אבן גיר
אבן גיר היא סלע משקע המורכבת מהמינרל קלציט (סידן פחמתי).
המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בשלדי בעלי חיים ימיים – אורגניזמים אלו מפרישים חומרים ליצירת קונכיות ששוקעים בקרקעית האוקיינוסים כרירית. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליטים (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ.
אין להתבלבל בין אבן גיר ובין גיר. האחרון הוא מינרל שונה – סידן גופרתי – המופיע גם בצורת גבס.
אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע ירוק ביצה או כמעט חום, בארץ ובנגב לרוב היא בצבע לבן או צהוב. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, קלסטית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי חלמיש (צור) בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שבאנגליה; והפארק הלאומי מפרץ הא לונג בווייטנאם.
טרוורטין הוא סוג של סלע גיר שנוצר לאורך ערוצי נחלים, בעיקר במקומות בהם יש מפלים ומעיינות קרים או חמים. סידן פחמתי מצטבר במקומות שבהם המים מתאדים ומשאירים אחריהם תמיסה רוויה במיוחד של מרכיבי קלציט.
טופוגרפית, קרסט ומערות נוצרים לעיתים קרובות באזורים המורכבים בעיקר מאבן גיר.
היווצרות אבן גיר
עריכהאבן גיר היא ביוגנית ומורכבת משלדם של יצורים ימיים, בעיקר שוכני קרקעית, ששלדם מכיל ארגוניט או קלציט. ארגוניט הוא מינרל שזהה בהרכבו לקלציט, אך אינו יציב ועם הזמן הוא הופך לקלציט בתהליך כימי. משקעי אבן גיר צעירים מכילים לעיתים ארגוניט שטרם השתנה לקלציט. האבן נוצרת בתנאים של ים רדוד שהופך לבוצה, ומתאדה תוך כדי גיבוש הקלציט לאבן גיר.
השימוש באבן גיר
עריכה
אבן גיר משמשת לבנייה, תשתית כבישים, עיצוב נוף וייצור מלט.
אבן גיר פופולרית במיוחד באדריכלות ובהנדסאות, ומבנים ידועים רבים, בעיקר בצפון אמריקה ובאירופה נבנו מחומר זה. אבן גיר היא נפוצה למדי לכרייה וקל לסתת אותה ללבנים או עיצובים מורכבים יותר. היא גם עמידה למדי לפגעי מזג האוויר והשנים. עם זאת, אבן גיר היא חומר כבד למדי, ולא פרקטי לבנות ממנה מבנים גבוהים; גם מחירה לא זול. אבן הגיר הייתה פופולרית במיוחד בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. תחנות רכבת, בנקים, ומבנים אחרים מאותה תקופה נבנו מאבן גיר. גיר שימש גם לבניית החזית של מספר גורדי שחקים, אולם רק ביריעות דקות ולא בלבנים גדולות. בארצות הברית נכרית רוב אבן הגיר לבנייה במדינת אינדיאנה.
אף על פי שאבן גיר המשמשת לבנייה עמידה באקלים לח, היא פגיעה לחומציות, ולכן גשם חומצי מהווה בעיה במקומות בהם היה שימוש רב בה, והוא שוחק את הפרטים בפסלים ויצירות אומנות אחרות העשויות מאבן גיר וחשופות לפגעי הסביבה.
בניגוד לשם המטעה, ה"גיר" אשר משמש לכתיבה על לוחות בית הספר הוא למעשה סידן גופרתי (CaSO4).
תכונות אבן הגיר והזיהוי בשטח
עריכהאת אבן הגיר קל מאוד לזהות בשטח מכמה סיבות:
- הסלע בנוי מקלציט, שבמגע עם חומצה מלחית, הוא תוסס.
- הסלע אינו נחרץ בציפורן, אך נחרץ בכלי ברזל, מכיוון שדרגת הקושי שלו לרוב היא 3 בסולם מוס, בעוד שדרגת הקושי של ציפורן היא 2.5 בסולם מוס, ושל ברזל 5.5.
- הסלע אינו עיסתי במגע עם מים, זאת מכיוון שאינו מכיל חרסית.
- לעיתים ניתן להבחין במאובנים של בעלי חיים ימיים, כגון צדפות, שבלולים, אלמוגים וקיפודי ים.
- הסלע בדרך כלל בצבע לבן אפור, לעיתים צהבהב, חום, אדום ואף שחור.
אבן גיר ורודה מאסיזי
עריכהאבן גיר ורודה מאסיזי המכונה בשם: pietra rosa di Assisi משמשת כסמל למבני הפרנציסקנים ברחבי העולם. היא נחצבת בהר מונטה סובסיו, ליד העיר. האבן נוצרה ממשקעים גירניים, אשר המסו בתוכם חומרים בצבע חום. התצורה הגאולוגית של האבן, כמו סלעי המשקע אחרים, נוצרה בתקופה בה הרי האפנינים היו מכוסים במי ים. צבע האבנים נע מלבן-אפרפר עד לוורוד עמוק. לאבנים אלה שימוש רב בבניית הבתים בערים אסיזי וספלו. באזור זה מרבית הבתים בנויים מאבנים מסוג זה. מחצבות רבות באזור עוסקות בחציבת אבנים אלה המהוות מקור פרנסה חשוב.
-
-
סמל משמורת ארץ הקודש בכנסיית פטרוס הקדוש ביפו מגולף באבן גיר ורוד -
מבנה באסיזי -
חזית האכסניה האוסטרית בירושלים; שילובים של אבני גיר לבנות ("מֶלֶכֶה") לאבני גיר ורודות ("מיזי אחמר")
אבן גיר בישראל
עריכההסלע הנפוץ ביותר על פני השטח בישראל הוא הגיר, וניתן לראותו כמעט בכל רחבי הארץ. מחשופים גדולים של גיר נמצאים בהרי יהודה ושומרון ובנגב בו מופקת אבן "ערד".
עקב כמות הגיר הנמצא בארץ ישראל, בתים רבים מאוד צופו וגם מצופים כיום בלבנים מגיר, בעיקר ליופי. ירושלים לדוגמה, היא עיר שמחייבת ציפוי בתים בגיר.[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מאמרים על אבן גיר, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- אבן גיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ תמונות נוספות של אבן גיר אדומה מאסיזי, בוויקישיתוף
- ^ תיקון מס' 1 בתוכנית המתאר לירושלים, תוכנית מס' 64; ראו גם בערך אבן ירושלמית.