ממלכת בוואריה
ממלכת בוואריה (בגרמנית: Königreich Bayern; קֶניגְרַייךְ בָאיֶירְן) הייתה ממלכה שהתקיימה בין השנים 1806–1918 כחברה עצמאית במסגרת הקונפדרציה של הריין. בשנת 1871 שויכה לאימפריה הגרמנית והתקיימה כמדינה חופשית במסגרתה, עד תום מלחמת העולם הראשונה וויתורו של המלך לודוויג השלישי על כס המלוכה בשנת 1918. בשטחה מתקיימת כיום מדינת בוואריה בשטח גרמניה.
| |||
 | |||
| טירת נוישוונשטיין | |||
 | |||
| מוטו לאומי |
In Treue fest  | ||
|---|---|---|---|
| ממשל | |||
| משטר | ממלכה | ||
| שפה נפוצה | בווארית | ||
| עיר בירה | מינכן | ||
| רשות מחוקקת |
הלנדטאג של בוואריה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | שדרוג נסיכות הבוחר לממלכה | ||
| תאריך | 1806 | ||
| פירוק | |||
| תאריך | 1918 | ||
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} נסיכות הבוחר מבוואריה | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הסובייטית הבווארית  רפובליקת ווימאר | ||
| שונות | |||
.svg) | |||
  | |||
.svg)
היסטוריה
עריכהרקע
עריכההעדויות הראשונות בכתב להתיישבות באזור בוואריה של היום נמצאו בכתבים רומאיים, ואיזכרו התיישבות קלטית כחלק מהחברה הטנאית (La Tène). בתקופה הרומאית והקדם-רומאית אזור בוואריה התחלק בין פרובינציית רייטיה ואזור וינדליקה.
במאה ה-5 אזורי דרום גרמניה, מזרח אוסטריה ושווייץ של ימינו, היו בשליטת הקיסרות הרומית והיו הבמה לנדידה מרובה של שבטים ומתיישבים מחוץ לפרובינציות. לפי אחת התאוריות למקור השם 'בוואריה', השם מגיע מגלגול של השם הלטיני 'בואיוהימום' (Boiohaemum), שם אשר מיוחס לשבט הבוֹאִי הקלטי אשר שכן במרכז אירופה, בדומה לגלגול שמו של חבל בוהמיה.
ההתייחסות לאזור כבוואריה ולמתיישבים בו כבווארים נמצא לראשונה בכתבים פרנקים ובכתביהם של היסטוריון המאה ה-6 יורדנס והבישוף ונאנטיוס פורטונאטוס אשר תיאר את מסעו באזור. חפירות ארכאולוגיות של המאה ה-5 וה-6 באזור מצביעות על התיישבות בעלת אופי הנשאב ממספר רב של תרבויות באזור. גישתם כיום של חוקרים רבים נוטה לכיוון הסברה כי התרבות הבווארית אינה הומוגנית ביסודה, אך נוצרה מאוסף תרבויות וגובשה לתוך חברה אחת מתוך נסיבות התקופה.
בשנת 550 הוקמה דוכסות בוואריה על ידי גריבולד הראשון, דוכס בוואריה בן למשפחת המלוכה האגילולפינגית (Agilolfing). הדוכס גריבולד היה או פרנקי או אולי אף נבחר מבין העם הבווארי, שושלתו המשיכה לשלוט בבוואריה תחת חסותם של הפרנקים עד שנת 778.
במהלך המאה ה-8 היחסים בין הדוכסים הבווארים והמלוכה הפרנקית היו בעיקר מתוחים, למשך מספר שנים אפילו הצליחה בוואריה להשיג עצמאות יחסית, אך לבסוף האחיזה הפרנקית בבוואריה הייתה על העליונה. בשנת 749, ירש טסילו השלישי, דוכס בוואריה את הדוכסות הבווארית ומספר שנים אחר כך החל לפעול באופן עצמאי וסירב במספר מקרים לשתף פעולה עם המלך הפרנקי קרל הגדול, מה שהוביל את הפרנקים בשנת 788 להסרת טסילו השלישי מכס הדוכסות וביטול שושלת המלוכה האגילולפינגית, במקום נמלכו דוכסים משושלת המלוכה הפרנקית. בין השנים 788–843 הייתה בוואריה חלק מהאימפריה הפרנקית. בשנת 843, לאחר מלחמה על ירושת האימפריה בין נכדיו של קרל הגדול, נחתם חוזה ורדן, שחילק למעשה את האימפריה בין השלושה. בוואריה הייתה עכשיו לדוכסות בממלכתו המזרחית של לודוויג הגרמני, הממלכה שתהיה הבסיס לאימפריה הרומית הקדושה.
במשך 400 השנים הבאות, מספר רב של שושלות ובתי מלוכה שונים החליפו את השליטה בבוואריה. שטחה של הדוכסות אף הוא השתנה לא מעט, עם רכישות טריטוריאליות שונות וחלוקות בין יורשים. בשנת 976 איבדה בוואריה טריטוריות נרחבות בדרום ובדרום-מזרח הדוכסות, כתוצאה ממרידתו של היינריך השני. בין הטריטוריות האלו הייתה 'אוֹסטרִיכִי' או 'הממלכה המזרחית', טריטוריה זאת קיבלה מעמד של דוכסות בפני עצמה, דוכסות שהפכה לימים לאוסטריה.
במהלך מלחמת שלושים השנים לחם מקסימיליאן הראשון, דוכס בוואריה לצד פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובתמורה לכך קיבל ב-25 בפברואר 1623 את נסיכות הבוחר מפפאלץ,[1] במקום פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ שהובס, ובנוסף, שודרגה דוכסות בוואריה למעמד של נסיכות הבוחר.
ממלכת בוואריה (1806-1918)
עריכהבמהלך המלחמות הנפוליאוניות לחם מקסימיליאן הרביעי יוזף, הנסיך הבוחר מבוואריה לצד נפוליאון, ובתמורה לכך קיבלה בוואריה בשנת 1806 מעמד של ממלכה, מאת נפוליאון בונפרטה.[2]
בתקופת קונפדרציית הריין ואחריה, בוואריה עברה תהליך מודרניזציה בתחומים רבים ביניהם תחומים פוליטיים וחברתיים. בשנת 1818 נכתבה חוקה מודרנית יחסית לממלכות גרמניה האחרות, אשר יצרה פרלמנט המבוסס על שני בתים: הבית העליון שישבו בו חברי האצולה ובעלי הקרקעות; והבית התחתון שישבו בו נציגי הציבור מהדרגות הנמוכות יותר. בשנת 1825, עלה לכס השלטון המלך לודוויג הראשון שתרם רבות לתרבות, לאמנות ולמבנה הדתי בבוואריה. תחת שלטונו נבנו מבני ציבור מרשימים ביופים והייתה פריחה תעשייתית, כולל הקמת 'תעלת לודוויג' אשר קישרה בין הדנובה לבין המיין. מלוכתו של לודוויג הראשון הופסקה בתקופה הסוערת של אביב העמים בגרמניה של שנת 1848, לודוויג היה השליט היחיד שנאלץ לוותר על הכס בגרמניה של אותה השנה.
בזירה הגרמנית במהלך המאה ה-19, בוואריה הייתה ביחסים טובים עם אוסטריה ולרוב חברה אליה אל מול פרוסיה. החל מאמצע המאה ה-19, כאשר החלה פרוסיה במהלכים לאיחוד גרמניה, החלוקה בין המחנה האוסטרי (שכלל את בוואריה) לבין איחוד צפון גרמניה היווה מכשול לאיחוד גרמניה כולה. המתיחות בין שתי המחנות התפוצצה לכדי מלחמת אוסטריה–פרוסיה (או 'מלחמת שבעת השבועות') בשנת 1866. ההפסד של אוסטריה במלחמה זו גרם לתזוזה של מדינות גרמניה לכיוון פרוסיה ואיחוד גרמניה והרחיק בעצם את אוסטריה ממקומה בחברה הגרמנית. החל משנת 1866, כתוצאה מהמלחמה, מדינות צפון גרמניה[3] יצרו את הקונפדרציה הצפון-גרמנית, מה שביטל לזמן מה את הקונפדרציה הגרמנית. בוואריה הייתה בתקופה זאת ממלכה בדרום גרמניה, ללא קשרים רשמיים לאיחוד גרמני כזה או אחר. בשנת 1870 תמכה בוואריה בפרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה, ובשנת 1871 הצטרפה לקיסרות הגרמנית.
ב-10 ביוני 1886 הכריזה ממשלת בוואריה באופן רשמי על לודוויג השני, מלך בוואריה כבלתי שפוי ובלתי ראוי להחזקת סמכויות שלטוניות כלשהן, ועל מינוי דודו לואיטפולד לעוצר רשמי של הממלכה. הפרופסור ברנרד פון גודן הסביר את קביעתו לאי השפיות של המלך בתיאורים שקריים ומוזרים שהאחרון נתן לגבי אויביו, על אף שמעולם לא פגש או בחן את לודוויג עצמו. כיום ישנם היסטוריונים הטוענים כי לודוויג היה שפוי לחלוטין והופלל כבלתי שפוי כחלק מקשר שנקשר נגדו.
מאסרו של המלך הפופולרי נועד להיות פעולה חשאית על מנת למנוע התמרמרות בקרב העם שרחש לו חיבה עזה, וכמו יתר חייו של המלך התגלגל להיות אירוע מוזר ביותר. כשהגיעה המשלחת הרשמית לטירתו המבודדת של המלך על מנת לאוסרו, התייצבה מולם ברונית נאמנה למלך אשר נופפה לעברם במטרייתה ובתארי האצולה שברשותה, ומנעה מהם את הכניסה לטירה. השמועה אומרת כי באותו הזמן הסתגר המלך בפנים הטירה ושיגר הוראות ובהן עונשים שונים ומשונים כנגד שרי ממשלתו ה"בוגדניים". כאשר נפוצה השמועה על מאסרו הקרוב של המלך החלה נהירה המונית של איכרים לטירתו הממוקמת בקרבת הכפר הוהנשוואנגאו כדי להגן על מלכם. תוכניתם של האיכרים הייתה ליצור סביבו טבעת אנושית אדירת ממדים אשר תאפשר לו לחצות את הגבול הסמוך ולנוס מהממלכה, אך המלך סירב לצעד זה. גדוד מצבא הממלכה הועבר לקרבת הטירה אולם פעילותו נמנעה על ידי הממשלה. לפני מאסרו ניסה המלך לפרסם קריאה לעם הבווארי אשר תוכנה היה:
- "בכוונת הנסיך לואיטפולד להתקומם ולעצור את מדינתי מבלי שנתתי את הסכמתי לכך. ממשלתי הוזנה במידע שקרי ומסולף לגבי מצב בריאותי ואולי אף בכוונות בוגדניות כנגד עמי האהוב... דורשני מכל אזרח בווארי נאמן להתייצב לעזרתי. אנא התייצבו לעזרתי ומינעו את הבגידה במלך ובממלכתו". (פורסם לזמן קצר בעיתון העיר במברגר ב-11 ביוני 1886, ונגנז מיד עם הפצתו הפומבית של העיתון).
קריאות עזרה דוגמת זו יורטו בידי המודיעין החשאי הבווארי אשר מנע מהמלך כל סוג של תקשורת עם העם. המלך גם דחה את הצעתו של ביסמרק להופיע במינכן ולהוכיח לעם שהוא שפוי לגמרי ובכך לעורר את תמיכת העם בו. בבוקר 12 ביוני הגיעה משלחת שנייה מטעם הממשלה לשערי טירת נוישוונשטיין. המשלחת אסרה את המלך בשנתו בשעה 4 לפנות בוקר, ולקחה אותו למקום מעצרו בטירת ברג.
נסיבות מותו של המלך נשארו אפופות מסתורין עד לימינו. ב-13 ביוני בשעה שש ושלושים בערב, הביע לודוויג בפני שוביו את רצונו לצאת להליכה בטבע יחד עם הפרופסור גודן שהפך במרוצת הזמן לרופא המטפל בשיגעונו ואשר סירב להמצאות מלווים בשעת הטיול האמור. לאחר רדת החשיכה, מאחר שהמלך לא שב מטיולו, החלו חיפושים אחריו. גופתו נמצאה בשעה 11:30 בלילה, כשהיא טבועה לצידה של גופת הפרופסור בסמוך לגדת אגם שטרנברג (Starnbergersee).
בשנת 1913 העביר הפרלמנט הבווארי חוק שקבע שאם המלך המכהן לא יוכל לשלוט עד סוף חייו, יהיה ניתן להדיחו ולמנות במקומו שליט אחר. בעקבות כך, ב-5 בנובמבר 1913 הודח אוטו, מלך בוואריה, והוחלף בידי בן דודו לודוויג השלישי, מלך בוואריה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריז לודוויג על הזדהות בוואריה במלחמה, וניסה לשמור על מאזן הכוחות בין בוואריה לפרוסיה, וקיוה לאחר הניצחון לספח את אלזס וחלקים מבלגיה.
ב-7 בנובמבר 1918 פרצה בבוואריה המהפכה הגרמנית, ובעקבות כך ברח לודוויג מבוואריה, בתקווה שמדובר באירוע חולף. אולם ב-13 בנובמבר לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, התפטר לודוויג מהמלוכה.
מלכי בוואריה
עריכה
- מקסימיליאן הראשון יוזף (1805–1825)
- לודוויג הראשון (1825–1848): ויתר על השלטון במהלך המהפכה של 1848.
- מקסימיליאן השני (1848–1864)
- לודוויג השני (1864–1886)
- אוטו (1886-1913): במהלך שלטונו שלטו בפועל עוצרים, משום שנחשב למשוגע.
- הנסיך עוצר - לואיטפולד (1886-1912)
- הנסיך עוצר - לודוויג השלישי (1912-1913)
- לודוויג השלישי (1913-1918): המלך האחרון, המלוכה התבטלה במהפכת 1918.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ שהייתה אף היא בשליטת בית ויטלסבאך.
- ^ בעת שכבש נפוליאון את גרמניה, הוא איחד עשרות דוכסויות ונסיכויות קטנות לכדי כ-30 מדינות, ולאחר שהאימפריה הרומית הקדושה בוטלה, איחד אותם נפוליאון תחת המשטר הצרפתי, איחוד שנקרא קונפדרציית הריין.
- ^ כל המדינות צפונית לנהר המיין.