
עריכהנעמן בלקינד ויוסף לישנסקי נקברו בשנת 1919 בראשון לציון.
שלמה בן-יוסף נקבר בראש פינה ולזכרו הוקם במקום האנדרטה לזכר שלמה בן-יוסף. שבעה מ-12 עולי הגרדום של האצ"ל והלח"י, מרדכי אלקחי, דב גרונר, יחיאל דרזנר, יעקב וייס, אבשלום חביב, מאיר נקר ואליעזר קשאני, קבורים בצפת ולזכרם הוקמה במקום אנדרטה לשבעה עולי הגרדום. הם בקשו להקבר ליד שלמה בן יוסף בראש פינה, אך הבריטים סירבו לבקשתם והציבו שמירה על הקברים בצפת כדי למנוע העברה של הגופות לראש פינה.
שני המתאבדים, ברזני ופיינשטיין נקברו הבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל קבורים עולי גרדום שהובאו לקבורה שנים רבות לאחר שהוצאו להורג. אלו כוללים את אליהו חכים ואליהו בית צורי שהועלו לגרדום בקהיר בשנת 1945, והובאו לקבורה בישראל בשנת 1975, את ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר מנידוני קהיר שהובאו לקבורה בישראל בשנת 1977, ואת יוסף לישנסקי, שהועלה לגרדום בדמשק נקבר בתחילה בראשון לציון ובשנת 1979 הועלו עצמותיו להר הרצל במסגרת ההכרה הממלכתית בפועלו.
אנדרטאות נוספות לעולי הגרדום כוללים את האנדרטה לזכר דב גרונר ברמת גן שמנציח גם את שאר עולי הגרדום, ואת האנדרטה לזכר הרוגי המלכות בראשון לציון שהוקם בשנת 1965. בתי כנסת לזכר עולי הגרדום כוללים את בית הכנסת עולי הגרדום בבני ברק ואת בית הכנסת אחדות ישראל בירושלים.
שני מוזיאונים הוקדשו לזכר עולי הגרדום: מוזיאון אסירי המחתרות - עכו ומוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים.
טקס הזיכרון הממלכתי לעולי הגרדום התקיים בשנים הראשונות להפיכת הטקס לממלכתי, החל משנת 1969, בבית הקברות בצפת[8][9]. בהמשך התקיימו טקסים גם במקומות אחרים, כמו אנדרטת דב גרונר ברמת גן[5] ובמוזיאון אסירי המחתרות - עכו[10], בה מתקיימים הטקסים בשנים האחרונות[11][12][13]. בשנת 2022 התקיים טקס לציון 75 שנה למותם של בראזני ופיינשטיין במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים[14].
היחס לעולי הגרדום
עריכהבזמן המנדט העונש על רצח היה מוות בתלייה (עונש חובה). גם רוצחים פליליים יהודים נידונו למיתה, אולם אין הם נמנים עם עולי הגרדום. בעקבות תקנות ההגנה לשעת חירום הורחב עונש המוות לשורה של עבירות הקשורות בשימוש בנשק חם ובניסיון לרצח, שתי העבירות שבהן הורשעו רוב עולי הגרדום בארץ ישראל.
פעולותיהם של לוחמי האצ"ל והלח"י היו שנויות במחלוקת בקרב היישוב העברי. ראשי מוסדות היישוב התנגדו לפעולות מסוג זה הן מבחינה מדינית והן מבחינה מוסרית, אם כי לא הסכימו עם ההחלטה להוציאם להורג. האצ"ל והלח"י סירבו לקבל את דעת היישוב המאורגן והמשיכו בפעולותיהם. ב-24 בדצמבר 1946 קיבל הקונגרס הציוני העולמי שהתכנס בבזל החלטה המגנה את השימוש בטרור כאמצעי להשגת מטרות פוליטיות.[15]
הנצחת עולי הגרדום במדינת ישראל הייתה יוזמה של אנשי תנועת החרות, יוצאי האצ"ל והלח"י. הם ארגנו עליות לקברי עולי הגרדום[16], אזכרו אותם במוזיאונים[17], הקימו אנדרטאות לזכרם[18], כתבו לזכרם ספרי תורה[19] והקימו על שמם בתי כנסת[20]. בדבריהם הם ייחסו להם את עזיבת הבריטים והקמת מדינת ישראל[21]. כך, בפתיחת המועצה הארצית הראשונה של תנועת החרות אמר מנחם בגין[22]:
- "עולי הגרדום — גדולי גבורי הדור, ומבקיעי המבצרים של המשעבד — רוחם מרחפת כאולם הזה והיא שתלוונו בדרכנו לקראת הגשמת המטרה השלמה."
אנשי שמאל, לעומת זאת, טענו שגבורת עולי הגרדום נחותה לעומת גבורתם של הנחושים ביישוב הארץ[23]. אחרים התלוננו שההדגשה על עולי הגרדום על ידי תנועת החרות היא מוגזמת, ונעשית כדי למשוך קולות[24]. כך למשל נכתב בהצופה: "כמה הם מנצלים את תריסר אנשי־הגרדום. כאילו הם שגירשו את הבריטים וכאילו בלעדיהם לא הייתה קמה מדינת ישראל"[25].
בדרך כלל זכו עולי הגרדום לאהדה בכל שדרות היישוב, גם בקרב ציבורים שהתנגדו לפעולותיהם מלכתחילה. בעיתון דבר אוזכר הגרדום באופן דומה לאזכורה על ידי אנשי חרות, בהקשר של גבורתם של צנחני היישוב[26] ואנשי המחתרת בעיראק[27].
בשנות ה-50 אנשי האצ"ל ניהלו מאבקים בערים שונות ברחבי ישראל בדרישה לקרוא רחובות על שם עולי הגרדום[28], ומבוקשם עלה בידם בערים בעלי נוכחות משמעותית של הימין. בשנת 1952 נקרא לראשונה רחוב בצפת בשם "עולי הגרדום"[29]. בשנת 1956 קראה עירית תל אביב רחוב על שם "עולי הגרדום", למרות התנגדות האופוזיציה[30]. שלטי רחוב שנשאו את שם הרחוב הוסרו על ידי אלמונים[31]. בתחילת 1957 הוחלט לקרוא רחוב בשם "עולי הגרדום" בבת ים[32], אולם בשנת 1961 שונה השם לשלמה בן יוסף כדי למנוע מחשבות לא נעימות[33]. בשנת 1957 גם נקראו רחובות בבאר שבע[34] וראשון לציון[35] בשם "עולי הגרדום". בפתח תקווה נקרא רחוב בשם "עולי הגרדום" בשנת 1962 לאחר שנים של מאבקים[36].
במהלך השנים הראשונות של מדינת ישראל לא הונצחו עולי הגרדום באופן רשמי על ידי המדינה[37]. בתחילת שנות ה-60 החל שינוי איטי, כאשר יצחק רפאל, סגן שר הבריאות, פעל לפנות את בית החולים מכלא עכו, כדי לפנות מקום למוזיאון לזכר עולי הגרדום[38], ומשרד החינוך המליץ לעודד תלמידים לבקר במוזיאון[39]. בשנת 1963 סירב שר הדואר להנציח את עולי הגרדום על בולים בטענה שעדיף לעסוק בדברים משמחים ולא בדברים עצובים[40]. בשנת 1965, הסוכנות היהודית סייעה בהקמת מוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים[41]. בשנת 1969 התקיימה לראשונה אזכרה ממלכתית על קברות עולי הגרדום[42] ובסוף 1971 קיבל על עצמו משרד הביטחון לדאוג לקברי עולי הגרדום[43].
פעולת האצ"ל להפסקת ההוצאות להורג
עריכה
ערך מורחב – פרשת הסרג'נטים
לאחר שנפסק גזר דין מוות לשלושת לוחמי האצ"ל יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, חטפה יחידה של האצ"ל שני סרג'נטים (סמלים) בריטיים שיצאו מבית קפה בנתניה. האצ"ל הודיע שתליית לוחמיו תגרור את תליית שני הסרג'נטים. לאחר התלייה, הרגו בתגובה אנשי האצ"ל את החטופים ולאחר מכן תלו את גופותיהם בחורשה ליד נתניה. באותו ערב פעלו כוחות צבא ומשטרה בריטיים ורצחו חמישה אזרחים יהודיים עוברי אורח ופצעו שבעה. מנחם בגין, מפקד האצ"ל דאז, הגדיר את התלייה "אחד הרגעים המרים ביותר בחיי" והוסיף: "המעש האכזר בנתניה, לא רק הציל עשרות בחורים עבריים מגרדום, אלא גם שבר את מפרקתו של השלטון הבריטי, כי בהתנפץ עמודי התלייה, מתרסק ממילא השלטון הנשען עליהם". לאחר מקרה זה, בחודשים שנותרו לשלטונם, לא הוציאו הבריטים להורג אנשי מחתרת נוספים.
הנצחת עולי הגרדום
עריכהגלריה
עריכה-
-
שמות עולי הגרדום באנדרטה לזכרו של דב גרונר ברמת גן. ברשימה זו נכללים גם שני עולי הגרדום של ניל"י וגם מרדכי שוורץ מההגנה -
-
מעלות עולי הגרדום בצפת -
האנדרטה לזכר שלמה בן יוסף על יד צפת
כחלק מהנצחת חללי מערכות ישראל, זכו עולי הגרדום להנצחה נרחבת. ברבות מערי ישראל נקראו רחובות על שמם של עולי הגרדום, אם בצורה קיבוצית ("רחוב עולי הגרדום") ואם בצורה אישית.
- בנתניה, באשקלון, בחדרה, בראשון לציון, ביבנה, בכפר יונה ובקריית שמונה קיים רחוב עולי הגרדום;
- באשקלון קיים רחוב על שם אבשלום חביב;
- בבת ים קיים רחוב שלמה בן-יוסף; בסמוך לבית החולים אברבנאל קיימת גינה על שם אליהו חכים ואליהו בית צורי;
- בתל אביב, בשכונת רמת החייל, קיים רחוב עולי הגרדום (הנפגש בין היתר עם רחוב "הרוגי המלכות"), ובשכונת רמת אביב ג' נקראו רחובות על-שמו של כל אחד מעולי הגרדום;
- בירושלים בשכונת ארמון הנציב (תלפיות מזרח) קיים "רחוב עולי הגרדום", ובנוסף יש רחוב על שמו של כל אחד מעולי הגרדום. משה ברזני ומאיר פיינשטיין, שהתאבדו בכלא במגרש הרוסים בירושלים, מונצחים במוזיאון אסירי המחתרות, שהוקם בבניין הכלא בירושלים בנוסף במוזיאון מונצחים כל עולי הגרדום בדור התקומה מנעמן בלקינד ויוסף לשינסקי עד לאלי כהן. ברחוב יפו מצוי בית הכנסת אחדות ישראל על שם עולי הגרדום. בית כנסת נוסף המנציחם נמצא בשכונת מעלות דפנה;
- ברמת גן קיימת כיכר לזכרו של דב גרונר מול משטרת העיר, אשר בתקיפתה השתתף גרונר בתקופת השלטון הבריטי; בכיכר ניצבת האנדרטה לזכר דב גרונר עליה גם מונצחים עולי הגרדום
- באשדוד קיימים באזור ו' רחובות על שמם של שלמה בן-יוסף ודב גרונר;
- בצפת קיים גרם מדרגות ארוך, שבנו הבריטים במטרה ליצור חציצה בין הרובע היהודי למוסלמי ועליו שלטה המשטרה. לאחר קום מדינת ישראל נקרא גרם זה בשם "מעלות עולי הגרדום". גרם המדרגות מתחיל במצפור ע"ש המאירי, הצופה על בית העלמין העתיק בו קבורים עולי הגרדום, וחוצה את העיר העתיקה.
- בעכו קיים בית כנסת המצוי בלב שכונת בן-גוריון, הקרוי: "בית הכנסת עולי הגרדום". כלא עכו, בו הוצאו להורג שמונה מעולי הגרדום, הפך למוזיאון;
- בבני ברק, הוקמה בשנות ה-50 שכונת "תל גיבורים" (כיום חלק משכונת פרדס כץ). בשכונה זו רחוב ע"ש דב גרונר ורחוב ע"ש שלמה בן-יוסף. בית הכנסת של השכונה נקרא בית הכנסת עולי הגרדום ונקבע בו לוח הנצחה;
- ברחוב עולי הגרדום בראשון לציון, בצומת עם רחוב ז'בוטינסקי, הוא הופך לשדרה קצרה ובה אנדרטה צנועה הבנויה משתי קורות בטון אנכיות לזכר עולי הגרדום ממחתרות ניל"י, אצ"ל ולח"י;
- בפתח תקווה קיים גן "עולי-הגרדום", רח' עולי הגרדום, ובנוסף קיימים רחובות על שמות: שלמה בן-יוסף, דב גרונר, מרדכי אלקחי (יליד פתח-תקווה), יחיאל דרזנר (ממפקדי אצ"ל בפ"ת) ואליעזר קשאני (יליד פתח-תקווה);
- בבאר שבע בשכונת רמות קיימים הרחובות הבאים: אליהו חכים, אליהו בית צורי, דב גרונר, שלמה בן-יוסף, משה ברזאני, יחיאל דרזנר, מאיר פיינשטיין ומרדכי אלקחי, ובשכונה ד' קיים גן ציבורי "שני אליהו" על שמם של אליהו חכים ואליהו בית צורי;
- בחולון גן ציבורי לזכר עולי הגרדום ברחוב ריינס;
- בחיפה רחוב על שמו של אליהו חכים; ומדרגות דב גרונר
- מושב משגב דב קרוי על שם דב גרונר;
- דואר ישראל הוציא בשנת ה'תשמ"ג גיליון בולים לזכרם של עולי הגרדום, ובו מוקדש בול לכל אחד מהם.
- בשנת 2000 יצא לאור ספר מסדרת מנהרת הזמן של גלילה רון פדר עמית שנקרא "הנידונים למות" שמסופר על שני האסירים שהתאבדו בכלאם.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יוסף נדבה, ספר עולי הגרדום, הוצאת הדר, תל אביב תשי"ב(הספר בקטלוג ULI)
- חיה ברנס (עורכת), אלבום עולי הגרדום
- יעקב חרותי, אמת אחת ולא שתיים, הוצאת יאיר
- יעקב שביט (עורך), הבלגה או תגובה?, הוצאת בר-אילן
- אמיר גולדשטיין, גבורה והדרה - עולי הגרדום והזיכרון הישראלי, יד יצחק בן-צבי ומכון ז'בוטינסקי, 2011
- אמיר גולדשטיין, עולי הגרדום: בין הזיכרון הממסדי לזיכרון העממי, עלי זית וחרב ט"ו, 2015, עמ' 150-115.
- ישראל אורון (אוסטרי), מוות, אלמוות ואידאולוגיה: מדוע הסכימו נידוני אצ"ל ולח"י לעלות לגרדום, משרד הביטחון, הוצאה לאור, תשס"ב-2002
קישורים חיצוניים
עריכה
- עולי הגרדום, באתר האצ"ל
- עולי הגרדום, באתר לח"י
אפרי תלמי ומנחם תלמי, הרוגי מלכות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- שלמה בן יוסף, ואני מתגאה בזה שיש לי הכבוד להקריב את עצמי, אוצרות, 28 בינואר 1938
- יעקב וייס, אם לא יקרה משהו נעלה לגרדום, אוצרות, 1947
- מנחם בגין, חרדה עמוקה ביותר לחיי אחינו דב גרונר, אוצרות, 29 בינואר 1947
הערות שוליים
עריכה- ^ מ. בגין: גופותיהם של עולי הגרדום הונחו כאבן פינה, חרות, 23 באוקטובר 1950
- ^ עולי הגרדום על בולים, חרות, 12 בדצמבר 1958
- ^ קרובי עולה־הגרדום רוצים שייקרא רחוב על שמו, מעריב, 1 בנובמבר 1989
- ^ יוסי מלמן, למי אתה שייך מרדכי שוורץ? המאבק על הנצחתו של עולה הגרדום הנשכח, באתר הארץ, 8 במרץ 2010
- ^ 1 2 אתמול ברחבת גרונר (תמונה), מעריב, 12 ביוני 1987
- ^ טכס זכרון לעולי־הגרדום נערך בקריית־אונו, מעריב, 16 ביוני 1988
- ^ מרכז ההסברה המטה לטקסים ואירועים ממלכתיים, טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות ולעולי הגרדום, אתר יוטיוב, 25 באפריל 2023, ראו למשל בסביבות השעה 1:00:15
- ^ העם התייחד עם זכר חללי מערכות ישראל, דבר, 8 במאי 1973
שר מפ"ם שלמה רוזן הניח זר על קבר עולי הגרדום, מעריב, 26 באפריל 1974
טקסי זיכרון לחללי צה״ל ייערכו היום ב־40 בתי קברות צבאיים בכל הארץ, חדשות, 25 באפריל 1993 - ^ טקס אזכרה לעולי הגרדום, צפת, יום הזיכרון- חלק 1, אתר יוטיוב, 12 במאי 2011
- ^ אזכרה במבצר עכו, דבר, 17 באפריל 1975}
עצרות יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, דבר, 22 באפריל 1977 - ^ יום הזיכרון תשעז - אזכרה ממלכתית בכלא עכו לעולי הגרדום
- ^ מרכז ההסברה המטה לטקסים ואירועים ממלכתיים, טקס האזכרה הממלכתי לעולי הגרדום וחללי המחתרות תשפ"א, אתר יוטיוב, 14 באפריל 2021
- ^ מרכז ההסברה המטה לטקסים ואירועים ממלכתיים, טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות ולעולי הגרדום, אתר יוטיוב, 25 באפריל 2023
- ^ משרד הביטחון, טקס אזכרה לעולי הגרדום בתקופת השלטון הבריטי, אתר יוטיוב, 15 במאי 2022
- ^ הציונים מגנים את הטרור בפלסטין באתר הניו יורק טיימס
- ^ הארגון הצבאי הלאומי, חרות, 5 במאי 1953
- ^ מכון ז'בוטינסקי הפך מוזיאון, דבר, 21 באפריל 1952
- ^ יד לעולי הגרדום בחצר מבצר עכו, הצופה, 15 באוקטובר 1956
- ^ טקס הכנסת שני ספרי תורה לזכר עולי הגרדום, חרות, 20 באוגוסט 1952
- ^ הוצב לוח זכרון ל־12 עולי הגרדום, הצופה, 17 ביולי 1962
- ^ האויב ששבר את מפרקתכם ושהתכוון לשבור את מפרקת אומתנו, אתם שברתם את מפרקתו, המשקיף, 20 באוגוסט 1948
- ^ "העצמאות העברית קמה מחזון מעטים, בעמל בונים ובדמי לוחמים", חרות, 20 באוקטובר 1948
- ^ י. גלילי השמיץ בעדותו את עולי הגרדום, חרות, 4 בינואר 1949
וראו גם: "אלוהי בית"ר הוא האל הזועם של הגרדום והקטל"מדוע נעדר מקומם בין מרחיבי הגבולות, דבר, 6 בדצמבר 1948 - ^ אגב, תעמולה לבחירות, הצופה, 6 בינואר 1949
- ^ אגב, בלא נוצות, הצופה, 16 בינואר 1949
- ^ חייהם - אגדה, ודמותם - סמל, דבר, 27 במרץ 1950
מרומא עד גבעת־ברנר - מגבעת־ברנר עד דאכאו, דבר, 8 בפברואר 1950 - ^ תעסוקה ושיכון למשפחת עולי הגרדום בעיראק, דבר, 25 בינואר 1952
- ^ שני רחובות בירושלים ע"ש זאב ז'בוטינסקי ועולי הגרדום, חרות, 20 בפברואר 1949
עירית פתח־תקוה מתנכרת לגבורי האומה, חרות, 23 בדצמבר 1953 - ^ שמות לרחובות צפת, חרות, 1 במאי 1952
על רחוב עולי הגרדום בצפת, חרות, 15 במאי 1952 - ^ סערה סביב הצמדת שמות לרחובות, שערים, 23 בינואר 1956
- ^ הורידו שלט רחוב עולי הגרדום, מעריב, 23 באוקטובר 1956
- ^ רחוב על שם "עולי הגרדום" בבת ים, חרות, 29 בינואר 1957
- ^ ש. שליט, שם חדש לרחוב עולי הגרדום, מעריב, 30 במרץ 1961
- ^ רחובות על שם זאב ז'בוטינסקי ועולי הגרדום בבאר שבע, חרות, 30 באוגוסט 1957
- ^ רחובות להנצחת גבורי המחתרת בראשון לציון, חרות, 18 ביולי 1957
- ^ ברוך ויניצקי, המצפון גבר על קול המפלגה בדיון על הנצחת עולי הגרדום, חרות, 25 בדצמבר 1957
רחוב ע״ש הרב טולידאנו בפ״ת, הארץ, 10 בינואר 1961
אושרו שמות רחובות בפ"ת ע"ש אצ"ל, לח"י ו'עולי הגרדום', הַבֹּקֶר, 21 בפברואר 1962 - ^ ישראל אלדד, למה דרוש פסיכולוג למשרד ראש הממשלה?, הַבֹּקֶר, 29 בינואר 1960
- ^ א. מרקוביץ, מוזיאון הגבורה יוקם באגף הגרדום של כלא עכו, מעריב, 12 בדצמבר 1961
- ^ מרדכי בן צבי, האמת גס אם תתמהמה סופה לנצח, חרות, 30 במאי 1962
- ^ נדחתה הצעה לבולי "עולי הגרדום", דבר, 16 במאי 1963
- ^ מוזיאון היכל הגבורה לזכר עולי הגרדום, הצופה, 10 בפברואר 1965
- ^ אזכרה ממלכתית ראשונה על קברות עולי הגרדום, מעריב, 24 באפריל 1969
- ^ משדד הבטחון יטפל בקברות עולי הגרדום, מעריב, 26 בדצמבר 1971