חואן רמון חימנס
חואן רמון חימנס (בספרדית: Juan Ramón Jiménez; 24 בדצמבר 1881 – 29 במאי 1958) היה משורר וסופר ספרדי.
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1881 מוגר, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
29 במאי 1958 (בגיל 76) סן חואן, ארצות הברית |
| שם לידה |
Juan Ramón Jiménez Mantecón |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
Cementerio Parroquial de Moguer |
| מקום לימודים |
High School La Rábida |
| שפות היצירה |
ספרדית |
| סוגה |
שירה, ליריות |
| זרם ספרותי |
Generation of 1914 |
| בן או בת זוג |
Zenobia Camprubí (2 במרץ 1916–25 באוקטובר 1956) |
| פרסים והוקרה |
|
|
fundacion-jrj | |
| חתימה |
 |
  | |
שמו נקשר בעיקר ביצירת דמותו של החמור פְּלָטֶרוֹ, אחד משני הגיבורים הראשיים ביצירה "פְּלָטֶרוֹ וַאֲנִי", המתאר את מערכת היחסים בין חמור כפרי לבין משורר האוהב אותו אהבת נפש. ספר זה אינו רק ספרו המפורסם ביותר של חימנס, אלא גם אחד מנכסיה החשובים ביותר של ספרות ספרד במאה ה-20. הוא ראה אור בעברית לראשונה בשנת 1963 בתרגום עמנואל אולסבנגר ותרגום חדש שלו מאת רמי סערי התפרסם בהוצאת כרמל בשנת 2006.
ביוגרפיה
עריכהחימנס נולד בכפר מוגר שבאזור אנדלוסיה בדרום ספרד. כשהיה בן חמש-עשרה עבר לסביליה בה למד ציור ומשפטים, אך כעבור שנים מעטות נטש הן את תחום הציור והן את לימודי המשפטים והתמסר כולו לכתיבה. השירים הראשונים נכתבו בהשפעת גוסטבו אדולפו בקר. בעקבות פרסום שיריו הראשונים בכתב העת "וידה נואווה" ("חיים חדשים"), הזמינו אותו המשוררים פרנסיסקו ויליאספסה ורובן דריו בשנת 1900 למדריד. בבירת ספרד הצטרף חימנס לחוגים המודרניסטים של תקופתו ומאוחר יותר ייסד שני כתבי-עת ספרותיים.
מות אביו בשנת 1900 גרם לו לדיכאון עמוק, ובעקבות כך אשפזו אותו בני משפחתו בבית חולים לחולי נפש בבּוֹרְדוֹ. לאחר ששהה שם ארבעה חודשים הועבר לבית הבראה במדריד, שבו שהה עד שנת 1902. בשנת 1905 חזר המשורר לכפר הולדתו, אולם שש שנים לאחר מכן החליט להשתקע סופית במדריד. בשנת 1913 הכיר את סנוביה קמפרובי אימר, אמריקאית ממוצא ספרדי, אשתו לעתיד ומשענתו עד אחרית ימיו.
בני הזוג התחתנו בשנת 1916. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 1935, דחה חימנס הצעה למשרה באקדמיה הספרדית, וכעבור שנה העניקה לו הממשלה הרפובליקנית דרכון דיפלומטי ומינתה אותו לנספח התרבות של ספרד בשגרירותה שבוושינגטון. בפרוץ מלחמת האזרחים ב-1936 עזבו בני הזוג את ספרד ולא חזרו עוד אליה עד יום מותם. הם עברו לארצות הברית, לאחר מכן לקובה ולבסוף לפוארטו ריקו. למרות הצלחותיו הספרותיות הרבות חזר היוצר לחוות התקפי דיכאון, שבשנת 1946 אף גרמו לאשפוזו למשך שמונה חודשים. האקדמיה השוודית העניקה לחואן רמון חימנס את פרס נובל לספרות ב-25 באוקטובר 1956. מות אשתו שלושה ימים לאחר מכן הנחית על היוצר הספרדי מהלומה שממנה לא התאושש עד יום מותו.
ספריו בעברית
עריכה- פלטרו ואני, תרגם מספרדית עמנואל אולסבנגר, הציורים מעשה ידי איריס שוייצר, עם עובד, תל אביב, 1955.
- פלטרו ואני, תרגום חדש, תרגם מספרדית והוסיף אחרית דבר רמי סערי, איירה זהבית כרמל, כרמל, ירושלים, 2006.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
חואן רמון חימנס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
חואן רמון חימנס, באתר AllMusic (באנגלית)
חואן רמון חימנס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
חואן רמון חימנס, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
אתר האינטרנט הרשמי של חואן רמון חימנס- חואן רמון חימנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי חואן רמון חימנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
חואן רמון חימנס (1881-1958), דף שער בספרייה הלאומית- חואן רמון חימנס, באתר פרס נובל (באנגלית)
- חואן רמון חימנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
משיריו מתוך "פלטרו ואני" בתרגום רמי סערי:
אביב, סרטון בערוץ "Boaz Peleg", באתר יוטיוב (אורך: 02:11)- לפלטרו בשמי מוגר, סרטון בערוץ "Boaz Peleg", באתר יוטיוב (אורך: 03:39)
- ערבית, סרטון בערוץ "Boaz Peleg", באתר יוטיוב (אורך: 01:24)
- תוגה, סרטון בערוץ "Boaz Peleg", באתר יוטיוב (אורך: 03:58)
