דימם

Hebrew

Root
ד־מ־ם (d-m-m)

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /diˈmɛm/

Verb

דימם / דִּמֵּם • (dimém) (pi'el construction)

1. to bleed

Conjugation

Conjugation of דימם / דִּמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְדַמֵּם action noun: דימום / דִּמּוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דיממתי / דִּמַּמְתִּי		דיממנו / דִּמַּמְנוּ
	second	דיממת / דִּמַּמְתָּ	דיממת / דִּמַּמְתְּ	דיממתם / דִּמַּמְתֶּם	דיממתן / דִּמַּמְתֶּן
	third	דימם / דִּמֵּם	דיממה / דִּמְּמָה	דיממו / דִּמְּמוּ
present		מְדַמֵּם	מְדַמֶּמֶת	מְדַמְּמִים	מְדַמְּמוֹת
future	first	אֲדַמֵּם		נְדַמֵּם
	second	תְּדַמֵּם	תְּדַמְּמִי	תְּדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה1
	third	יְדַמֵּם	תְּדַמֵּם	יְדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה1
imperative		דַּמֵּם	דַּמְּמִי	דַּמְּמוּ	דַּמֵּמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• דם (dam)

Anagrams

• דמים